אחד המשפטים המוכרים ביותר לכל 'צועד' מתחיל הוא  – "כניעה היא המפתח". בפוסט הזה אכתוב על כניעה. מדהימה. ודווקא ללא מפתח. מבולבלים? אתם מוזמנים לקרוא. יה"ר שיהא לתועלת.

מכירים את הימים שהזמן פשוט לא זז? שהכל כבד? על יום כזה אני כותב. בשתיים בצהריים כבר הייתי מותש. חזרתי מוקדם מהעבודה מחוק לחלוטין. ובגלל שהיו לי עוד משימות להשלים – כתיבה של כמה דברים שדחיתי, שיחת טלפון לספונסר, חבר שהיה אמור להגיע אלי, החלטתי 'להניח את הראש', קצת... הרחתי את הכרית קצת אחרי שש והתרוממתי ממנה לפני שש...

פתחתי את העיניים למשמע הקריאה המהדהדת – אבא, אמא לא בבית... אין מצב עניתי לילד שהשכים קום, אמא בטח על הספה, נרדמה תוך כדי נענוע של הקטנטנים... אני משנה תנוחה והוא בשלו, אבא, בדקתי, אמא לא בבית. הנימה המודאגת שלו הרימה אותי מהמיטה, ועם עיניים טרוטות (מרוב שינה אלא מה) אני מגלה לתדהמתי שאכן, אמא לא בבית.

עכשיו כבר הייתי ער. לגמרי. לקחתי את הטלפון (שהיה על שקט, כדי שלא יפריעו לי לישון... שש, זוכרים?) וראיתי טריליון הודעות ושיחות שלא נענו. יותר מעשר מהפלאפון שלה, ההודעה שלה צמררה אותי - "בעלי היקר, לילה טוב, אל תדאג, אני אצל שכנים... הלכתי בשמונה וחצי לקבוצת האס א נון שלי ושכחתי לקחת מפתח... ניסיתי להתקשר אבל אף אחד לא עונה... לא נורא, כנראה שכולכם ישנים, אני בסדר גמור, שיהיה לך לילה טוב" - - -

הלם מוחלט. נשארתי עם פה פעור, המחשבה הראשונה היתה שהיא פשוט מלכה. אין מילה אחרת שתגדיר את האישה המיוחדת הזו. קבלה אבסולוטית של המציאות, בהתנהלותה השקטה לימדה אותי מהי כניעה. גם כשאין מפתח... מחשבה דומיננטית נוספת שרצה לי הלוך וחזור בראש – 'אם זה היה הפוך'... אם "היא" היתה נועלת את הדלת כשאני בחוץ... וואי וואי וואי. למה לא דפקת על החלון של הילדים (זה החלון היחיד עם גישה מחדר המדרגות) שאלתי אותה, התשובה שלה העלתה לי דמעות בעיניים – השכן הציע שהוא ידפוק, לא הסכמתי, לא רציתי שהם ייבהלו.. 

אני חש אסירותודה גדולה על כמה וכמה דברים בהתרחשות הזו – ראשית עליה, על מי שהיא. על השלווה והקבלה ההבנה ההתחשבות וההכלה הנדירים שלה. על התוכנית שהיא עושה. שאלוקים בחייה. וכן, גם עלי, על הקבלה והשלווה שלי. שלא הרגשתי אשם שבגללי היא.. וגם שלא התפדחתי מהשכנים. ראבק, האישה שלי ישנה אצלם בבית ואני לא יודע על זה... לא התעסקתי במה 'הם' יגידו על בנאדם שאשתו הולכת לישון אצל – ש-כ-נ-י-ם-!

ומעל לכל, לאבאל'ה אוהב. על אישה שפויה, בריאה בנפשה, זורמת, שלוקחת את החיים בפרופורציות. והכי הכי - שמנע ממני להמשיך ולהרוס לי ת'חיים, שהשאיר אותה עימי...

תודה אבאל'ה.

יש פתגם ידוע: מאחורי כל אדם גדול עומדת אשה גדולה.
ונוסיף: מאחורי כל מחובר גדול לה' עומדת מחוברת גדולה.

התובנה שעלתה לי בקריאה של הסיפור המדהים הזה - מדברים כאן הרה על כניעה ועל אובדן שליטה, אבל בפועל אחרי שנכנעים מקבלים שליטה גדולה מאוד במצב שנכפה  מבחוץ, לפחות בכל מה שקשור לתגובה העצמית. יש לך אוצר בבית. כיף לך

תודה אסירותודה.
הזכרת לי אירוע שבו שכחנו אני ואשתי את המפתח לבית שלי. בעיר אחרת. באמצע הלילה.
ידעתי בוודאות שלשכן בדלת הסמוכה יש מפתח, אבל לא הייתי מסוגל להביא את עצמי לדפוק בדלת ולהעיר אותו. אי הנעימות הייתה כל כך גדולה. העדפתי לסבול הרבה זמן ורק שלא יחשוב עליי רע. אני מסתכל היום לאחור ומבין כמה זה היה חולה, וכמה פגמי האופי של חגגו שם. אסירותודה שה' פוקח עיניים, גם של חמור כמוני...

תודה אסירות.

אכן נסים קורים.

גם אצלי כיום הסיטואציה עם המפתח יכולה לקרות.(לא ייאמן, הא?)
אני בעז"ה אשתף על כך בהמשך.

תודה על הכוח והתקווה
בהחלמה

תודה חברים, אני מאמין שאבאל'ה אוהב יעשה למען כל בן שיאפשר זאת. התלבטתי האם להעלות את הפוסט הזה לפורום, חששתי מניכוס עצמי וניקור עיניים, התייעצתי, שמח לי שהקשבתי, ושהועיל לכם.

ולגוני יקירי, כמה קל לך לראות את זה אצלי... האם אתה מוכן להאמין (ולפעול בהתאם) שאוצרך בביתך? שגם לך כיף רק שעדיין לא ראית זאת? ובעיקר, שגם אצלך הכניעה תשחררך?  שויתור מצידך על שליטה אינו אומר ויתור על העצמי שלך, אלא דווקא חיבור נכון ואמיתי אליו?

אוהב. 

נגעתי בליבי בעיקר במחשבה מה היה קורה אם היה הפוך...אם אני הייתי ננעל בחוץ...לפעמים תגובה שפויה אחת עדיפה מאלף מילים. תודה

בהמשך לדברי הרוצה

כמים הפנים לפנים..  מסתבר שאנחנו רואים באחר מה שיש בנו, וזה נכון גם לגבי דברים חיוביים..
אז אסירות, זה שראית את זה כנראה מספר משהו על רמת הכניעות שלך..

מתפלל לה' שאתחיל לשחרר ולראות שחרור מסביבי..