1הודינו שאנו חסרי אונים מול ההתמכרות, שחיינו הפכו בלתי ניתנים לניהול.
2הגענו להאמין שכוח גדול מאתנו יכול להחזיר את שפיות דעתנו.
3החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים כפי שאנו מבינים אותו.

אחרי כמה שבועות של שכרון חושים
אני מנסה לחזור
עכשיו אני בסוג של בעיה
עוד פעם מה שלא עבד? (עבד חלקית )
או 12 צעדים
ומה יקרה שגם שם זה לא יעבוד או יעבוד חלקית ?
אז המוח החולה שלי הציע לי קיצור דרך
שבמצב הרעוע שלי כרגע -זה נראה לי רעיון מספיק טוב
אני זוכר גם שפעם חברים דיברו שאפשר גם להגיע רחוק
3הצעדים וצעד 12 (שגם בזה אני גרוע )
אז בוא נתחיל עם 3 הראשונים
ונראה מה יהיה הלאה
צעד -1 אין משפט יותר טוב מזה כדי לתאר את מצבי
ביום הראשון שקראתי איתו -הסכמתי איתו
צעד 2 פה מתחילה הבעיה
וזה לא שאני לא מאמין בכח עליון וזה לא שאני לא מאמין שהוא יכול
להחזיר את שפיותי -אני פשוט לא מבין למה ?
חצי צעד
צעד 3 זה בכלל חידה
אם אני לא מבין את המניעים שלו זה אומר בכלל לא מבין אותו
איך מוסרים את רצוננו למישהו שאתה בכלל לא מבין אותו ?

בקיצור אני תקוע בצעד חצי
מקווה להתקדם
ומקווה לחזור להיות פעיל פה יותר
שיהיה שבת שלום לכולם
היום אני כבר לא יהיה נקי
אז רק למחר

דורון! התגעגתי...

פשש. ברוך מחיה החיים. זו היתה שלשה מנצחת... על הבאזר.. אגב, עם הגובה שלך אתה בסוף תטביע מעל כולנו... אוהב.

דורון היקר,
אישית התגעגעתי. כל כך שמח שאתה כאן.
טוב לי לשמוע שאין בחוץ אלטרנטיבה.
לעניינינו, חברים עם יותר שאלות ממך הצליחו לעלות על דרך ולהיות נקיים 4-5-20 שנים. אז אין סיבה שלך זה שונה.
אעתיק לך קטע חזק שקראתי

כנות ורוחניות

הזכות לאלוהים כפי שאתה מבין אותו היא מוחלטת וללא סייגים. בגלל שיש לנו זכות זו, הכרחי שנהיה כנים ביחס לאמונתנו, אם אנו רוצים לגדול מבחינה רוחנית.


בפגישות, על כוס קפה, בשיחות עם החונך שלנו, אנו שומעים איך החברים שלנו בתוכנית מדברים על הדרך בה הם מבינים את הכוח העליון שלהם. יהיה קל ללכת עם הזרם, ולאמץ אמונות של מישהו אחר. אך בדיוק כשם שאף אחד לא יכול להחלים בשבילנו, כך רוחניות של מישהו אחר לא יכולה לבוא במקום הרוחניות שלנו. אנו חייבים לחפש בכנות הבנת אלוהים שבאמת תעבוד בשבילנו. רבים מאתנו מתחילים חיפוש זה בתפילה ומדיטציה, וממשיכים עם החוויות שלנו בהחלמה. האם היו מקרים בהם ניתן לנו כוח שיהיה גדול מכוחנו להתמודד עם אתגרי החיים? כאשר חיפשנו בשקט הכוונה, בזמן צרה - האם מצאנו? איזה סוג כוח אנו מאמינים הדריך אותנו וחיזק אותנו? איזה מין כוח אנו מחפשים? בעזרת התשובות על שאלות אלה נבין את הכוח העליון שלנו די הצורך על מנת להרגיש מוגנים ובטוחים מספיק כדי לבקש ממנו להשגיח על רצוננו וחיינו. הבנת אלוהים שאולה מאחרים אולי תעזור לנו בטווח הקצר. אבל בטווח הארוך, אנו חייבים להגיע להבנה אישית משלנו של כוח עליון, כי הוא הכוח שיישא אותנו בהחלמתנו.
רק להיום:
אחפש כוח גדול ממני שיכול לעזור לי לגדול רוחנית. היום אבחן בכנות את האמונות שלי ואגיע להבנת אלוהים משלי.

דורון אחי,
שמור עינך צריך"חייב" את הדרך הפרטית שלך. את הגילויים שלך.
אל תקנה ססמאות מאחרים. לך עם האמת שלך, היצמד למנצחים, והאר לנו מהנסיון שלך...

