הרבה זמן יושב לי הדברים הבאים על הלב בעקבות נסיעה לחו''ל והתבוננות במעשים של זקנים, רציתי לשתף, מבקש מאלוקים שיתן החלמה לי ולכולם.
אני מסתכל למטה, רואה רק צבע אחד, הצבע הזה היה נראה לי בין צהוב לכתום, לא הבנתי מה הוא, רק עצרתי וניסיתי למשש אותו, הוא היה רך מאוד, נעים למגע, מלא גרגירים, כל גרגיר כל כך קטן, אבל עוד אחד ועוד יצרו סביבי משהו נפלא ומדהים שלא ראיתי אף פעם.
הייתי שקוע כל כך בתוך הניסיון להבין מה זה והיכן אני שלא שמתי לב, פתאום הגיע חומר בצבע כחול טורקיז ולקח את כל הגרגירים, פשוט סחף אותם איתו.
איך, מדוע הוא עשה זאת, וכי אין להם זכות לנוח במקומם, לא ה' גזר שהם תמיד ימשיכו לנוע, לא יפסיקו את מנוחתם.
הדבר הבא שמשך את עיני היו אותו צבע הוא היה כל כך יפה, התנועע בצורה כל כך חיננית ויפה, שם על הדבר הזה היה משהו מדהים, הוא פשוט ריחף על הצבע הזה, לא שקע אל תוכו, הוא עמד שם ניצב ועומד, עם ניצוץ וברק יוצאים מן הכלל. זה היה מדהים, שאלתי "מה זה?" אמרו לי זה הספינה של הסבא הזקן, ואז התחילו לספר לי מה כל כך מיוחד בה:
כדי להתחיל להשיט אותה צריך לבנות אותה, לא פשוט בכלל, היא אינה יכולה להתקיים ללא משהו שיעזור לה וישים כל חלק שלה במקום, אם יש חלק שהוא לא במקום הצבע הכחול, הים יקח אותה איתו, כל דבר צריך להיות בדיוק במקום, אחרת היא גם לא תהיה מהירה בכלל, היא תשקע ולא תחזור לבעליה.
היכולת שלה תלוי באדם המחזיק בה, כל ניפנוף של הרוח יכול לגרום לה לטבוע, אך אם המחזיק בה ידע להשתמש בה כראוי לא רק שלא תטבע אלא שהיא תצמח ותתפוס מהירות, היא תשיג את כל מי שיעמוד בדרכה, אך בשביל זה המחזיק צריך לדעת להשתמש בה בתבונה רבה, כל רוח מכל כיוון יכולה לבוא ולטלטל את הספינה הקטנה, אך היא בנויה לעמוד ברוחות אלו, אך שוב כל כוחה אינו אלא בזכות המחזיק בה, כי בה אין כוח כלל, היא עשויה מעץ היא דבר שהיה חי אך עכשיו הוא דומם.
את הדומם הזה אפשר להפוך לחי, אפשר לגרום לו לרחף אפשר לזכות איתו בפרסים, אך רק המחזיק בה הוא שיכול להחליט לאן פניה מועדות.
בדרך יש מכשולים המטרה לדעת לעקוף אותם כראוי, חלק בסיבוב חלק כמעט להתקע בהם אך מיד לסובב הגה, ויש כאלו שאין מה להתקרב, החכמה היא מה המסלול שנקבע מראש.
היאוש יכול לחדור בכל רגע, כל רגע יכול לבוא שינוי, הכול יכול להשתנות, אך ביד המחזיק לדעת זאת ולהבין שגם כל רגע הוא יכול לחזור למסלול ולהתקדם ולמרות שהוא בפיגור לתפוס תאוצה ולהשיג את כולם. גם הזקנים גם המבוגרים ואף הקטנים צוהלים ונהנים כשהם רואים אותה, הספינה הזאת היא משהו מיוחד, היא מתאימה לכל הגילאים, לכל הסוגים של האנשים. כולם מוציאים בה עניין, השאלה היא האם היא התכלית? השאלה היא האם זו המטרה?
יש כאלו שמכלים את זמנם וחייהם בראייה שכן, היא התכלית, היא המטרה, היא הכול בשבילי, היא כל מה שאני מכיר.
ויש כאלו שמבינים שהיא רק מעבר, הספינה שלוקחת אותי מחוף מסוכן דרך ים סוער ובסוף שמה אותי בחוף מבטחים, מחוזק, מוכן לחיים, ואוהב את כל מה שיש לי.
אך אני תמיד צריך לזכור שיש מישהו שמחזיק בה, ורק הוא יודע לתת לה את הכוח הנכון לשוט לכיוון הנכון.
שכל אחד יקח את זה למקום שלו, כשאני הבטתי בספינה של האדם הזקן הזה, ראיתי את עצמי ואת חיי, כיצד השמש סינוורה אותי עד היום, למדתי שהספינה הזאת אמנם הייתה יפיפיה אך כיום אני מבין שהיא דבר שעליו הייתי כנראה צריך לעלות אך גם לדעת לרדת ברגע הנכון.
מתפלל לאבאל'ה אוהב שאת הירידה ממנה כבר עשיתי, עכשיו נשאר לי רק לא לחשוב שהיא יכולה לקחת אותי לחוף מבטחים בטוח יותר.
