שירות תיקונים שלום. אתמול התפרצתי על בני (האהוב ביותר מביניהם) והרשיתי לעצמי לעבור משלב הכעס החיצוני כדי לחנך, אל הכעס שהוא כמעט בלתי נשלט. זה לא היה צריך לקרות ותקוותי שלא יקרה שנית. ובכל זאת, 2 דברים מוזרים:
א. אשתי שהיתה קרובה לקריסה נפשית בערב הזה חזרה לעצמה בעקבות הטיפול בבן.
ב. חשבתי שהנה נקרעים כל קורי העכביש שארגתי לעצמי כדי לשמור על ניקיון, וזה לא קרה. אולי בגלל שאני מנסה לא לקשר בין שני הנושאים (כעס - אוננות) ובכל מקרה ה׳ עזר לי לחזור מהר לרוגע ושפיות.
מסקנותיי: ״כמעט תאונה״ מהווה תמרור אזהרה חמור, ולכן גם נושא הכעס צריך תיקון. וגם מעניין לעניין באותו ענין, מה ששמר עלי בימים האחרונים הוא הידיעה שבכישלון אני שובר רצף של 31.5 יום, וזו כבר סיבה מספיקה להמשיך את ״הספירה״

אח יקר.

ביום שהבנתי שמטרת התכנית היא איננה להפוך את הגוף שלי לבנק הזרע, כלל לא, ביום שהבנתי שהמטרה היא לשנות אותי ולא את חיי המין שלי (השינוי המיני הוא בסה"כ פועל יוצא) הבנתי גם ש'כמעט תאונה' פרושה - תאונה.

ברגעים שאני חש 'כמעט תאונה' אני מעדיף לסמן את זה לא כ'תמרור אזהרה' אלא כתאונה קריטית וקשה, כך ההתאוששות שלי יכולה להיות בריאה, מהירה ונכונה יותר.

בהצלחה יקירי.

אוהבים.

אשריך על ההתקדמות. ממש לא מובן מאליו להבין כאלו תובנות.
תמשיך לצעוד ודברים טובים יקרו.

כדאי לאגור כוחות רוחניים ליום שבו "לא לאפס 100 יום" לא תהיה סיבה מספיק חזקה לא ליפול...

אוהב
הושיעה