יושב וחושב, כל כך מהורהר, זה כחצי שנה ויותר שאני בתוכנית נקי מתוכם כ193 יום כאשר אחרי 103 ימים נפלתי וכיום אני ביום ה83 בערך...
המחשבה הראשונה שעולה לי היא- השגרה- לחיות את השגרה. לא פשוט כלל,
תמיד יש את המחלים המתחיל- יש לו ראבק של התחלה, כן, הוא הרבה פעמים מצליח לקחת את זה למקום מעולה ולהמשיך את הנקיות שלו למשך תקופה ארוכה ואולי אף מהמחלימות ביותר הקיימות כאן.
אך יש את אלו שמתחילים עם נקיות ואז נופלים- זה קשה, לא פשוט כלל, לעלות כל פעם חזרה בספירה, דכאון רצון להישאר כבר למטה ולא לעלות, כי אני פשוט לא יכול...
הדבר שהכי קשה לי היום זה השגרה שאחרי הראבק, כן, נגמר לי הבטריה של ההתחלה, היום אני חי בתוכנית אך מאזין בחצי אוזן, נמצא ולא נמצא.
האמירה של "כל החיים" כן היא אמיתית אך היא קשה מנשוא, אפילו אולי בלתי אפשרית להבנה.
אך היום בזכות התוכנית אני מבין דבר אחד בטוח- לשם אני לא חוזר!
גם עם אני היום לא מרגיש טוב, אני אפילו בדיכאון, אני חש רע, אני חש מבולבל- עדיין לשם אני לא רוצה לחזור, לא רוצה את הדכאון שאחרי הנפילה, לא רוצה שוב לחזור להיות ריק.
כן גם עכשיו אני מרגיש ריק, אך לפחות הריקנות עכשיו היא מחוץ לתאווה, הריקנות פשוט מחפשת כיצד להתמלא, בעז''ה היא תמצא, אך לא התאווה היא זו שתמלא אותה!
לזה לא אתן לקרות. איך?
אז אמת קשה לענות אך בכל זאת אני יודע איך, השאלה היא לא איך אלא האם יש לי כוח להמשיך הלאה?, זו השאלה האמיתית כרגע.
איך- ע''י צעדים, ע''י חברים, ע''י שיתוף, ע''י התוכנית והפגישות.
אך האם אני מוכן להמשיך כך?!
התשובה לכך קשה לי, אין ספק שאני רוצה להישאר מפוקח, אין ספק שאיני רוצה לחזור לשם, אך הדרך ארוכה ומייאשת, האור הולך ונכבה הולך ונכבה, הברק בעיינים כבר לא כמו פעם.
יש אורות לפעמים, עכשיו עכשיו לא, אבל אני מחכה להם, אני יודע שהם יגיעו, וברור לי שהם לא יגיעו מהתאווה.
המודעות הזאת היא שעוזרת לי להמשיך הלאה.
אז כרגע אני ממשיך, מנסה לדשדש החוצה מהאדישות ומהחוסר שקט, חיפוש הולך וחוזר של מה הנשמה שלי רוצה עכשיו?
היא רוצה לעלות, ומחפשת את הדרך.... האם זו הדרך? רבים אומרים שכן... אותם אני מעריץ, היכולת להמשיך ולהגיע, לתמוך ולתת, אין לי ספק אשריהם.
ובאשר לי, מקווה שאמשיך בדרך העולה בית אל.

מרשה לעצמי להגיב למרות שאני טרי פה יחסית: בוא נסתכל על זה כך שהנפילה ההיא באמצע לא מחקה את הימים הקודמים, ויש לך ממוצע מדהים של 1 ל- 193 יום, גם אם לא תצליח לשחזר את ההישג הקודם הממוצע נשאר גבוה...

בעיני צריך להחשיב את הנפילה כאונס או כמעט אונס, וכל יום וכל שעה בלי ליפול הם ההצלחות שבהם אתה חפץ!

ויתמלאו כל משאלות ליבך, וסיפוקך, על הצד המאושר ביותר!

אח יקר תודה רבה,

מאוד נגעת בי ויכלתי להזדהות, אתמול אחרי 100 יום עבר עלי גל ענק של תאווה, בנוסף שלא חשתי בטוב, הראש כאב לי, וכל העצמות, והרגשתי שרק תאווה תוכל לפתור לי את הבעיה, במבט לאחור הייתי בטירוף.

שאלתי את עצמי אז מה נותן לי כל ההחלמה אם אני מוצא את עצמי עדיין בטירוף כזה, לאט לאט אני מבין ובעזרת חברים וספונסר, שאני לא בריא עדיין, אני מחלים כל יום רק להיום, ועדיין הראש שלי עוד יספר לי שתאווה תביא לי שלווה, ואיך אוכל להתמודד מולו רק בעזרת הכוח הגדול שהוא אלוקים, אבל בטירוף אני שוכח, אז בשביל זה יש לי ספונסר וחברים.

