בס"ד                                                   
אתן חייבות לשמוע את אסירות התודה הענקית שלי, בעלי סוף סוף נהיה נ... וואו. אני מתרגשת, הבנתי גם מבעלי שהוא התחיל להיות נ... מה אתן אומרות? איזה כיף לכן. הלוואי ובעלי גם היה נ... תקשבנה הוסיפה השותפה ששתקה עד עכשיו, בעלי כבר זמן נ... וזה לא כזה סיפור מקסים, כרוך בנ... הזה לא מעט צער, לא נעים לומר אבל יש פעמים שמרוב בדידות אני חושבת שהיה עדיף אם הוא לא היה נ... עצוב, חשבה המשתתפת הרביעית בשיח החצר המאולתר הזה, האישה הזו סובלת, אין ברירה, מישהו חייב לדבר עם הבעל שלה.

לאחר מחשבה קצרה ידעה ללא צל ספק מי "המישהו" הזה שאליו תיגש בכדי שיסדר את העניינים - האח הגדול -  שנים ששמו הולך לפניו ככתובת אמינה לכל שליחות ציבורית, בטח שיסייע משפחתית, חשבה בדרכה אליו, משחזרת בזיכרונה כמה וכמה סוגיות סבוכות שמשכין השלום האולטימטיבי פתר בכישרון רב. תגיד, מה הוא חושב לעצמו? איך זה שהוא לא רואה את הסבל של אשתו? כל הכבוד לו שהוא נ... אבל...

צודקת חשב לעצמו אהרן, כן, מרים צודקת. אם זה נכון שציפורה אשת משה כאובה כדאי לפעול... את בטוחה שזה המצב, הקשה, מהיכן? תראה, אני לא בטוחה במאת האחוזים, אבל באתי אליך היישר ממפגש חברות בגינת המדבר.. נשותיהן של אלדד ומידד ממש צהלו כשהתברר שלמרות שהם נשארו במחנה שרתה עליהם רוח נבואה והם הפכו לנביאים והתגובה הקרירה של ציפורה להתלהבות שלהן גרמה לי להבין שכואב לה. מאוד.

השיח בין אהרן למרים הופסק בפתאומיות ע"י הקב"ה, שהעיד על מעשיו הרצויים של אחיהם. ולמרות שכוונותיה הטובות של מרים היו ידועות בפניו עדיין הענישה, כי הרכילות היא 'משחק באש'. כן, גם כשהיא הגיונית מוצדקת או אפילו ממש הכרחית היא עלולה להיות קטלנית, פשוט מסכנת את הנפשות. העברת מידע מאדם לאדם זו משימה רצינית המחייבת כללים מדוייקים, מאוד. הכלל הראשון שמלמדת אותנו התורה הוא להתייחס לכל הנושא בזהירות מירבית - "זכור את אשר עשה ה' אלוקיך למרים..." 

- - - - - -

כמי שרחוק מזרח ממערב ואלפי שנות אור ודור מהבנת מציאותם של אבותינו הקדושים אין בכוונתי כלל לדון בפן ההלכתי של רכילות, אולם איני נמנע מלחשוב על הפער שבין התביעה מנביאה שכל מטרתה לסייע את גיסתה, זו שראויה לכך שכל עם ישראל יחכו לה (שבוע!) לעומתנו העוסקים בחשבונאות קטנונית יום וליל, ובאמתלאות וצידוקים מגוחכים דנים בחיי זולתנו ללא בושה... נדרשתי לסוגיה בעקבות שיחת טלפון שקיבלתי, אדגיש שלא רק את טובתי הנני מבקש אלא את טובתנו המשותפת.

לפני זמן מה, הפתיעה אותי שיחת טלפון מאדם שלא ראיתי ומעולם לא שמעתי: "שלום, אני מדבר עם "מיכאל" (כאן הוא נקב בשמי האמיתי) או עם "זלמן"... (שמו של ידידי הטוב 'סוד הכניעה')". הוא ידע מי אני והיכן אני גר... אמרתי לו שבשיחה הזו או בכלל אהיה "אסירותודה" ותו לא. למרות שנרתעתי שוחחנו דקות ארוכות בענייני החלמה בהם חלקתי עימו את הניסיון שלי. אבל כשסגרתי את הטלפון חשתי בטעם חמוץ מתוק. מתוק כי עוד איש סובל שמע על פיתרון, חמוץ כי שאלת המחיר האישי שוב צפה לה.