אוהב
הושיעה

גם אני שמח שאתה חוזר
אקרא בעיון ואגיב מאוחר יותר, אבל לא התאפקתי להגיב כשראיתי את הניק שלך.
תודה

תודה דוקטור ,אסירות,הושיעה.ונתן
זה באמת מחזק
אני כרגע לא יתיחס למה שכתבת הושיעה
אני צריך לחפור בזה קצת כדי באמת להבין
אני רק רוצה לשתף במשהו קטן אבל מאד חשוב
מה זה השימוש בתאוה בשבילי ?
אני מבין כבר את הקשר בין פגמי האופי לשימוש
אני מבין שזה לא הבעיה אלה רק פתרון שעובד חלקית
אבל ואני אומר את זה בצער רב ובכנות
אין שום דבר בעולם שמענג אותי ברמה הזאת ואם אחשוב על הדבר
השני שאני הכי אוהב -זה נמצא הרחק מטה ברשימה
בשבועות האחרונים שהשתמשתי כל יום ויום הייתי מתעורר כבר ב
04:00 בבוקר במיטה כולי התרגשות שעוד מעט אני מגיע למשרד
והולך להשתמש
החיות שהתאווה מעוררת בי אין שום אח ורע
איך לעזעזאל מותרים על כזה דבר  ?
בינתיים יום ראשון נקי ואני בסוג של ״קולד טרקי ״
ומת להשתמש
אני בכלל לא בטוח שיש פה מישהו  בפורום הזה
מכור עד לשד עצמותיו כמוני
בנוסף אני אלרגי מאד מאד לתאוה -אבל אני מוקף בה
כמעט יום יום  (עובדות ולקוחות )ואת זה אני לא יכול לשנות כרגע
איך מתמודדים עם זה ?

וואיי וואיי דורון, איזה עוצמה לתאווה, והתיאור שלך ממש חי, כמעט מוחשי הקושי שאתה מתאר. מאחל לך שתצליח. אוהב. באמת.

אוהבים דורון
כיף שחזרת
התגעגעתי

תודה משוחרר תודה מוישלה
לפני שהגעתי לפורום שיזלתי בלי הפסקה
ואף פעם לא הרגשתי שיכור או לא שפוי
זה היה המצב הטבעי שלי
בשנה האחרונה שבה צמצמתי את הפעילות שלי
הרגשתי לפעמים שפוי יותר ולפעמים שפוי פחות
אבל אי אפשר להגיד שהיתה לי איזה סוג של
הארה במצב החדש -אולי גם בגלל שאף פעם
לא הצלחתי להחזיק יותר מדי מעמד
בחודש האחרון שחזרתי לסורי לאט לאט הרגשתי
את אי השפיות מחלחלת (תופעה חדשה )
וגם היום שאני נקי 2 פלוס אני עדין
אשקרה מרגיש את אדי התאוה בראש
אני מבולבל אני לא מפוקס אני עם מחשבות טורדניות
וזה רק מוכיח לי שלנקיון יש תמורה
גם אם היא לא נראית לפעמים
אני יודע שהיא קיימת
יום 2 -היום אני לא נופל ויהי מה

