שלום חברים

הצעדים זה הדבר היחיד שאני יכול לעשות כדי להתמודד עם התקפה של תאווה ,
אז סליחה מראש אם התפרצתי לפורום אבל מדובר בפיקוח נפש של מכור.
צעד ראשון אומר לי שאני צריך להודות בשאני חסר אונים, ולעשות את זה קודם כל בעיני עצמי זה הכי קשה לי
הכי קל בשבילי לתקשר לחבר ולהודות בחוסר אונים אבל להודות בפני עצמי זה מאוד קשה לי
זה אומר שאם אני חסר אונים ואני נמצא לבד  מול המחשב אני חייב לעזוב אותו וללכת משם כי אחרת איזה מן הודאה היא זו?
ואם אני מודה שאני חסר אונים עכשיו אז אני חייב ללכת לכוח גדול ממני שיעזור לי בדיוק כמו אדם שמרגיש כאבים בגלל מחלתו והוא עוזב הכל והולך לרופא שיעזור לו
ולכן ההפנמה הזו של החוסר האונים שלי זה המקום הכי עמוק שאליו אני מוכרח להגיע ,

אגב , אומרים שצעד ראשון זה הצעד היחיד בכל הצעדים שחייב לעשות אותו ב100% אחרת כל שאר הצעדים לא יוכלו לעבוד כמו שצריך
ולכן ההבנה שלי בחוסר האונים היא מאוד משמעותית

הכי מצחיק הוא שבתחילת דרכי חשבתי  שאם אני חסר אונים מול התאווה אז מותר לי לשוט עליה כי מה אני כבר יכול לעשות? אין לי ברירה אני חסר אונים !
רק לאחר זמן התברר לי שזה בדיוק ההפך , שאני מודה שאני חסר אונים זה אומר שאני לא יכול להתמודד עם זה ולכן אסור לי לאפשר בשום אופן שום לגימה הכי קטנה של תאווה כי זה יפעיל מידית את האלרגיה שלי ולא תהיה לי אפשרות לעצור

ואת זה אני רוצה לזכור כעת ! כי אני נמצא בהתקפה של המחלה שלי וזה כואב מאוד ! אז אני פונה אליכם חברים כאן בפורום לעזרה ולכוח גדול ממני
תודה חברים ויום טוב

הצלחה רבה.

אכן אני מדבר על עצמי ואני חסר אונים לחלוטין. אין לי שום אפשרות להיות מול אינטרנט פתוח ולהימנע מלצפות במושאי תאווה. בעבר חבר חידד לי את העניין הזה שעכשיו אמרת שאם אני חסר אונים אז אני חייב לזרוק את המחשב הנייד כי דרכו אני נופל, וזה המשיך בזריקת המכשיר פלאפון המתקדם כי אני חסר אונים ואין לי אפשרות להיות מול כזה מכשיר ולא ליפול.
וכמו שאמרת, מתוך החוסר אונים הפנימי אישי, מגיעים להכרה שעלינו לפנות לעזרה מאחרים. וניסים אכן קורים ב"ה.