אני נוקט דווקא במילה 'חמוץ', כי עבורי זה לא מעבר, באופן אישי איני חושש להינזק, באמת שאינני מודאג, מה יגידו עלי שלא אמרתי מיוזמתי על עצמי? מקסימום חוסר נעימות בקהילה? זכיתי ועליתי על הרכבת לפני שנים כך שדי התרגלתי לאובדן הפרטיות ולהרגשה הלא נוחה שהנני נושא לשיחה בין החברים מדי יום... נטועה בליבי האמונה במה שהספונסר שלי אומר כל הזמן - יש לנו אבא אוהב שמשגיח עלינו מלמעלה, הוא לא יתן שנפגע. הוא הנותן את הנקיון את החיים והוא זה שיספק לנו ולמשפחותינו את ההגנה לה אנו זקוקים, כבר זמן שאיני חש שהוא מרים אותי גבוה רק כדי לזרוק אותי חזק יותר לארץ...

מאמר זה נכתב על הטעויות שלי. בימי הבראשית בעבר הרחוק בכל פעם שקיבלתי ספונסי חדש 'הודעתי' לו שאשתמש בניסיון 'שלנו' לסייע אחרים... היינו קטנים בכמות והניסיון היה גם הוא זעום וכשכולם הכירו את כולם לא נזהרנו מלדבר על אחרים גם ללא רשותם, לא ראינו בכך שום פסול, ההפך, כשאי מי נתקל בבעיה ידענו להצביע על מי שכבר רכש בפיתרונה ניסיון... אבל כשהעסק גדל היו שנפגעו, ובצדק, לא הבינו מדוע האתגרים שלהם הפכו לנחלת הכלל... עלינו לא צריכים לאיים בעונשים, אנו מכירים את 'הצרעת' מבפנים... כדאי שנסגל לעצמנו צורת התנהלות סטרילית, עם הזמן למדנו שהמספר על רעהו פרט אישי כזה או אחר ללא רשותו המפורשת. מרכל עליו. והגם שרכילות היא בעייתית בכל מקום, כאן, בקבוצות היא סכנת חיים מפורשת.

תיקון טעות, שמפריע לרצף של הקריאה, אשמח לתקן במקור,


גרסתה,

תודה רבה על העלה הנושא, אני באופן אישי מסנן מאוד למי אני חולק דברים אישים, שאני חייב לחלוק אותם בגלל שזה פיקוח נפש, אבל שזה לא יפגע בי ויעבור הלאה.
ובאסירות תודה, אני מזהה את עצמי, מתי שאני רוצה להעביר מידע מחבר לחבר (לרכל), ולעצור דקה קודם,
ושוב תודה

מאוד התחברתי לכותרת.
אני מרגיש שהרכילות מזיקה לי באופן אישי להיות שותף לה במידה שווה למרוכל.
שאני מרכל או שותף לרכילות אני מתמלא בתחושת שימוש, שוב לוקח, והפעם מהאיש שעליו ריכלתי.
סכנת נפשות תרתי משמע.

יש נקודה אחרת של שיתוף פרטים מזהים בצורות שונות כמו השתייכות מגזרית, תאור משרה, ועוד... בתוך החדרים והקבוצות שבאמת לפעמים נראה פשוט עד שאין שם שאלה של רכילות כי הרי אנו משפחה אחת.
תודה שהארת את הנושא, תזכורת בשבילי שהאנונימיות היא טובתנו המשותפת וצריך לשמר אותה מכל משמר, וגם על ענינים כאלו שיכול להיות שלי באופן אישי לא מפריעים במישהו אחר הם פוגעים. 

תודה אבי, זו לא טעות כתיב, כאחות משה, מרים הנביאה היתה הגיסה של ציפורה...

ולאור, אמת צרופה היא, גם עבורי מה שעומד בבסיס הרכילות הוא שימוש. בהתנשאות, שלא לומר שמחה לאיד. באמתלה של 'צורך' אני צורך את הידע הרעיל. אוגר את המידע ליום פקודה... אגב, אחד המדורים הנקראים ביותר על ידי היו במשך שנים מדורי הרכילות, עקבתי אחריהן באדיקות, צברתי כמויות עצומות של נתונים שמילאו את מוחי בכלום. יכולתי לצטט מתוך שינה איזה ידוען יוצא - או שהפסיק לצאת - עם איזו ידוענית... רק כשהפנמתי את גודל הנזק התמתחולל בנפשי יכולתי להודות בחוסר הכח ולהתנזר בחסד הכח העליון מהאתרים הללו.