בוקר טוב.
אנסה לארגן את הדברים, כפי ששמעתי אותם בעבר על ידי אנשי NA:
השאלה הבסיסית ביותר היא האם אני מאמין שאני באמת יכול להפסיק.
התשובה הפשוטה, האינסטינקטיבית היא לא. ברור שלא. זה לא רק היאוש המחלחל, זו העובדה הפשוטה מאוד - אני אולי מדי פעם מפנטס ומשתעשע בראשי על הרעיון של להפסיק, אבל השימוש כל כךל כיף, כל כך חזק וכל כך ממלא, יותר מכך - זה כבר הפך להיות לדרך חיים כזו, אני כבר רגיל לזה באופן מאוד עמוק. אז לפעמים אני מרגיש שהעולם כזה מקום מגעיל שמגיע לי קצת ליהנות ולפעמים אני סתם מרגיש רצון וצורך לחיות בצורה העוצמתית הזו. ניתוק מהמציאות? בדידות? פחד מדחייה של אשתי? גירושין? מי זוכר אותם בשלב הזה. מדי פעם הם מופיעים, כמו הקול הזה של המצפון שאומר לך "די לישון, צריך להתלבש. צריך לקום מוקדם היום" ואז אתה מחלץ את הגוף מהפוך החם, מפהק בחוסר חשק ואיכשהו מנסה לעשות משהו, אז עם שינה זה עובד. כאן, ה'צריך' הזה לא יכול לעמוד בכלל אל מול הריגושים והעוצמה של הפיתוי של התאווה.
ובמילים ששמעתי ממסר של AA - אחד מהמאפיינים הבסיסיים של המחלה היא שאני כל הזמן שוכח מה התאווה עשתה לי ואני זוכר רק מה היא יכולה לעשות בשבילי.
אז ההחלמה צריכה להתבטא בשני מרכיבים:
1. הכרה במחיר שאני משלם בבריחה האינסופית אל הפנטסיה.
2. שיתוף והכנסות לקבוצה באופן מאוד מאוד טוטאלי מאפשר לי להתחיל 'להגיע לאמונה' שמשהו עובד. אני משתף כשרע לי, כשבא לי למות, כשבא לי עכשיו לאונן ובדיוק ראיתי...ואני משתף שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב, ולהפתעתי עברו שלוש שעות והגל עבר. אני לא מאמין שזה קרה, עד עכשיו תמיד כשהיה כזה התקף הוא הרגיש לי כמו דחף בלתי נשלט, ופתאום, אני לא יודע להסביר את זה - זה עבר. עוברות עוד שלוש שעות, ושוב אני מרגיש דחף בלתי נשלט, ושוב אני מתקשר ומתקשר ומתקשר ומתקשר, והגל עובר...
וככל שעובר הזמן, אני מגלה שיש אצלי פער בין מה שאני מרגיש למה שקורה במציאות, ושמה שאני מרגיש אינו המציאות, ואז אני מתחיל לראות שהשיתוף בקבוצה, וגם ההיענות לשיתופים של אחרים, עוזרים לי לשרוד את הפער הזה ולחדד אותו יותר ויותר. כך אני נעזר בקבוצה כדי לשרוד את ההתקפים, ובמקביל מגלה שהכוח של הקבוצה גם עזר לאנשים נוספים להגיע למקום שאני מאוד רוצה להגיע אליו - למפוכחות הפנימית הזו, ואני מתחיל להאמין - אולי גם אני יכול. 'הגענו לאמונה'.
3. הנושא של היחס לכוח העליון עצמו הוא מאוד חשוב, הוא מבוא לצעד שתיים אבל אני לא הייתי מתמקד בו בתחילת הדרך ממש, על כן אעמוד כאן ואזכה שאלה זו בפוסט נפרד...

נתן במתנה

שאלה בנוגע  ל"היכנסות לקבוצה באופן טוטאלי". יכול להיות כאלו שיעברו את ההתקף הבא של התאווה גם ללא קבוצה אלא רק עם פנייה לכוח עליון שיעזור להם? או אפילו רק לשתף בפורום או בקבוצה הטלפונית וכבר הם מרגישים אחרת ביחס לתאווה ולא נופלים בכל התקף שמגיע .... או שלהיכנס ממש לקבוצות חיות וכדו' זה דבר הכרחי שבלעדיו אין החלמה?
יכול להיות שזה תלוי באדם המכור? בדרגת ההתמכרות שלו?
הרי כל התוכנית מבוססת על נסיון של כאלו שהיו בתוכנית וזה הצליח להם אז הם חלקו את ניסיונם עם שאר המכורים. אך כל אדם הוא שונה ומה שבהכרח הצליח לפלוני בדרך מסוימת יכול להצליח לאלמוני בדרך אחרת?
השאלה היא אם גם בתוכנית עצמה יש כאלו שצריכים לדוג' ללכת יותר למפגשים חיים ולהיות בקשר יומי עם מישהו בכדי להחלים.
ויש כאלו שיכולים להסתפק במפגש אחד בשבוע אם בכלל ולשתף אולי רק בקבוצה הטלפונית ובפורום? גם לחולים יש מינונים שונים של התרופות שהם לוקחים ולא לכולם מתאים אותו מינון של תרופה?

עד כמה שאני מבין, הענין של "אין החלמה בלי קבוצות" הוא לא סיסמא אלא פשוט הנסיון וההיסטוריה של המכורים. דוקא לכן, בספר הלבן לא מנסים להסביר למה זה ככה אלא פשוט כותבים שהנסיון שלנו מוכיח שזה נכון תמיד. הרבה מאוד חברים ניסו להחלים בלי קבוצות, בלי חשיפה, בלי כנות מלאה (מחק את המיותר/השלם את החסר), אבל לא הצליחו. ראינו הדגמות של זה אפילו אצלנו פעמים רבות והתוצאה תמיד היתה אותו דבר - חזר לשימוש בתאווה.

מה שכן, כמות המפגשים היא כמובן ענין אינדבידואלי, לא דוקא בגלל "רמת ההתמכרות" (עדיין לא ברור לי אם יש דבר כזה ואיך מודדים אותו. אולי עם מונה גייגר?), אלא בעיקר לפי סוג האדם והצורך שלו.

אולי כאן המקום לציין שרוב החברים ממשיכים להגיע למפגשים לא רק בגלל שהם צריכים - אלא כיון שהם רוצים. המפגשים הם לא נטל וחובה אלא זכות והנאה. שם פוגשים חברים שמבינים אותנו, שם אני יכול לומר באמת את מה שאני מרגיש ולספר בכנות את מה שעובר עלליי.

