שלום חברים,
אז ככה...
כבר לפני כמה חודשים התפרסמה הידיעה בקבוצות SA בדבר הכנס האירופאי המתקרב.
כבר כמה חודשים קודם דאגו כ-50 חברים מאירופה ומארה"ב להירשם ולהבטיח את מקומם.
הם הגיעו לכאן כדי לראות ... אותנו.
מה?! מה כ"כ מעניין את הגויים האלה מאיתנו?
אז אז האמת היא שרובם בכלל יהודים והם הגיעו חכאן לא כדי שנראה אותם שנלמד מהם החלמה מהי,
אלא להיפך, הם הגיעו לכאן כדי לראות את הנס האלוקי המתמשך שמניב החלמה שאין לה אח ורע בכל האיזור כולו.
אז אם הם השקיעו מאות או אלפי דולרים בלבוא לראות את ההחלמה בארץ, אני שגר כמה עשרות ק"מ מהכנס, חייב לבוא !
מתוך יומיים של הכנס יכולתי לבוא רק ליום אחד אז הגעתי ביום השני.
בעוד שאני כבר הרבה זמן מפנטז על לנסוע לכנסים הגדולים בארה"ב כדי לראות ... "אותם", הם הגיעו לחצר האחרוית של הבית שלי כדי לראות ... אותי !!!
הגעתי עם אשתי למלון הירושלמי כולי התרגשות.
ניגשתי לחברים המוכרים חיבקתי והתחברתי.
עם הזמן גם ניגשתי לעוד חברים פחות מוכרים.
לחברים מחו"ל עוד לא ניגשתי.
אבל אל חשש לקראת סוף הערב של המסיכות ירדו והקרח נמס.
פתחתי את היום בקבוצה משותפת ל- SA ו- SANON (נשות מכורים) בנושא "המשפחה לאחר מכן".
היה מסר זוגי מדהים של חבר ותיק מהארץ עם אשתו על ההחלמה האישית של כל אחד מהם ועל ההחלמה הזוגית בבית.
היה ממש מחבר ומועיל.
בהמשך השתתפתי בסדנאות צעדים עם חבר ותיק מארה"ב.
המסרים שלו היו שלווים, ממוקדים וחודרים.
לאחר מכן היה פאנל משותף ל- ל- SA ו- SANON (נשות מכורים).
שוב מאוד התחברתי, צחקתי, התרגשתי וגם בכיתי.
אבל לא כל היום היה דבש. אני הרי עדיין מכור ובתוך כל השמחה, ההתרגשות והחיבור צצו להם גם כמה וכמה פגמי אופי.
התרגום לא היה לשביעות רצוני וצפו להן טינות על המתרגם הלא יוצלח שהחליט שהוא גם מפרשן.
ובהפסקת ארוחת הערב, כשרציתי לצאת לסיבוב קצר עם אשתי, הסירוב שלה היה קטלני מידי בשבילי.
העדפותיה את חברותיה ואת החברים הותיקים בכנס על פני, ריקנו אותי בבת אחת והרגשתי כמו האמצע של הסמל של SA.
הייתי חייב לשתף כמה וכמה חברים ושוב התחברתי לעולם האמיתי.
לסיכום היתה קבוצה מסכמת בה שיתפו החברים מחו"ל ואחריהם החברים מהארץ על ההרשמות מהכנס.
היה מדהים, מחבר ונוגע.
לפני שסיימנו בתפילת השלווה, יו"ר האינטגרופ האיזורי (איגור קבוצות SA באירופה) ביקש בקשה מיוחדת - שנשיר ונרקוד שירים היודיים אוטנטיים.
התחלנו בתפילת השלווה באנגלית עם מנגינה מיוחדת בהנחיית חבר ותיק מאנגליה.
לאחריה תפילת השלווה בעברית במנגינת "למען אחי ורעיי..."
ומייד אחרי זה פצחנו בשירים חסידיים וכולנו רקדנו במעגל אחד גדול גויים, חילונים, דתיים לאומיים וחרדים.
רקדתי והתחבקתי עם החבר'ה מחו"ל. כל המחיצות שלי נפלו והשמחה שלי עלתה על גדותיה.
כששרנו "ליהודים... הייתה אורה ..." חשבתי לעצמי שמזל שהם לא יודעים עברית. אבל בעצם מה זה משנה?
נפרדתי מהחברים מחו"ל ומהארץ ויצאנו בדרכנו חזרה הביתה.
מחכה כבר לכנס הבא...
לסיכום היה מאוד מרגש, סוחף, מדהים, מצחיק ושמח.
יצאתי משם עם הרבה תובנות לגבי ההחלמה וכם החלטה נחושה להפסיק את הדשדוש בצעד 8.
בהחלמה לכולנו.
