אולי לרובכם, ואולי לכולכם, אין זה לא גילוי, ובוודאי שאינו "מרעיש".
אך לי, הקטן שבכם, הענין היה לי לגילוי מרעיש, שמה אומר לכם, די שבר את רוחי.
הבנתי, והבנתי טוב, שאני חולה!
ההתמכרות, איננה רק דבר נקודתי שבו אני נופל לפעמים.
ההתמכרות היא "מחלה".
ובטח אתם שואלים את עצמכם, ברור! למה זה גילוי!
ומה, עד עכשיו לא ידעת על זה?
אז זהו, שלא!
ידעתי, קראתי, כתבו לי, אבל לא הבנתי, לא הפנמתי, ולא הרגשתי את זה עמוק בתוכי.
וכמו כל מחלה, הכאבים או החולשה הם רק סיפטום למחלה, ואינם המחלה עצמה, כך גם כאן.
כשאתה נופל, נכשל, ושאר ירקות, זה לא המחלה, זה סיפטום, המחלה היא ההתמכרות.
אז גם כשאתה לא נופל, לא נכשל, אתה עדיין חולה!
והמחלה הזו לפעמים גם מביאה בכנפיה - דכאון - ירידה במצב הרוח, וחולשה.
גם אם כרגע אינך מרגיש צורך לעבור את העבירה אליה התמכרת.
אתה כרגע במצב של "חולי" - וזה משפיע.
אחד הדברים ההזוים ביותר שאני חווה כרגע, הוא הרצון לבכות, לבקש, להתחנן מבורא עולם שיעזור לי - מאידך.
והאטימות, הקרירות האדישות, ואי היכולת להגיע לזה, מצד שני.
ההבנה שהכל נובע מאותה מחלה אמנם מפיחה סוג של תקוה, אבל שברה את רוחי לגמרי.
אשמח לתגובות!