הנשמה שלי מחפשת שלווה ושקט, ושמשהו לא רגוע לי אז הראש שלי יספר לי שהתאווה תתן לי את השלווה והשקט שאני מחפש, אז אנסה רק להיום להכניס את אלוקים עמוק יותר בתוכי ולבקש ממנו את השלווה.

שלום חבר יקר,

למרות שגם אני די חדש אני מאוד מאוד מבין ומזדהה עם דבריך.
המשימה - נראית לי כבלתי אפשרית !!!! היא לא מתאימה לי. לאחרים, מסיבות שונות ומשונות קל יותר...הם הגיעו להבנה אמיתית שהם רוצים לצאת...

אני המחלים המתחיל, אני בראבק של ההתחלה- לצערי, אני מודע לזה שמה שמחזיק אותי זה ההתלהבות הראשונית, המשהו המרגש החדש הזה שנותן לי קצת נקיות... ואני מאוד מאוד מפחד מההמשך...אני נקי 32 יום וכבר מרגיש את הריקנות הזו...את הגלים הנוראיים האלה באים למולי.
אז אני מבין שמשהו טוב יכול לקרות...אבל כמו מכור אמיתי אני רוצה את ה"חומר" !!! לא מצליח להירגע בגלים ובקריזים למרות שאני מחפש אין סוף תעסוקות.

האם זה אמור לעבור?
הלוואי ואגיע לתובנה המאלפת שלא כדאי למלא את הריקנות בתאווה אלא במשהו אחר.

תודה על התובנות וההזדהות. זה מה שאני חווה היום.
אנסה לענות לך הצלני- כמובן ממבט שלי.
גם היום יש בי תשוקות לרצות את ה"חומר" כפי שכתבת. אך היום יש משהו ששונה אצלי מאשר פעם. אני קורא לזה מודעות.
אני מודע לעצמי בצורה כזאת שכאשר רק מתחיל הגל להגיע אני יודע שכדאי מאוד לקפל את הראש ולהיכנס למים ככה אעבור אותו בקלות בלי להרגיש כמעט.
זה מה שאני עושה. איך? כתבתי למעלה....
האם זה יעבור?
כל יום שאני עובר בנקיות מוריד ממני שנים של שימוש, מוריד ממני את הכבדות שהייתה לי במוח של תמונות ותחושות של העבר. ככל שעובר הזמן אני אישית מרגיש
שהזכרונות וכל הדברים יושבים מאחורה, בבגאז', כן הם שם, הם מחכים אולי לשעת כושר, אך אם אדע זאת, אצליח להמשיך הלאה...
היום כבר הפנטזיות לא עולות בפתאומיות כמו פעם, היום הראש שלי לא מלא בתאווה אלא ברצון לחיבור לאלוקים!
היום אני מזכיר לעצמי שעוד יום נקיות זה הדבר הכי חשוב כרגע.
כפי שכתבתי אני אולי ריק, אך כיום פחות מרגיש רצון למלא את הריק מהתאווה, אני מחפש משהו אחר, כי מה שמילא אותי עד היום היה שקר. איני רוצה להמשיך לחיות בשקר!
בהצלחה, אוהב, אח.

שלום ברוזר היקר,

אשתף בדבר מוזר. אני נקי ובהחלמה כבר מעל שנה. וכמה שהזמן עובר כך אני מרגיש שאני צריך להגביר את פעולות ההחלמה.
בתחילת הדרך לא השתתפתי בקבוצות. אח"כ אחת לשבועיים. השבוע אהיה ב4 קבוצות!
כי מה שלא הולך קדימה הולך אחורה.

היו לי הרבה פעמים במהלך ההחלמה שהגעתי לקיפאון. דשדוש. שאננות. אני קורא לזה "תקרת זכוכית".
וזה בסדר. מותר שיהיו זמנים פחות מרגשים. יש פוסט יפה "נו מור דרמטיש"... וכמאמר החבר - טוב לך תשמח, קשה לך תצמח.

אבל אם לא טוב לך עם המצב, ואתה מרגיש שוקע בשאננות, זה הזמן להגביר החלמה.
לעבור לצעד הבא. לקחת עוד ספונסי. ללכת לעוד קבוצה. להקפיד יותר על פעולות ההחלמה קריאה בספרות וכו'.
ובעזרת ה' כשתשבור את תקרת הזכוכית תגלה שמים יפים פתוחים מעל.

בהחלמה
אוהב
הושיעה