שלום, שמי יאיר ואני מכור לתאווה.
לצערי לאחר 60 ימים של נקיות היו לי נפילות. נפילה אחת ולאחר יומיים עוד שתי נפילות רצופות.
באסירותודה אני מרגיש יותר שלווה כי יש תוכנית וגם לאחר הנפילה יש לי דרך שאני יכול לחזור אליה והיא עובדת (לפחות ל60 ימים שזה דבר שלא הצלחתי לשמור במשך שנים!) ואני מבין שבגלל שלא התמדתי בצעדים של התכנית הנפילה קרתה. ובעז"ה מתוך הנפילה מתחדדת לי ההבנה שבלי התמדה בצעדים זה פשוט יחזור על עצמו. ולכן אני מבקש מאבא אוהב שיתן כוח ואומץ להתמיד בצעדים כל יום רק להיום.
רציתי לשתף בתחושות שלי- במשל שהבאתי לחבר, לי יש פיתה עם חומוס ואני מאוד רעב, ולפתע מגיע אבא אוהב ולוקח לי את הפיתה ואומר לי "אל דאגה, אני מכין לך עכשיו לאפה עם שווארמה!" מטורף אה?! הרבה יותר שווה! אבל מה לעשות שאני מעדיף להישאר עם הפיתה והחומוס שלי, אני רעב ואין לי כוח לחכות עכשיו לדברים האחרים. ואני לא מצליח להבין איפה בדיוק האהבה באה פה לידי ביטוי. אם באמת אבא אוהב אותי ש"יעזוב אותי" בשקט ויתן לי לאכול בשלווה! למה צריך לקחת לי את הפיתה?
כמובן שבשכל אני יכול להבין ולתת הרבה הסברים הגיוניים לדבר. (הפיתה לא בריאה בשבילי, אם אני אתאפק עוד קצת יקרו דברים מדהימים וכו'...) אבל ברגש אני פשוט לא מצליח להרגיש את זה. כואב לי, וקשה לי עם זה שאבא לקח לי את הפיתה שלי. אחרי שהתחברתי אליה ולמדתי לאהוב אותה. למה?! מה רע בזה שאני אשאר איתה? (בנמשל מדובר על בחורה יקרה שיצאתי איתה והיה קשר מדהים עד שהיא החליטה שזה לא מתאים...)
כמובן שכנראה אני מרוכז ובעצמי ולכן אני לא פתוח להרגיש דברים אחרים ולכן אני מתחנן מאבא אוהב, שיזכה אותי להרגיש (!!!) שהוא אוהב אותי, גם בכאב וגם בצער.
ולא שהדברים ישארו רק בשכל. בבקשה, אבא, תוציא אותי מהריכוז העצמי שלי ותעזור לי לוותר על התחושות והמחשבות שאימצתי לעצמי. פשוט עשה אותי כלי לשליחותך! בבקשה. תודה שנתת לי את המילים לשתף! אני אוהב אותך ה' יתברך!