לאחר שהחלטתי באופן וודאי כי אני כאן! לאחר שהמחשבות על זה התבשלו בתוכי בבישול איטי, אז באה לה פתאום תחושת הפחד, איך?
איך אני ינהל את החיים שלי עם התכנית הזו?
אשה,
ילדים,
חברים,
תפקידים ציבוריים,
עבודת קדש,
עומס בלתי נגמר של עיסוקים,
איפה תסלחו לי אני יוכל להתנהל עם התכנית הדיסקרטית הזו??
אני כבר יודע שאני מכור, ברור לי שאין לי שום פתרון מלבד התכנית [מה שידוע לי], ברור לי גם שאני לא נשאר במצב הזה, המחלה הזו הורגת אותי, ברור לי באופן מוחלט שאם בכל אופן אני יחליט להמשיך את החיים ככה אז גם את מה שיש לי היום לא יהיה לי!!
אבל בכל אופן המחשבות האלו ממלאות אותי, גורמות לי להתפוץ כמעט,,,
משהו חווה פעם את הדבר הזה שעליו אני מדבר?
משהו התנסה בזה?
משהו פסיכלג פעם את התחושות המוזרות האלו?
חברים הבו לי עצה להשתחרר, לשמוח עם ההחלטה שכל כך ברורה לי!
הבו לי עזרה.
תודה רבה ידידי היקרים.

שלום איש יקר,

מזדהה לחלוטין עם כל התחושות שתיארת. גם אני חוויתי (ועדיין חווה לפעמים) את התחושה המתסכלת שעלי להשלים עם בעיה לא סימפטית שכזו המצריכה התמסרות די טוטלית שלי באופן אישי קשה מאד איתה. בתחילת הדרך חוויתי בעצמה נוראה פחדים מכך שאני עלול לגרום נזק נורא לעצמי, למשפחתי, לילדי, לקריירה שלי, לשידוכים, והשד יודע למי עוד. זה לפת אותי לפיתה משתקת ממש. הייתי אכול שנאה עצמית על הצורך שלי בתכנית. אני יכול לומר שהתחושות האלו היו קשות הרבה יותר מהקושי שלי להתמודד עם התאווה. מה שגרם לי לעליות ומורדות בכל הקשור ליישום עקבי של הצעדים.

מה שלדעתי יוכל לעזור לך זה לא לחשוב יותר מדי על כל מה שזה אומר כלפיך. אותי למשל מלחיץ נורא לחשוב על צמד המילים "לכל החיים" זה גורם לי לשנאה עצמית ותסכול. אל תחשוב על כככככל מה שאתה צריך לפתור עכשיו בכל מעגלי חייך. שחרר את חוסר האונים הזה ותתמקד בכל יום בפני עצמו "כל יום רק להיום" רק היום תרים טלפון, רק היום תשתף אחרים, רק היום תכתוב משהו, רק היום תבא לקבוצה, רק היום תודה בחוסר אונים. מה יהיה מחר? לא אני ולא אתה יודעים. רק אלוקים מנהל את החיים. כך יהיה לך יותר קל להתמודד כל פעם עם משהו קטן נוסף. אף אחד לא אמר לך לסדר כבר עכשיו את אשתך, הילדים, העבודה ומי יודע מה עוד. זה גדווווול על טיפוסים שכמונו שלא מסוגלים לנהל את הרגשות הפשוטים ביותר.

תודה על התובנות והעצות החמות,
הבעיה שלי שאני לא כל כך מצליח לעבוד על עצמי עם צמד המילים האלו 'רק להיום' יש לי ריאקציה כשאני שומע את המשפט הזה, מה זה רק להיום, יש איזה חבר אדיר! בקבוצות הטלפוניות שכל משפט שלישי שלו הוא רק להיום 'אתם ודאי מכירים אותו' בכל פעם שאני שומע את זה, בא לי לצעוק לו 'מה אתה מבלבל את המח' מה רק להיום אתה כל כולך מסובב סביב התכנית הזו, אז מה אתה חוזר לי על המנטרה הזו 'רק להיום' אני בטוח שיש כאלה שבאמת מרגישים רק להיום, אבל אני -רק להיום- לא כל כך מצליח להתחבר לזה, כנראה שחסרה לי איזה תובנה שעדיין לא נחתה אצלי הגורמת לקלוט הייטב את היסוד של המשפט הזה שכרגע רק להיום הוא כל כך מצעבן אותי.
תודה רבה רבה

אולי כדאי לקרוא את הפוסטים המתויגים "רק להיום"
forum.gye.org.il/index.php?action=tags;tagid=44

מקבל מאד ומזדהה. קשה לי מאד עם ה'רק להיום' אני זוכר שפעם חבר אמר בקבוצה הטלפונית של הבוקר (אולי אתה אני לא זוכר) שהוא ממש חסר אונים מהשאלה האם אתה מודע לזה שההתחדשות היומית ומה שאתה מצהיר שם זה רק להיום ומחר אתה חופשי ללכת לדרך אחרת, שאל אותו חבר איזה מין דרך אחרת ומי בדיוק משחרר אותו? התאווה? היא הרי תישאר שם.

אני זוכר שפעם הייתי אצל דיאטנית (תמיד הייתה לי כרס חביבה וזה התחיל להיות מוגזם) והיא נתנה לי אי אלו חוקים ומגבלות שממש לא הייתי מרוצה מהם (שתי פרוסות לארוחה וכד') ואני זוכר ששאלתי אותה כמה זמן אצטרך לנהוג את כל החומרות האלה והיא אמרה שזה עד שנראה שאפשר להחמיר עוד (!) ובסוף כשנגיע לתפריט הרצויי הוא יישאר איתי לכל החיים. זו הייתה הפגישה האחרונה שלנו...

תמיד התייחסתי ל'רק להיום' כנסיון לפתור את הבעיה הזאת אבל יכול להיות שאני טועה וגם אם אני צודק לרוב אני כיתב רק להיום כי כולם כותבים ככה. גם אני אשמח לפירוט על העניין.

האמת, אני לא בתחרות מולך מי יותר עסוק, אבל אני יכול לעשות העתק הדבק על עצמי לפני שנכנסתי לתוכנית, הייתי מלא עיסוקים בעבודת קודש ותפקידים ציבורים, הייתי מקבל יותר מחמישים טלפונים ביום בגלל כל העיסוקים שלי, חוץ מטלפונים שהוצאתי, (תבדוק לעצמך לדעתי זה המון טלפונים ביום,) אבל הבנתי שהתוכנית בשבילי זה או חיים או מוות,
וזה בשבילי בשביל האשתי ובשביל הילדים, שאתה צריך לדואג בשבילם לפני כל העסקי קודש וכו'.
היום אני באסירות תודה גדולה מאוד אני מצליח להבדיל בין החיים מחוץ לבית ובין החיים בבית "ובין החיים לעצמי"
מקוה שהואלתי במקצת.

כמו שכתבתי אני ממש לא חולק על כך שאני עסוק, ואני גם לא חולק על כך שאני חייב להיות בתכנית, רק עדיין קשה לי לעכל את המציאות הזו שזהו, אני כאן, ולתמיד!! אין לי חיים מחוץ לקופסא!
תודה על העידוד ועל העזרה, ובהצלחה גם לך