לאחר כמעט עשרים יום נקיים באו הנפילות הכואבות אחת אחרי השנייה..
מצפה לרגע שיתנו לי קצת מנוחה..
אז לעומת הפוסט שלך זלמן, אני כרגע בדד.. מנסה למצוא לעצמי תעסוקה.. אבל הגוף שלי שרף בפנים.. כל המחשבות ההסתכלויות שניסיתי לקבור צפו בבת אחת..

אולי כדאי שאהיה חילוני וזהו?
חילוני מאמין הכוונה..
לפחות כך האנשים יראו את הצד האמיתי שלי ולא את המסכות..
לפחות ככה לא יקראו לי "צדיק" אם אסיים את התפילה קצת יותר מאוחר מהרב של הבית כנסת ואשאר ללמוד משהו אחר התפילה..
ארגיש כמו תינוק שבא ללמוד הכל מהתחלה, זורק את כל מה שחשבתי שאני יודע לפח ומוכן להיות כלי קיבול..

קשה..

ואז מה? כשתוריד את המסכה אתה חושב שתרגיש יותר טוב? אם כן - לך על זה.

אני אישית לא הרגשתי אף פעם יותר טוב בצורה הזאת. כן, בפנטזיה הייתי בטוח שאם רק אברח לסוף העולם ואחיה כמו גוי גמור חיי הוללות - הכל יהיה בסדר. אבל ברגעים של שפיות ידעתי שזה שטויות. שגם שם ההתמכרות תמשיך לרדוף אותי, ושהבעיה שלי היא לא התורה ולא הדת אלא העובדה שיש לי תאווה שיותר חזקה ממני.

טוב, את ההמלצה שלי על קבוצה כבר שמעת. כעת תורך להחליט מה אתה עושה עם החיים שלך.

באהבה

זלמן היקר,
כנראה לא הובנתי נכון..
אני לא רוצה לחיות כמו גוי גמור..
אלא קשה לי עם המצב שבו אני כרגע כלפי חוץ נראה דתי אבל אני כלי משחית..
וכמובן שבעז"ה אתחיל ללכת לקבוצה.
השאלה היא האם כשאני אסתובב פתאו כ"חילוני" האם זה יגרום לי להתעורר??

אוקיי, אז בא נשאל את זה קצת שונה:

האם כאשר תסתובב פתאום כחילוני זה יעזור לך שההתמכרות תיעלם?

האם זה יתן לך פתאום כוחות נפש עצומים לנצח את המחלה שלך?

אצלי אישית התשובה היא לא. שום "התעוררות" לא תעזור לי, שום "תחושת אשמה" לא תעזור לי, וגם שום "תשובה" לא תעזור לי. רק הבנה שאני חולה וטיפול בעצמי.

[size=10pt]בס"ד

שלום לכולם: פעם ראשונה שאני מתבטא בפורום הזה. מעתה אמשיך ולא ארפה..

ברשותכם, יש לי כמה תהיות ושאלות לא פשוטות על הנושא שמאמין( שרוצה להיות חילוני מאמין) העלה:

1)מאיפה באמת יש לנו את החוצפה והעזות הזאת? זו לא צביאות עצומה?! נקיים מצוות ונהיה דתיים, אבל נראה לי שראוי יותר לפני לעבור כמה מדורים...(כמו בגיהנם, להבדיל אלפי הבדלות):
א) להפסיק עם החטאים האלה לתקופה נכרת
ב)להתוודות בציבור
ג)להתחיל לעשות תשובה
ד)לקבל את הדין
ואולי עוד כמה שעדיף לא להזכיר...
2)מי הטוען לכל השדים, כי טמאי ברית(שלא להזכיר ב"ק ח"ו) מסריחים ראויים לקים מצוות ולשאת תפילה לבטלה? הלוא זה אינו חילול השם  מחריד?
3)ואם כן, אולי באמת בקיום המצוות שלנו יש פגם עמוק בחפצא וכ"ש בגברא! למה אין הלכות ברורות בכל הענינים האלה? למה פשוט לא להעיף ת'טמאים האלה(כולל אותי בזמנים הרעים שלי.לא אני לא נמנע מוידוי בבוא היום) מחוץ לבה"מ/בית כנסת/מקומות קדושים רחמנא לצלן כמו שילוח בעל קרי מחוץ למחנה לוייה??....מדוע אין אזהרות ותמרורים בכניסה למקומות האלה? :'(
4)מה עדיף אם כן? למשל: דתל"ש גמור(כמו למשל מסיבות כדלעיל) השומר את נפשו מכל משמר מכל הרעות החולות האלה? או דתי כמו..... :-[
5)מה אתם אומרים הזה? האם אתם דוחים ישר את טענותי רק בגלל שחינכו אתכם כך? בלי לחשוב? או שמא מנסים להכנס לנעלי הבוערות?!

