בסד היקר. אני קורא את דבריך בכאב, הם מאוד מזכירים לי את מסלול חיי שלי...סקרנות, אינטרנט שהולך וגדל, וככל שגדלה הזמינות, גדלות האפשרויות...ואתה יודע, גם אחרי שהתחתנתי, שינוי התדירות לא שינה את הטירוף שהתאווה הזו מכניסה לחיי.
אני מזדהה לחלוטין עם דבריו של זלמן - תראה, בסד, לפני שהגעתי לפורום לא הפנמתי כמה שזה נכון, אבל היום אני מבין את זה בפחד ובכאב, שאלת התדירות אינה השאלה הנכונה. השאלה היא האם זה שולט בי או לא. אם זה שולט בי, אני לא יכול לצפות לאן זה יגיע...לא משנה איפה אני עכשיו.
המכתב שלך יפה מאוד, אני רוצה להתייחס לשתי נקודות:
א. לא נופל הזכיר את זה בשפתו שלו, אוסיף בשפתי שלי - אחת העוצמות המרכזיות של הפורום הזה כאן, היא שאין צורך להתחבא. המכתב שלך מלא רמזים, האם לעצמך אתה גם משתמש ברמזים? תגיד את הדברים ישר ופרצוף (זהו הצעד הראשון ב12 הצעדים, הצעד הקשה מכל - להודות באמת), כמו בווידוי של יום כיפור. חשוב להפנים איפה אנחנו נמצאים, ולא להתחבא מאחורי מילים. אם אכן אתה מכור, כמו רובנו כאן, הצעד הראשון הוא לומר את זה בפה מלא. זה אני, אני כך וכך. עכשיו, כשאני מבין באמת שאני לא יכול לטייח את זה, שאין ביכולתי לחיות חיים רגילים ולשמור את ההתמודדות הזו לתקופה שבה יהיה לי זמן, אני בדרך הנכונה.
ב. אחד מהדברים המרכזיים שאני רואה שכתבת שם זו תחושת הזיוף - הבניינים שקורסים אל מול הצונאמי, והצורך לבנות בניינים חדשים. בעיני, תחושה זו מהווה את אחד מהמוקדים המרכזיים של התאווה שלנו - התחושה ש'האני האמיתי' שלי הורס ופורם את כל חיי הנורמליים. אז ברוך הבא למועדון, ידידי, גם אני כמוך, תלמיד בישיבת הסדר (אברך, למען האמת). תקרא כאן קצת את הפוסטים שנכתבו סביב ההתמודדיות האלה, ותוסיף לנו עצות משלך...
ברוך הבא
נתן