משימה מסויימת הסתיימה על הצד הטוב ביותר, העפתי עליה מבט נוסף וחשתי "שביעות רצון". ואז הבזק נוסף מפלח את מוחי הקודח, מי יודע אם לא כך מנוהלים כל חיי, במטרה להביא את ההרגשה הקסומה הזו, חומרים כימיים אמרו פה, אל המוח הביולוגי.

ובמילים אחרות, חונכתי מקטנותי מה לעשות ומה לא לעשות, היתה התניה של שכר ועונש, וגם בבגרותי מגיע שכר מכל סוג שהוא (כסף, מחמאות, ועוד) בעקבות כל מעשה ראוי, שבסוף מתנקז אל התחושה הנעימה הזו. כמובן שגם אוננות בסתר מובילה לכך, אם נגיד שהדבר מותר או בלתי נמנע.

האם כל מה שאני עושה על פני האדמה הוא כדי להביא לעצמי, מרכז העולם והגלקסיה, את התחושה הזו?

תודה ראשית יקירי
אני לא הייתי מאשים אף אחד
אבל כן רוב חיי התנהלו בתחושה שאני מרכז העולם ורוב הדברים סובבים אותי
זה מבחינתי פגם האופי המרכזי שלי כמכור
כל השאר אלו התולדות
נ.ב נהנתי מאוד מדרך הצגת הדברים
כיף לראות את הדרך שאתה עושה כאן
בהצלחה

תודה על המלים החמות
עוד לא נהיר לי אם או כמה אני בריא וכמה חולה
מה שבטוח זה שלבד לא אתמודד עם זה, מלווה אותי תחושה שהנפילה הבאה ממש מחכה לי בסיבוב ובינתיים אין מה לעשות חוץ מאשר להדחיק