אז שיהיה לכולכם, חברים יקרים פסח שמח וכשר(כמובן לא במובן הטכני...) 8)
[/size]

סלח לי ידידי אבל לא הבנתי מה אתה בדיוק מתכוון.

האם כאשר חילוני מגיע לבית כנסת שלך אתה קודם כל מבקש ממנו להתוודות על החטאים שהוא נהג בשבת ולהתחיל לעשות תשובה?

בכלל לא הבנתי את כל הגישה הזאת לחשוב שאנחנו אנשים "מסריחים" וצריכים לקבל עונש.

ממה שאני יודע כתוב על הקב"ה "השוכן איתם בתוך טומאותם", שזה אומר שה' נמצא איתנו גם בזבל, והוא רוצה שנצא החוצה. הוא לא רוצה להעניש אותנו ובודאי לא רוצה שנחשוב שאנחנו דפוקים. אני למשל מאוד מאוד חולה בהתמכרות, ויודע שאני צריך את העזרה של הקב"ה כל יום כדי שהמחלה לא תתפרץ, אבל אני מרגיש את האהבה שלו אליי בכל רגע ויודע שהוא לא חושב שאני מסריח בכלל.

בס"ד

ערב טוב רב זלמן: ההתבטאות שלי נשמעה כנראה מוגזמת ולא התכוונתי להכליל כל כך.בודאי שלפי הסברה הרווחת בעולם הדתי שלנו, עדיין לא הגיענו למסקנה

שאומרים פסה על נופלים למיניהם, חמורים ושפלים ככל  שיהיו...

ולכן, ברור שרפורמות כאלה לא יכולות להכנס אלא בדלת האחורית. חילונים מבחינתי, אינם שונים כ"כ(במובן הזה כמובן!) מתינוקות שנישבו ובודאי תסכים איתי חבר

שזדון שלהם אינו חמור כזדון שלנו: הקב"ה בוחן כליות וליבות והרבה דברים הולכים אחר הכוונה בעיקר...אחרי הכל, נסיעה בשבת ודברים כאלה, עם כל ה"חומרות" לא פוגעות בנשמה

כמו שז"ל ואביזריה ואיני רואה בכלל עילה להשוות ביניהם.לעניות דעתי, הן גם לא גורמות לטומאות , בטח לא חזקות כמו של טומאת פגם הברית ושל הרוח המטונפת והרשעה בדורינו.

אני גם מעולם לא אגיד לחילוני ככה ואפילו לא ארמוז או אמנע ממנו להגיע מסיבות רבות, בין השאר בגלל שזה חילול השם וגם מפני שאני בעצמי עשיתי תועבות בעבר(הלא רחוק)

ואני ממש לא בטוח שהוא עשה פחות חטאים ממני. אולי הוא גם שמר את עצמו? הרי יתכן מאוד שגם הוא יודע שזה עניין בסיסי ביותר... חוץ מזה, למה לקטרג על עם ישראל.

כל יהודי שאני פוגש, ולא משנה איך וכיצד, אני תמיד יוצא מנקודת הנחה, אלא אם אני שומע בפירוש אחרת,(או מרגיש את זה חזק אצלו) שהוא שמר על הטהרה הכי אלמנטרית שיש:

מעולם לא ראה פורנו!!! וגם מעולם לא היה באמת מכור. כל יהודי שאני רואה מבחינתי די הגיוני שהוא  צדיק תמים, בלי פגמים  נוראים כאלה. 

בקשר ל-"שוכן איתם בתוך טומאותם" ולכל הפסוקים האלה שנשמעים אופטימיים, זה לא סביר שהתורה התכונה בענין המשכן לדברים חמורים כאלה היום(שלעתי לפעמים אין להם תקנה)

היא התכוונה לטומאות זאז, כדרך כל הארץ ומצינו שדיבר הכתוב בהווה וכדומה.פשוט שהשכינה נמצאת בתדירות נמוכה עד מוות עם רשעים ורוצחים....

