אני אוהב ללכת על חוט דק בין שמיים וארץ,
יש נוף מדהים, עוצר נשימה!
מצד אחד צמחים ועצים פריחה מדהימה,
מצד שני יובש, צחיחות, ריקבון וצחנה.
כל כך ברור לי לאן אני רוצה להגיע, ברור לי שאני רוצה שהחוט יחזיק מעמד, יש רק בעיה אחת הוא דק, דק מאוד!
עוד רגע אחד והוא נקרע,
ברגע שהוא יקרע גם היופי יהפוך לדמיון, פתאום התברר לי
שהכול זה ריקבון גדול.
אני צריך להבין שבשביל להתקדם ליופי האמיתי לא צריך לעלות על החוט הדק.
בשביל היופי אני לא צריך ללכת על החוט הדק.
אני צריך לעצור ולהסתכל בעצמי, לראות כמה יופי יש בי!
שם נמצא היופי האמיתי שאינו שקר.
יש רק בעיה קטנה- היא מפריעה לי כל הזמן לראות את היופי הזה, קוראים לה תאווה.
היא כל פעם מעלה אותי לחוט הדק ומחכה לנפילה שלי.
למזלי עדיין החוט לא נקרע, אבל אין ספק שהוא בדרך.
מבקש מאבא אוהב שיתן בי כוח לרדת מהחוט ולהתחיל להסתכל פנימה, להבין מה השורש, ולראות את היופי האמיתי.
כי עד היום היופי שתמיד ראיתי היה שקר אחד גדול!