שלום
לי יש בעית אוננות עוד מגיל צעיר ועליה אני ירחיב בע"ה בפעם אחרת
הבעיה שני צריך לה פיתרון באופן דחוף ביותר היא בני בן ה 6.
הוא ילד חכם ומאוד אוהב תחושה
כבר מגיל צעיר הוא אהב להתעסק עם עצמו
הוא אוהב לשכב על הבטן ולשפשף.
היום בחמש וחצי בבוקר נכנסתי לחדרו והוא היה ער ואונן.
האם התופעה הזאת היא תורשתית ? אני זוכר את עצמו שגם התחלתי כך
איך ניתן לפתור את הבעיה כבר בגיל צעיר
ושהוא לא יצטרך לסבול כל החיים כמוני
תודה 

ערכתי

נראה לי שהדבר הנכון הוא לעשות מה שהייתי רוצה שיעשו איתי. אני הייתי רוצה שידברו איתי ויסבירו לי, ובמקביל יתנו לי את מה שאני צריך ומחפש שם, שזה יותר תחושה, יותר חום ואהבה במגע של חיבוק ונישוק וכן הלאה.

שלום לך. צדה את עיני השעה 'שתפסת' את הילד שלך... חמש וחצי... ואז שמתי לב שרבע שעה אחרי כבר פירסמת את הפוסט הזה... בגלל שביקשת עזרה ארשה לעצמי לשאול אותך כמה שאלות ולהשיב לך מניסיוני האישי - האם יהיה נכון לחשוב שמה שראית גרם לך לפאניקה?  האם יש  סיכוי שהניסיון האישי שלך גורם לך לראות שם דברים שאינם? או לכל הפחות להגדיל אותם מעבר למה שהם באמת?

בכל מקרה כדאי לך לקרוא הייטב את השורות הבאות  - את הטעויות הכי גדולות שלי עשיתי מתוך לחץ. ראיתי משו, נתקפתי בהלה ויצאתי לפעולה בלי הרבה מחשבה. אם עדיין לא עשית כלום עצתי לך מתוך ניסיון, אל תעשה כלום. תניח לו. תרגע. שתה מים קרים. הסיכוי שלך כרגע להזיק בפניה לא מתאימה יותר גדול מכל מה שיקרה כתוצאה 'משב ואל תעשה'.

ולגופם של דברים, זיקפת בוקר היא דבר  טבעי ונורמלי, גם אצל ילדים, לא כל מי שמתעורר עם ידיים במכנסיים הוא מכור. אפילו לא פוטנציאלי. קיים סיכוי סביר שהוא אפילו לא מודע למעשיו. (אגב, אם תתנפל עליו הוא עלול לרצות את זה בתור מים גנובים ימתקו)  הייתי מציע לך לגלות קצת יותר עירנות אליו, ואם הדבר הזה נשנה, רצוי לדבר, אבל בגיל הזה רק באופן כללי, לדוגמא, על כללי הגיינה. 'שכשנוגעים במקום של השירותים' כדאי לשטוף ידיים, כי המקום הזה יוצאת הפסולת הלא נקיה של הגוף וכד'...

והכי חשוב - אל תדבר איתו מתוך פחד. הניסיון מוכיח שפחד זו מחלה מדבקת...

אצל הילד שלי זה עבד.

בהחלמה.

עד היום לא שיתפתי בפורום, היה קשה לי, אך עתה "עת לעשות".
לפני חודש בערך, בני בן החמש וחצי התחיל לאונן.
נשכב על הבטן והתחכך במזרן וכך מדי לילה נרדם וכך המשיך כשהתעורר בבוקר.
במשך היום, בזמן שהיה משועמם, היה מעסיק עצמו באוננות.
אני נלחצתי, נלחצתי מאוד! פחדתי מאוד, הייתי חסר אונים.
האם עתידו יהיה כשל אביו המכור? הדפוק? החולה?
שיתפתי, חברים, ספונסר ואת אשתי היקרה.
כולם אמרו לי אותו דבר, להרגע!
התפללתי עליו ועלי, שיננתי שוב ושוב את תפילת השלווה ונרגעתי.
לא עשיתי דבר מעבר לכך, כשראיתי אותו מאונן ברחתי, נאלמתי ונעלמתי.
לא הגבתי, אם הפריע לנו (בסלון) שלחנו אותו להמשיך בחדר, בלי להתייחס (לא ישנים בסלון, לך לחדר)
בחסדי השם המרובים המנהג הפסיק ונעלם באופן לא מוסבר, בדיוק כפי שהוא הופיע.
לא מייעץ לך מה לעשות, אבל לי ברור, שכל ניסיון להפסיק אותו רק יגביר את ההתנהגות.
אוהב,
ירוחם

תודה חברים על החיזוקים.
קראתי את הדברים בעיון
זה לא הפעם הראשונה שאני רואה אותו כך
אומנם הגבתי מתוך לחץ כנראה,
אבל זה ענין שאני זמן רב חושב איך לעלות אותו
אני מקבל את דבריכם ואתפלל על שה' יוביל אותנו בדרך הנכונה

חנוך לנער על פי דרכו , אין לך יכולת להסביר לילד בנושא הזה בגיל כל כך צעיר , אבל אתה יכול למנוע את משיכתו לתאווה בדרכים אחרות.
יש ספר של הגאון הקדוש הרב דסלר , שם הוא מסביר איך אפשר בעזרת חינוך לגדל את הילדים להיות צדיקים וקדושים.
יש ספר חינוך של הרב ארוש שמסביר איך עבודת השם שלנו וההתייחסות לילד משפיע על עבודת השם שלו לעתיד לבוא .
בשני הספרים הם שמים דגש גדול על זה שצריך תמיד להתפלל על הילד שיהיה צדיק ושינצל מהתאוות .
וכמובן שאתה חייב לשאול בעצת חכם .

אצלי זה נוגע לנקודה רגישה. רווק כרגע, אבל רק מלחשוב על הסיטואציה אני קולט שלפני הכל אני לא מקבל את עצמי. חושב על כל מיני הצעות שידוכים, ורואה איך המכור הזה ברזומה שלי עוצר אותי מלהזיז אצבע, אני לא מסוגל להודות בזה, זה ברור, אבל יותר מזה אני מרגיש שלוש בסולם הערך העצמי, מתוך מאה. אם אני מכור אז מי תרצה אותי. וממילא, כל התפיסה שלי ביחס אליה. ביחס לעצמי. וביחס לחיים. (לא הצלחתי להגיד את זה במלים.)