(לא שהם לא יכולים לחזור בתשובה, בחלק מהמצבים..)

גישתך באמת נהדרת ועוזרת אבל עדיין אסור לשכוח מהאמת שאינה כה ורודה. מצטער, אני למשל אישית מתקשה לעכל את העובדה שיש בכלל סיכוי שהמקום עוד יואהב אותי כמו בעבר,לא

משנה כמה אחזור בתשובה ואתחזק. משום מה, אני עדיין סבור שהתחושה הרעה הזאת, המלווה אותי זה שנתיים ויותר עוזרת לי להתחזק ברגעים קשים ולהמנע מחטאים :

ולגבי מאמין, אשמח לשמוע את דעתך בנידון. אולי נעלה זאת בנושא אחר בפורום ויחד נוכל לגלות תובנות חדשות בסוגייה הבעיתית הזאת

אנסה לא להיות כל כך דרמטי ובכל זאת לכתוב את מה שאני חושב.

לדעתי אין שום קשר בין ההתמכרות לעבירות. ההתמכרות שלי יכולה להיות באותה מידה בדיוק להפרעת אכילה או לכל דבר אחר. כל הסיפורים על הגהינום וה' שכועס - זה פשוט חלק מהמהלך המתוחכם שגורם לי להמשיך ליפול, זה לא מגיע מהיצר הטוב ולא קשור לקב"ה בשום פנים ואופן.

וכל זמן שהייתי בטוח שמדובר בבעיה דתית - המשכתי ליפול.

רק כאשר עשיתי את ההפרדה והוצאתי את העבירות מכל הסיפור הזה, והתחלתי להתייחס לבעיה שלי כמחלה לכל דבר - דווקא אז התחלתי לצאת מהבוץ, ודווקא אז (כן, כאשר כביכול הוצאתי את הדת מהחיים שלי) התחלתי להתקרב לה'.

אתה יכול להמשיך לכתוב על הרוח המטונפת והרשעה, אבל במקרה שלי זה לא קשור לשום רוח ושום טינופת.

והכי חשוב: אתה כותב שההרגשה הרעה הזאת גורמת לך להפסיק את הנפילות. תרשה לי להטיל ספק בזה. כדאי שתבדוק את זה טוב טוב עם עצמך.

שלא תבין אותי לא נכון: כל דרך לעבוד את ה' היא טובה וכל דרך לצאת מההתמכרות היא מצויינת. אם יש משהו שבאמת עובד עבורך, למרות שלי זה נראה מוזר - זה בסדר גמור. אני כותב רק מה עזר לי ומהנסיון שלי, ומתוך רצון לעזור לחברים נוספים. אז אם הסגנון לא נראה לך או שאתה נפגע איכשהו מהדברים שלי - קבל התנצלות מראש ותעדכן אותי כך שאדע להיות יותר זהיר.

לסריס החושך (איזה מן שם זה?)
אתה כותב בכאב, מתוך לבבך הבוער, הרשה לי לתרגם את דבריך לשפה שאני מבין:
אתה אומר: אני מרגיש מרושע, אני מרגיש שכל ייסורי גיהנום לא יכפרו על מה שעשיתי, אני מרגיש שלא מגיע לי להיות בבית כנסת, אני מרגיש שלא משנה מה אני אעשה אין דבר שיכול להוציא אותי מהטינופת הזו, או מהספיחים שלה. גם אם אני אחזור בתשובה, זה לא באמת, כי באמת אני שם, עמוק בבוץ. יהודים רגילים לא מחפשים פורנו, אבל אני...אם אני הייתי במקום אלוקים בטוח הייתי מעניש את עצמי, ובצדק.
ומצד שני, אתה אומר: אני לא רוצה את כל זה, זה נורא, זה מטורף, זה הזוי לחלוטין, כיצד אני, שאני יהודי שרוצה לעבוד את ה', נמצא במדורי גיהנום עלי אדמות...

