שלום לכולם,
אני אשמח לשתף אתכם במה שעבר עלי אחרי 120 ימים של נקיות, מפוכחות ונפילה בערב פסח, ומתפלל שהדברים יהיו לתועלת.
ראשית, כיצד עלינו להתייחס לנפילה? האם זה אומר שהתוכנית לא עובדת?
ממש לא! התוכנית עובדת מצויין!
להגיע לפסח עם שלושה חודשים + 29 ימים של נקיות + יום אחד של שימוש: זו התקדמות אמיתית! בעבר לא הייתי חולם על מציאות כ"כ טובה.
ובכל זאת - כיצד עלינו להתייחס לנפילה?
מופיע בספר הגדול בעמ' 98, בפרק שמדבר לנשים: "ייתכן שהבעל יתחיל לחיות על בסיס חדש, אבל כשהכל נראה כל כך יפה, הוא מאכזב אותך כשיום אחד הוא בא שתוי הביתה. את לא צריכה להיבהל אם את בטוחה שהוא באמת רוצה להפסיק לשתות. למרות שטוב יותר אם לא תהיה לו נפילה כלל, כמו שקרה לרבים מאיתנו, אבל בהרבה מקרים אין זה דבר כל כך רע. הבעל יראה מיד שהוא צריך להכפיל את הפעילויות הרוחניות שלו, אם הוא רוצה להישרד בחיים".
ישבתי וחשבתי לעצמי מה קרה לי? כיצד הגעתי לנפילה בערב פסח, כאשר אני כ"כ רציתי להגיע נקי לפסח ולחגוג 4 חודשים של נקיות?
התשובה שלי היא פשוטה: במשך שבועיים שלפני פסח הייתי מנוהל מאוד ע"י תגובותיה של אשתי, והדבר הזה הוציא אותי מאיזון רגשי. בנוסף, הספונסר שלי, שלא היה כ"כ זמין אלי גרם לי לתחושת בדידות ברגעים שלפני הנפילה. חשוב לי להבהיר - אין זה כתב אישום שאני כותב על אשתי או על הספונסר שלי, ואם הדברים נשמעים כך - חשוב לי להבהיר שזה לא העניין. העניין הוא אני ופגמי האופי שלי, כאשר הדגש הוא על תלותיות, חוסר איזון רגשי, רצון לברוח מהמציאות, ערך עצמי תלוי ואולי עוד כמה פגמים ששכחתי... התובנה הזו שהיכתה בי, עד כמה אני תולה את הנקיות שלי באחרים, חוץ מהקב"ה, היא זו שאני כל כך שמח בה כעת.
אחרי הנפילה בקושי ישנתי, היה לי זמן לחשוב עם עצמי - מה אני עושה מכאן? ראיתי שלפני 2 דרכים: האחת, להמשיך ולטבוע בבוץ של התאווה, לפתוח מחשב ולהיכנס שוב לצפייה בפורנוגרפיה (אחרי 119 ימים שלא הייתי שם באסירות תודה!). לא רוצה לחשוב איך הייתי נראה בכלל בליל הסדר אם זה מה שהייתי עושה. הדרך השניה שהיתה לפני היא לשבת ולכתוב מכתב לקב"ה, ובו אני מבקש ממני לא לעזוב אותי - "אל תשליכני מלפניך ורוח קודשך אל תיקח ממני". בחרתי בדרך השניה, שאלתי את עצמי כיצד קרה הדבר, ואני שמח על התובנה שאסור לי לתלות את ההחלמה שלי שאף אדם בעולם, לא באשתי ובתגובותיה ולא בספונסר הלא זמין. עלי לקבל את המציאות שאיני יכול לשנות בשלווה, ולהתפלל לקב"ה שייתן לי את השלווה במקומות האלה.
כשישבתי בליל הסדר בעת הרצון המיוחדת הזו של אכילת האפיקומן, ידעתי שהשמיים פתוחים, התפללתי לקב"ה שיפסח מעל הנפילות שלי, שיעזור לי להפנים את המסר שעלי להיות תלוי רק בו, וזהו בן החורין האמיתי. התפללתי שישחרר אותי מפגמי האופי שלי, שיזכה אותי לצאת מעבדות לחירות אמיתית. אז לפסח הגעתי פחות נקי ממה שחשבתי שאהיה, אך הגעתי יותר בן חורין, פחות תלוי באנשים ויותר מחובר לקב"ה.
אני מודה לך ה' על הדרך הזו של בירור הזהות שלי, מי אני, מה אני שווה, ומתפלל שהנפילה הזו שהיתה לי, תהיה הנפילה האחרונה.
פסח כשר שמח ונקי לכולנו!