תודה נתן
1-עם יד על הלב ולמיטב הבנתי שהיא לא רבה
המחיר שאני משלם על השמוש הוא די נסבל
יכול להיות שזו שורש הבעיה אצלי ובגלל זה
בשלב המכריע אני נופל
למוח החולה שלי אין הרבה בעיה לשכנע את
עצמו
אבל אני עדיין רוצה להפסיק עם זה !!!
2-בקשר לשיתוף ולקבוצות
הקשר ברור לי לגמרי אני  גם זוכר את האנרגיות שהיו לי
לאחר המפגשים המועטים שהיו לי או אפילו
שיחות הועידה שאתה ואסירות הגשתם שבהם הייתי נוכח -
לי אישית בגלל מקום מגוריי -מצבי המשפחתי (ילדים קטנים )
והזמן החופשי המועט שיש לי עקב פעילות בעסק שלי
קשה מאד מאד להיות פעיל
אבל כמובן שהכל זה ענין של סדרי עדיפיות

טוב האמת שמבחינת הכוח העליון שלי כבר אמרתי שאין לי בעיה -וזהו אותו
אלוהים שפגשתי בשיעורי תורה ותנך בכיתה א -יב  -אני בטח לא הולך לחפש לי
עכשיו איזה כח עליון אחר דרך כל מיני דרכים או כתות מוזרות
האלוהים הזה שכולכם פה מכירים הרבה יותר טוב ממני זה הכח העליון שאני בוחר
עכשיו ברור לי שאם הוא עשה את כל מה שכתוב בתנך שהוא עשה
להפוך אותי מפורנוהוליסט לגוש קרח נושם ומהלך -קטן עליו
השאלה הנשאלת היא למה -איזה ענין יש לו בזה ואם הוא לא אוהב את ההתנהגות שלי
למה הוא ברא אותי ככה ועוד אין ספור שאלות בסגנון הזה
כדי להשלים את צעד 2 -אני צריך להאמין שיש לאותו אלוהים שאני מדבר עליו איזה שהוא
אינטרס לעזור לי
אולי זה מה שאני צריך לחפש -?
מהו האינטרס של הכח העליון לעזור לי להחזיר את שפיותי
מסיים יום שלישי מלא של נקיון והערפל מתחיל להתפוגג

לדורון,
1 (או 2): בקשר לשיתוף ולקבוצות. אני גיליתי שהדבר החשוב ביותר הוא הנכונות לעשות את מה שצריך, לא העשייה בפועל. ברגע שאני מסכים לעלות לכמה שיותר קבוצות טלפוניות, לכתוב בפורום, להיות נגיש לחברים באופן טלפוני ולפעמים אפילו לנסוע לפגישה חיה,  זה כבר פחות חשוב כמה באמת אני עושה את זה...אבל זה משהו שקל מאוד לזייף אותו...
אני עצמי הייתי שורץ בפורום בתחילת הדרך שלי, ונעזר בכתיבה של רגשותי מחד ומענה ועזרה לאחרים מאידך, לי זה מאוד עזר. ממליץ לנסות את העניין.

2 (או אחד): התמיהות שלך על הכוח העליון תמיד משאירות אותי מהורהר, מאלצות אותי לבחון פנימה האם העקרונות עליהם גדלתי הם משהו שאני באמת חש בתוכי, או שגם אני חי עם אלוהים של כיתה יא יב, אלא שאצלי מלבד תנך הוא כלל עוד כמה עקרונות ורצונות וכו'...
אומר לך את מה שאני הרגשתי, שעוזר לי להאמין, אני התחברתי לאלוהים במקומות האלה של ה'פורנוהוליסטים' (ותודה על הביטוי היפהפה, קניתי...), על ידי הדרמות האנושיות ששמעתי מסביבי, ראיתי איך האנשים מסביבי הולכים עם תחושה עמוקה של שינוי ושחרור, זה גרם לי להאמין...[בספר של '12 הצעדים' בנספח על חוויה רוחנית הם קוראים לזה, בעקבות הפסיכולוג חוקר הדתות וויליאם ג'יימס -  'השינוי החינוכי', אשר שונה באופיו מה'הארה הרוחנית', ממליץ להסתכל בנספח ההוא, עוזר להגדיר דברים...]
דבר נוסף (ולא אכנס לשאלה אם זה רק פסיכולוגי או גם פסיכולוגי) - אני גיליתי שהתפילה אל אלוהים בגוף שני יחיד (אתה..) היא פעולה מאוד מנכיחה ומעצימה את ההוויה הרוחנית שלי, בייחוד כשהיא עוסקת בנושאים מהחיים שלי. מציע לנסות, למרות האילוץ שמורגש בהתחלה, והתחושה של 'על מי אני עובד...'