השאלה הזאת הטרידה אותי הרבה אחרי נפילות ובעיקר אחרי מעידות שהטעם של התאווה עדיין בפה ואני מפחד שכל רגע 'המסך יורד' ואז נפילה זה עניין של דקות או לכל היותר שעות.
אני מתקשר לחברים וכולם ביחד אוהבים אותי באמת, נותנים עצות להתפלל לאלוקים, לרדת על הבירכיים וב"ה העצות האלו עובדות יופי וברוב המקרים שעשיתי מה שאמרו לי נשארתי נקי. סבלתי אמנם אבל נשארתי נקי.

השאלה היא איך יוצאים מהמעגל הזה במיוחד אחרי מעידות קשות שהיו בהם הרבה תאווה (לענ"ד אינו דומה מעידה מול מסך למעידה מול משהו חי) ואני מרגיש שאני חייב אבל פשוט חייב לגמור עם זה. איך משתחררים מזה?

לפני כמה ימים הייתה לי כזאת מעידה, אחרי הרבה ימים של קשים נפשית מעדתי והטעם לסיים לא הרפה ממני. בעקבות שיחה עם חבר שגם הוא מעד הגענו לתובנה חשובה מאד.

כתוב בספר הלבן שהכניעה הרגה את האובססיה. או במילים פשוטות - אתה מרגיש אובססיה קשה מאד ומת להשתמש? תכנע והכל יעבור.

מה זאת בעצם הכניעה שמדברים עליה במצבים כאלו. לא מספיק להתקשר ולהגיד לחבר 'שלום שמי פלוני אלמוני ואני מכור, אני מאד רוצה להשתחרר, מתפלל בנכחותך לאלוקים להשתחרר מזה, ולהבין שאני חסר אונים מול התאווה וכו' וכו'' אצלי זה פשוט לא עובד. שניה אחרי שסגרתי את הטלפון אני מתקשר למקומות אחרים..
אומר יותר מזה, אפי' תפילות לא תמיד עוזרות לי במצבים כאלו, אני מתפלל לאלוקים שיעזור לי - בסתר ליבי מתפלל שלא יפריע... ו..הופ.. אני בפנים.

לעניות דעתי פירושה של כניעה במצבים כאלו הוא וויתור. פשוט אני מאד מאד רוצה תאווה עכשיו, מותר לי לרצות אבל אני מוותר על זה לשעה הקרובה. זהו. אחרי שוויתרתי אפנה לכח עליון - אלוקים אוהב שיעזור לי להתקדם עם זה הלאה, אבל הנקודה הראשונה היא הוויתור שלי.

בשבת האחרונה היה לי מקרה מסויים שקשור לתאווה שלא הצלחתי להשתחרר ממנו. ניסיתי הכל, להסביר לעצמי מכל פינה אפשרית כמה שזה דבילי, בפועל, נאדה, אני רוצה את זה וזהו.
ברגע שנכנסה בי ההכרה הזאת של 'מותר לך לרצות אבל רק עכשיו תוותר על זה' פתאום זה כבר לא היה דחוף כ"כ..
וויתור פעם אחת על ישיבה על מחשב לפני כמה ימים עשתה בדיוק את אותה פעולה, פשוט תוותר פעם אחת ותרגיש כבר אחרת.
רק שאצלי חשוב מאד שהוויתור ייעשה מצידי ולא מצד שלא הולך עכשיו או שאין לי אפשרות וכו' זה צריך לבוא מנקודה שעכשיו יש לי אחל'ה הזדמנות אבל רק להפעם אני מוותר. אותי זה מאד משחרר.

אחרי כל המונולוג הארוך הזה.. אני מתפלל לאלוקים לזכור את זה בזמן אמת, אפי' לאוו דווקא בתחום התאווה, כל אובססיה שהיא(לאחרונה התחלתי להתבוסס בלשמוע רדיו..) שמרחיקה אותי מאלוקים, לא להתאמץ להפטר ממנה או משהו בסגנון. פשוט להמשיך לרצות ולוותר פעם אחת ואת השאר אלוקים יעשה.

תודה רבה! הדברים חזקו אותי!
מקווה שהם יעזרו לי להיות יותר דבוק בה'

מתחבר מאוד לדברים
מקווה לנסות לוותר כמו שכתבת
בימים האחרונים נתפסתי לאתר כל שהוא וכל הזמן נכנס לבדוק כל הזמן אומר לעצמי אני יודע שזה טעות אני יודע שאני אתחרט על זה
כ"כ טוב לי עם אישתי אז למה אני מחפש את הגרוע מכל, איזה ריגוש של רגע ואח"כ כאב אין סופי
כ"כ תפס אותי שכבר התקשרתי לברר פרטים אחרונים ואז אתמול בערב אוננתי כדי שיוציא אותי מזה כדי לכבות קצת את האש שנתפס בי לפחות בתווך הקצר
אין לי דרך עוד לא התחלתי לעשות את הדברים כמו שצריך עוד לא התחברתי
יה"ר שאדע לעזור לעצמי...

תודה רבה דבוק בה'
היה לי לתועלת

אוהבים אותך אחי.

אני מאד מזדהה עם זה. זאת בדיוק טיבה של המחלה ה'ערמומית מבלבלת ורבת עוצמה' שלנו - הרי בין כך קשה לי, אני רק יאונן כדי לשחרר את הלחץ.. זה אולי נכון, אבל האוננות הפשוטה הזאת ממשיכה לעוד גל ועוד גל מבלי יכולת לעצור.
יש עוד אופציה לשחרר את האובססיה כלשונו הק' של רוי קי.. 'האופציה השלישית' להשתחרר מהאובססיה, פשוט לצאת מהריכוז העצמי ולעשות פעולות של כניעה. בשעת מעשה זה נראה מאד קשה עד בלתי מציאותי, אבל העובדה שזה עובד.

בהצלחה אח יקר!