תודה רבה אסירות על הנושא הכה חשוב.

לפני כשבועיים בכנס הגדול, ישבתי במסר על המסורות בהתמקדות על המסורת של "אנונימיות"...
תמיד הבנתי למה סקסוהוליסטים צריכים אנונימיות. כדי שלא יהיה פאדיחות. אבל מדוע האלכוהוליסטים היו צריכים אנונימיות?? הרי אם הוא אלכוהוליסט אמיתי אין מצב שכל מי שברדיוס שלו לא יבחין באלכוהוליסטיותו?! וגם מה יש להסתיר?

פירוש המילה אנונימי = א מילת שלילה. נום זה שם. א נום = חסר שם.
ופירושו,
במחלה הייתי כל כולי מלא בעצמי. אני הייתי "השם" של העולם. מלא כל הארץ כבודי השם שלי אחד ושמי אחד...
אגו, גאווה, ריכוז עצמי, אנוכיות, בום!! הכל התפוצץ. הגישה פשטה רגל. נחלתי תבוסה.

כשאני בא לדרך רוחנית הדבר הראשון זה, האם אני מוכן לוותר על שמי? האם אני מוכן לוותר על המותג שבניתי במשך כל חיי? האם אני מוכן להרפות מעגל הזהב ששמו אני?
כאן באה תוכנית אנונימית. לא כי זה סוד. אלא כי ויתרתי על "יתגדל ויתקדש שמי הרב"... אני בא לקבוצה בענווה. לא מספר כמה אני מוצלח ותותח וידוען סלב. להיפך אני בחר למצוא את המשותף בינינו ולא מחפש את הגדרת העצמי לפי המפריד שבינינו...

( אסירות, זוכר כשנפגשנו שאלת אותי במה אנחנו דומים?! )

אנונימיות = עקרונות לפני אישיות.
כשאני נפרד מהצגת האישיות שבי ופונה אל נשיאת המסר העיקרון שיש כוח עליון ואני נציג חסר שם של אותו כול עליון בזה אני מגלה ענווה שהיא הפתח לאור האלוקי להיכנס בתוכי ולשקם את ההריסות.

חזרה לכנס הנל,
בסוף המסר היה זמן לשאלות.. הסתפקתי האם לשאול מול כולם. נתתי לכוח עליון להחליט. הרפיתי. אמנם לא זכיתי שקולי הצח ישמע במרחבי האולם.. אבל שוב צמחתי. נשארתי חסר קול וחסר שם.

אז ניגשתי לאחד משני מוסרי המסר, בחור חילוני הרבה שנים בהחלמה.. ושאלתי אותו את שאלתי.
השאלה: אשתי ביקשה שאם אפגוש בכנס מישהו שהיא מכירה שאיידע אותה. אז כמובן שבדרך כלל לא מספרים כלום ממה שקורה בתוך הקבוצות. אלו סודות שלא יוצאים החוצה. אבל האם במקרה הספציפי הזה מותר לי לספר לה? אולי היא תיצור קשר עם המכרה ואז זה יעזור לה להתחבר לתוכנית.
אז בעצם זו רכילות לתועלת. האם מותר?

החבר ענה לי בפשטות שאסור לספר לה. מי שנראה כאן ומה שנשמע כאן שיישאר כאן.
אני בלמדנותי, טענתי לו שהטקסט הזה הוא תוספות ולא מעיקר הדין של הספר הלבן.. הלה לא הבין את החילוק הישיבתי הדק.
"כאן כאן כאן". מה יש להתפלסף?

המשכתי לשאול, כדי להוכיח שהכאן אינו כפשוטו.
נניח ואני לא מצליח להגיע לאחד מהמפגשים בקבוצת הבית שלי. וכי לא מותר לי להתעדכן מי היה מי מסר מי חלק???
וההוא בפשטות ענה לי לא! כתוב כאן כאן כאן. נקודה.

לא יכולתי להכיל את זה. חלקתי עליו. זה שהוא נקי הרבה יותר זמן ממני לא משנה לעובדה שהוא נותן לזה פרשנות מדי צרה ומצומצמת. אני המצומצם???
אפילו מישהו מראשי האינטרגרופ דיבר איתי על מצבו של חבר פלוני.. בסוף עזבתי אותו. להתווכח הרי אין טעם. רוטן על עצמי מדוע בכלל ניגשתי אליו מלכתחילה. שמתי לב שבכלל באתי כדי להשמיע לא כדי לשמוע.

