שלום, שמי יאיר ואני מכור.
אני לא בטוח במה שאני כותב אבל נראה לי שמה שהופך אותי למכור (ואני מניח שעוד הרבה מהמכורים) הוא פשוט רצון ענק, עצום להיות מושלם.
להיות טוב, תמיד, בכל מקום, "והייתם כאלוקים" לא במובן של כוחניות ושליטה, אלא במקום האמיתי של לעשות טוב!
ואני מוכן לעשות הכל בשביל זה, אני אלמד תורה, ואלמד תורה ואלמד תורה, ואעשה חסדים, ואתקן את המידות שלי, ואתייחס בכבוד לכל אדם
ואתפלל בכוונה כאילו כל העולם תלוי בתפילה שלי, ואעשה חשבון נפש, ואשתדל להיות חבר טוב, אח ובן יקרים, דוגמא אישית, אישיות לדוגמא, קורן, מקרין,
דורש מחזק אוהב תומך הכל!

ובכל זאת אני ממשיך ליפול, לעשות את הדבר היחיד שכתוב בפנימיות שאין לו כפרה!
איך?! אני באמת באמת רוצה רק טוב, אז איך אני נופל ונופל במשהו שאין לו כפרה? (עכשיו עולות לי מחשבות שאולי זה משהו ששבר את 'אחר', שרצה להיות טוב,
ושמע שאין לו תקנה. ואני מבקש סליחה אם חלילה הקטנתי ופגעתי באישיותו הגדולה)

אז בהתחלה, כואב ועושים תשובה, כי אין דבר שעומד בפני התשובה. וגם את דברי הזוהר הקדושים אפשר לתרץ. אבל כשזה ממשיך וממשיך
ולא מצליח לצאת מזה, מה קורה כאן?!?
זה פשוט לא הגיוני שאני שרוצה להיות דבוק בה' יתברך ובתורתו הקדושה- נמשך לזוהמה הזו, לשקר הנורא הזה. ואני מתנהג כמי שכפאו שד.

וגם עכשיו בהחלמה, בקבוצות בפורום ועם הספונסר, גם כשיש ימים טובים שאני מספיק הרבה דברים טובים, גם דברים שלא רציתי לעשות אבל ידעתי שאני
צריך לעשות אותם אני שוכב בסוף היום במיטה ולא קל לי להוציא חיוך. כי עוד לא תיקנתי את העולם. כי אני מסוגל ליותר, כי בעבר שלי יש כ"כ הרבה חטאים שזה לא מספיק. כמה שברים יש לי מהרצון הזה להיות מושלם. והרצון הזה נמצא בתוכי כמו החיים שלי עצמם. מה אפשר לעשות מולו? מה להתפלל שלא ארצה לתקן את העולם?
זה כמעט כמו להתפלל לא להיות דבוק בה'?

(לעניין ההתמכרות- הדבר הכי גדול שאדם יכול לעשות בעולם- הוא ליצור עוד אנשים כמוהו, "דרך הטוב להיטיב" ולכן הולדת ילדים היא הדבר הכי נפלא וקדוש שאדם
יכול לעשות, ולכן ההתמכרות של הרצון לשלמות ולתיקון העולם מביא לנפילות-להתמכרות דווקא בתחום התאווה ולא בדברים אחרים כמו אוכל,הימורים סמים וכו'.)

אבא, תן בי שלווה לומר את תפילת השלווה באמת. הרי הרצון שלי לתקן את העולם לא נותן לי אפילו לומר את התפילה הזו בשלווה כי יש בה קצת "ותרנות".
בבקשה, תן לי להבין בלי ליפול פעם נוספת ובלי לברוח מהחיים, שהחיים כמו שהם, הם הרצון שלך בצורה שאני לא יכול להבין. תן בי שמחה במעשים הטובים שאני זוכה לעשות. ותן בי עוד יותר שמחה על הדברים הרעים שאני לא עושה. שאני לא נופל כל רגע ושאני לא בורח.
תן בי אומץ להמשיך לעשות טוב גם אם זה לא יתקן את העולם ותן בי דעת להבין מה הכוחות שלי והיכן אני חולה.

תודה לך אבא אוהב!

נהניתי מאוד! המשך לכתוב!

יאיר תודה רבה על השיתוף.
התחברתי לנושא הפוסט מה שמשך אותי להיכנס ולקרוא מילה במילה בנכתב.
מאוד הזדהייתי וגם שיתפתי בעבר מזה, בעניין של הרצון לעזור לאלוקים לנהל את העולם ולעשות הרבה מעשים טובים, לא פעם הנפילות שלי היו כואבות נורא כי הם הגיעו בדיוק אחרי התפילת לחש של חצי שעה בדביקות.
לאט לאט בהחלמה אני שם לב שהמקום הזה של לעשות טוב הוא חולה אצלי ומעורבים בו הרבה פגמי אופי אז בחסד אלוקים ולא מובן מאליו אני מרפה ומוסר לאלוקים את הניהול הבלעדי,  לא פעם באמצע התפילה כשאני מרגיש שאני מתמסר מדי אני מרפה ישירות ומתפלל תפילת צעד שלוש.

אני זוכר שגם אחד הדברים שאני רציתי לעשות זה טוב לכולם!! אבל באמת טוב ובאמת לכולם! הייתה לי רק בעיה אחת... שאף פעם לא הרגשתי שאני מצליח, תמיד סיימתי יום עם פרצוף בריצפה כי לא הספקתי מה שרציתי.
אני רוצה להספיק כל כך הרבה דברים, לעשות טוב לחבר שלי, לעשות טוב לי, לעשות טוב לרב וכו'....  גיליתי דבר אחד - שאני לא מצליח זה גרם לי עצבות, גרם לי חוסר סיפוק, את הסיפוק הזה הייתי צריך למלא עם משהו... תאווה.
היום הבנתי שאיני יכול להמשיך כך, אני כבר לא רוצה לרצות את כולם, לשמח את כולם לצחוק בשביל שאחרים יצחקו וכן על זה הדרך...
בתוכנית הבנתי שאני חייב לפנות פנימה.. אל עצמי, לא אל האחר.
אני צריך להיות שמח כי אני רוצה להיות שמח, אני רוצה לעשות טוב כי לי זה טוב, אני רוצה לצחוק כי זה נותן לי הרגשה טובה, אני רוצה לראות בחיי את החיובי והאופטימי כי זה עושה לי את היום אחרת! בסוף זה נותן לי את החיבור אליו ואת הנקיות שלי! כי לא אכפת לי מהאחרים אלא מעצמי.... נכון אנוכי אבל עובדה שהיום בגלל שאני שמח כל מי שמסביבי גם שמח וכו'...
ככה כשאני מסיים יום אני שמח ולא עצוב, כי מה שהספקתי היום זה מה שה' רצה.
אח שלי אתה טעון יותר מידי, כמוני! בא יחד ונלמד לשחרר לאלוקים את כל רצוננו רק כך הנקיות מגיעה ונמשכת
אוהב אח