מקווה שהצלחתי לשקף את דבריך, בטרם אגיב בעצמי אחזור על דבריו של זלמן - אם המחשבות שהעלית כאן עוזרות לך להתמודד, עד כמה שאני הולך לחלוק עליהם מכל וכל, הדבר אינו משמעותי - מכיוון שכל דבר שעוזר להתמודד הוא טוב.
עכשיו אגיב עליהם מתוך הכאב שלי, מקווה שתוכל להרגיש אותו בין השורות, ולהזדהות, ואולי גם לבחון את עצמך, האם באמת אתה עומד מאחרי דבריך:
אני לא מכיר אותך 'סריס החושך', אני מכיר רק את עצמי: התחלתי לאונן בגיל 13-14, 'גדלתי והתפתחתי' עם אינטרנט ספרים תמונות סרטים וכו', אני מתמודד עם ההתמכרות הזו למעשה כל חיי הבוגרים (אני בן 26 כיום), זה אף פעם לא עזב אותי. לפני הנישואים ובתחילתם הייתה תקופה מדהימה שחשבתי שזה מאחרי אבל כמו שאתה מבין וכמו שאני הבנתי בכאב, זה לא. חוץ מזה, אני אברך, לומד תורה, התפתחתי, למדתי לדבר עם הקב"ה, אני לומד להרגיש אותו מנהל את המציאות מסביבי, גורם לאשתי להתקשר אלי בדיוק לפני נפילה, גורם לתקלה באינטרנט בדיוק כשהייתי באמצע...פותח דלתות לחיים נקיים, נוכח בכל המציאות שלי, וככל שאני עובד יותר, אני רואה אותו יותר. הלימוד שלי מרגיש לי משמעותי, הקשר שלי עם אשתי מהווה מוקד של טהרה, ואני חי חיים שיש בהם תורה וקדושה. ובמקביל, אני חוזר ומדגיש, אני נופל ומתמודד עם התאווה המטורפת הזו.

תקשיב, יהודי יקר, מבחינתי, להגיד שאין משמעות לכל מה שאני עושה, להרחיק אותי מבית הכנסת, זה הרבה יותר מהלקאה עצמית, זה גזר דין מוות על החיים שלי
(לשמחתי מצאתי מזור רוחני לתובנות האלה בכתביהם של ר' צדוק ור' נחמן - אשר חוזרים ומדגישים שוב ושוב ושוב שהשוכן איתם בכל טומאתם מכוון דווקא אלינו, המכורים. וכדי לשכנע אותך אצטט מספר שורות מ'משיבת נפש' של ר' נתן המוקדשות ממש לעניין זה : "לפעמים נדמה להאדם השומע או מעין בספרים ורואה ההתחזקות שחיזקו אותנו הצדיקים...והודיעו לנו שאין שום יאוש בעולם, ואפילו אם נפל כמו שנפל ר"ל, אעפ"כ ה' איתו ועמו ואצלו וסמוך לו כי מלוא כל הארץ כבודו...אך מחמת חלישות הדעת שיש לו ממעשיו שאינם טובים כי ידע אינש בנפשה ונדמה לו שהוא גרוע מן הכל ולא עליו נאמר דברים הללו, הגם כי הצדיקים בארו בפרוש שהם מדברים אפילו עם הגרוע שבגרועים, אף על פי כן נדמה לו כאילו הם רוצים רק לפתותו...ולכנוס עמו בדרך פשר בעלמא כדי שלא יפול עוד יותר...אבל האמת הוא יודע בנפשו פחיתותו ושפלותו והשם יתברך רחוק ממנו מאוד וכבר אבדה תקותו חס וחלילה וכיוצא בחלישות ונפילות כאלו שרוצה הבעל דבר להסיתו ולהדיחו מדרך האמת...")

'סריס החושך' היקר - מבחינתי כל ההתבחשות הזו בחומרת העוון, בעובדה שכמעט ואין לו כפרה על פי הזוהר, בטומאה שהוא משרה, היא עצתו של היצר הרע, או ליתר דיוק - זוהי תולדה של היאוש שלי. שהרי באמת, עמוק בלב, אני יודע שאני לא יכול לעצור, שאני מכור. אז הנה, אם כתוב בזוהר שאני טמא ושאין לי כפרה, זה מגיע לי, ואני ממשיך לאכול את עצמי עד מוות, לבכות ביאוש, ולאבד כל זיק של פעילות חיובית שעוד קיימת בחיי.
אתה מבין, סריס החושך, בשביל אדם מכור, לא רלוונטי לדבר על החומרה של העוון, אני יודע שהוא חמור, אוהו, כמה שאני יודע, הרבה יותר טוב מרוב הרבנים שמדברים עליו, שמעולם לא הרגישו את הקריעה הנוראית הזו, את תחושת הבגידה באישה, את הטמטום והסיאוב הזה...אוהו, בשביל זה אני לא צריך ספרים. ואני אפילו אגיד לך עוד משהו - אם זה מה שהקב"ה אומר לי, 'אל תעשה ולא מעניין אותי כלום, ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי', אז עם יד על הלב, אני נוטש. לא, שלא תבין אותי לא נכון,אני יהודי דתי, ברור שאני אמשיך לקיים מצוות. אבל הכל יהיה מבחוץ, הקב"ה אמר לי שאני רחוק, אז מה זה משנה אם אני מהדר בניקיון מחמץ? אני רשע, זהו, סגור נעול וחתום.

