כך מסתבר, ולא שלא ידעתי את זה קודם, מינסיוני הדל היא לא הולכת.
אבל זה מדהים איך שאני נוטה לשכוח את זה כל פעם מחדש. וכך בימים האחרונים אני מרגיש נורא אובססיבי לכל מיני דברים, לסיגריות שהתחלתי להגביר את המינון. לסרטונים לא בעייתיים בכלל מצד התוכן אבל הצפייה הזאת של אחד ועוד אחד וזה הולך להיות מצחיק כל פעם מחדש לא עושה לי טוב.
שיתפתי חברים, אבל לא הייתי מוכן לוותר, הייתה חסרה לי קצת כניעה במקום הזה.
וכך אני מוצא את עצמי היום בצהריים לאחר יום עבודה מתיש, משוטט חופר בהיסטוריה של המחשב בעבודה, אפילו מצאתי עוד מישהו שנכנס לשמור עיניך "חוץ ממני.." ידעתי שזה לא ממש בריא אבל...
טוב, בסוף אלוקים ריחם ושלח מלאך בצורת משהו שישב לחפור לי, ואח"כ חבר יקר שהתקשר ודיברנו ושיתפתי. וזה מדהים איך חזרה לי שפיות דעתי ברגע אחד. בשניה שהייתי מוכן להודות בחוסר אונים, וכשנתתי לאלוקים את השליטה על חיי הרגשתי איזה רוגע מעניין, רק להיום לא הייתי צריך תאווה, סיגריה, או איזה משהו להתמלא.
אז זהו קוראים לי אבטליון ואני מכור לתאווה בחסד אלוקים לא מובן מאליו בכלל מסיים את היום ה115 מתפלל ומתחנן תן לי עוד יום אחד שפוי נקי ומחובר אמן.
ואני חייב לזכור שלא צריך לזכור אלא פשוט לעשות. זה מדהים! בדיוק כמו שאני נוטה לשכוח שהיא לא הלכה, כך גם כל פעם מחדש מדהים איך שיתוף יכול להחזיר אותי לשפיות.
אוהב וצריך אתכם בדרך הזאת
אבטליון