אז 'סריס החושך', הגעת לפורום שיש בו מכורים. אני לא יודע היכן אתה נמצא בנושא הזה, אני מקווה שבמקום יותר טוב משלי, שהאמירות של 'הנגלה' של התורה יכולות לחזק אותך. אבל מבחינתי, השפה שאתה מדבר היא פשוט לא רלוונטית. אני מחפש איך להיות נקי 'רק להיום', אני בכלל לא מדבר על לא ליפול אף פעם. אני מסתפק בלנסות לא ליפול היום, ואולי מחר, ומי יודע אולי אפילו גם מחרתיים. תשוטט קצת בפורום, תראה את הגאווה שאנשים כותבים כאן 'אני נקי שלושה ימים', ותחשוב שוב: האם המסרים הרוחניים שאמרת עוזרים להם או מחלישים אותם? ובפנייה אישית - האם האמירות האלה עוזרות לך באמת לשמור את עצמך יום יום? או שאולי הם חלק מההלקאה העצמית שלנו, מתחושת הבושה והכישלון, ולמעשה מהווים חלק מהבעיה ולא חלק מהפיתרון.

לסיום, אני אגיד לך שני משפטים שחצובים מתוככי הכאב שלי: לא משנה מה אתה תגיד, לא משנה מה כתוב בספרים הקדושים, אני לא הולך לוותר על הקשר שלי עם אלוקים, אני אצעק, אני אבכה, אני אשתוק, אבל אני אאחז בו בכל נימי נשמתי. אתה מבין, מה שבשביל אדם אחר הוא 'בונוס', בשבילי הוא סם חיים. בלא הקשר אתו, בלא התחושה שהוא מחבק אותי, שיש לי משמעות בהתמודדות הזו, רק להיום, שהוא מוביל את חיי למקום חיובי, איני יכול לשרוד אפילו לא את היום הזה.

מקווה שאריכות הדברים סייעה לעיכולם.
בכאב
נתן 

www.youtube.com/watch?v=FBEEk0HJOOY שאתה מרגיש קושי לך לדקה שלושים ותשמע את השיר תראה איזה משמעות אבא תן לי יד !!!!

להיות אחי חילוני נראה לך שיפתור את הבעיה אתה מנסה לברוח ממנה אחי וזה לא הדרך
חייב להודות שלפעמים אבל גם אני מרגיש ככה אבל זה לא נכון
תשמח על זה שהצלחת לשמור 20 ימים אחי זה הרבה ולא כל אחד יכול
ייאלה אחי לאט לאט ובסוף תצליח
לכולנו זה מאוד קשה אבל מתגברים
הרבה הצלחה אחי

לא סריס ולא חושך!
יקירי, זה התיקון שלך. זה הכל. הזוהר אומר בפרוש כי הכפרה על החטא הזה היא תשובה מאהבה! יש לך הרבה עבודה, אתה צריך ללמוד על כמה ה' קרוב אליך, על כמה הוא מאמין בך ועל כמה הוא דואג לך. אפילו אם חטאו נקראים בנים! ואיזה אב לא אוהב את בנו? מסור את נפשך על אהבתו ותגלה לבד כמה הוא אוהב אותך. תחשוב היכן תעמוד כאשר כל הזדונות יהפכו לך לזכויות! אני כבר מקנה בך. אם אתה מבטיח להתאמץ ולקום, אני מוכן להמר ולקחת את כל הגהנום שישאר לך. (הייתי קונה ממך גם את העולם הבא אבל לפי מה שאתה חושב עליו כרגע זה יהיה מקח טעות מדאורייתא ומדרבנן. היום מתחיל עולם חדש, אתה יכול לקרוא לו "העולם הבא" ומהיום אתה יוצא לדרך אחרת. האמן בעצמך לפחות כמו שאני מאמין בך ואולי יום אחד תתקרב לכמה שהוא יתברך מאמין בך.
באהבה רבה,
נועם ה'

מאמין יקירי!

אני חושב שאכן אתה צריך פשוט להוריד מסכות ולהיות חילוני.
אבל לא רק חילוני אלא ממש להוריד הכיפה, להפסיק כליל מלהתפלל ולחיות את החיים הטובים.

רק מה?
יש פה משהו שורשי יותר, שמדבר אולי עלי יותר ואכתוב לפי נימה זו שלי ואם ידבר גם אלייך אז יופי ואם לא אז גם יופי...

המחשבה על מה אחרים חושבים עלי נראתה לי מבצבצת מתוך דברייך.
על עצמי אני מרגיש זאת לפעמים חזק ולכן אני מרשה לעצמי לכתוב כזה דבר ומחילה רצינית אם כלל לא מדבר עלייך. ציינתי כבר שאכתוב על דברים עלי.

אם מדאיג לחשוב איך אנשים יראו אותי, האם כצדיק או לא -
ואם מדאיג שיחשבו אחרים האם אני צדיק כי התפללתי באריכות, הרי שורש הבעיה כאן הוא לא חוסר הצניעות והנפילות אלא המחשבה מה אחרים יחשבו עלי שזה אדם צריך להסיר ממחשבתו.

אם אדם דתי "ייהפך" לחילוני כדי להנצל ממה אחרים יחשבו עליו, הרי גם אז הוא יתקע. למה?
דבר ראשון - כמעט תמיד אפשר לדעת על אדם ש"חזר בשאלה", מה שספג בילדותו משפיע עליו כל החיים בהתנהגות ובהליכות גם בלי ששם לב ואנשים לא טיפשים ויבינו שהוא מהחוזרים והם לא תמיד מוערכים ואז חוזר הגלגל של האם אחרים מעריכים החוזרים או לא...
דבר שני - אם אחד "חוזר בשאלה" והרי עושה זאת רק לשם החיצוניות, ירצה לקנות ספר קודש (קורה...) הוא ימשיך לחשוב מה אחרים יחשבו עלי שאני קונה ספר קודש?

מי שחושב מה אחרים יחשבו עלי וחי לפי זה, מוצא את עצמו נמנע מדברים וחושש מדברים ביום יום וזה לא נעים. מנסיון שלי.
ברוך ה' שעל פי רוב אני עושה מה שרוצה, ולפעמים יותר מדי, אבל היו לי כמה פעמים שפעלתי לפי החברה ומה שהיה נראה לי מצופה ממני וזה די באסה אמיתית.
לשמחתי עובד על עצמי כבר תקופה ארוכה ויכול להודות שיש בי מספיק טוב בלי לנסות לייחצן את עצמי.

גם בך, ראיתי לפי ההודעות שכתבת יש מלא מלא טוב!!
אתה יכול!!
אם הצלחת 20 ימים, אתה מוצלח ביותר ואני מקנא בך!! אתה יכול יותר מזה.

לגבי הנפילה הכואבת מאוד מבין אותך בזה, קל להגיד וקשה ליישם ולעשות אבל "מה שהיה היה -העיקר להתחיל מהתחלה" ולהתפלל לה' על זה.

אם פספסתי משהו בנקודה שכתבתי על "מה אחרים חושבים עלי", ראה זאת בהחלט כמשהו שכתבתי על עצמי כי אני עוד עובד על זה.

בהצלחה אחי היקר מכל הלב!
אני חזק.

חברים יקרים,
מצטער שאני בקושי נמצא ומגיב..
אפילו זמן לקרוא את הכל אין לי..
תודה על התמיכות.
תתפללו עלי חזק.. אני זקוק לזה, עובר תקופה לא קלה בכלל עכשיו

מתפלל עלייך אחי היקר!!
אתה יקר לי ואם זה קשור לעניין שדיברנו עליו בזמנו אז מבין אותך מאוד!!...

אי אפשר לדעת ולא תמיד ניתן לראות זאת עכשיו אבל יגיע לך עתיד ורוד יותר כי ה' טוב ומיטיב!
"טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות"!
גם בתקופות הקשות, בלילות, ה' איתך תמיד!

אם אוכל לעזור בתמיכה אשמח אחי היקר,
תהיה חזק!!