בסוף אחרי שיחה נוספת עם בעל המסר השני, נפל לי האסימון.
כן. חלק ממהות האנונימיות היא גם בתוך ההחלמה. לא להתעסק בדברים המגדירים את שמי. אלא רק בדברים המגדירים את עקרונותי. וכמו שנכתב כאן הצורך ברכילות, בלהחזיק מידע רעיל ליום פקודה.. זהו רעל עבורינו כמכורים ל"שם" של עצמנו.

אתמול, פגשתי בספונסר של חבר שלי. החבר נפל. רציתי לבוא לספונסר ולזרוק לו כזה: נו.. לא קל לפלוני.. מסכן נפל..  השם יעזור לו.. אבל אז נזכרתי,  אנונימיות. עקרונות לפני אישיות.
רכילות = רעל

ואז בא הפוסט הזה.
תודה רבה על חיזוק הנושא וחידוד העניין.

אוהב
הושיעה

בחג קראתי בספרות של אכלני היתר (OA), והיה כתוב שם שרכילות מאוד מזיקה להחלמה.

רכילות היא רעילה וקשה להמנע ממנה. כאן כאן כאן.

אני מעתיק כאן תובנה מדהימה במהות הבעיה של רכילות ולמה זה רעיל לכל מי שרוצה להיבנות ולצמוח מבחינה רוחנית.


לבנות, לא להרוס

במקום האנוכיות השלילית שלנו, אנו מגלים אכפתיות לאחרים.
טקסט בסיסי, עמוד 16
הפצת רכילות מזינה רעב אפל בתוכנו. לפעמים אנו חושבים שהדרך היחידה בה אנו יכולים להרגיש טוב לגבי עצמנו היא לגרום למישהו להראות רע בהשוואה אלינו. אבל ההערכה-עצמית שמשיגים על חשבון מישהו אחר, חלולה ולא שווה את המחיר. אם כן, איך מתמודדים עם תחושת העצמי השלילית שלנו? פשוט. אנו מחליפים אותה בהתייחסות חיובית לאחרים. במקום להיתקע בהערכה העצמית הנמוכה שלנו, אנו פונים לאלה שסביבנו ומנסים להיות להם לשרות. זה נראה, אולי, כמו דרך להתחמק מהעניין, אבל זה לא. להיתקע עם תחושת העצמי הנמוכה שלנו לא יביא לנו שום תועלת חוץ מלהכניס את עצמנו לתוך תבשיל של רחמים עצמיים. אבל אם נחליף את הרחמים העצמיים שלנו באופן פעיל בהתייחסות אוהבת לאחרים, נהפוך לסוג של אנשים שאנו יכולים לכבד. הדרך לבנות את ההערכה העצמית שלנו היא לא לקרוע אחרים לגזרים, אלא לעזור להם לבנות את עצמם באמצעות אהבה והתייחסות חיובית. אנו יכולים לשאול את עצמנו אם אנו תורמים לבעיה או לפתרון, זה יעזור לנו. היום, אנו יכולים לבחור לבנות במקום להרוס.
רק להיום:
למרות שאני אולי מרגיש שפוף, אני לא צריך לקרוע מישהו לגזרים כדי לבנות את עצמי. היום, אני אחליף את תחושת העצמי השלילית שלי בהתייחסות חיובית לאחרים. אבנה, לא אהרוס.

שנזכה לבנות

תודה הושיעה, הטקסט נפלא. מקווה שבע"ה אפנים ואיישם אותו.

תודה רבה אסירות והושיעה
נתתם לי קו מחשבה שכבר הרבה זמן שאלתי את עצמי.
עכשיו נתתם לי תשובה, קשה לי להשלים איתה אבל אין ספק שהיא נכונה,
ובתוכנית למדתי את הפעולות עושים לא שואלים.
תודה!

עדיין אקטואלי.. 

תודה על ההקפצה.

מסקנה נכונה בהחלט.
תודה על הכתבה!
בדיוקה תיישב לי על קצה הלשון להגיד משהו על החברה הנקיים פה תקופות של שנים, בסוף קראתי את ההודעה והחלטתי לא לערב מחשבות/ מילים של השמצה, (רכילויות), או מסקנות אישיות לגבי כל אחד.

למדתי על בשרי שעצה ממישהו אחר, מכסה רק 10% מהפטרון של הבעיה, כי שאר הדברים בן אדם אחר לא יודע עליך..., ועוד בשאר הדברים אתה לא יודע על עצמיך.

תודה.

תן בי את השלווה... ואומץ...

קצת לא ברור לי, מה ההגדרה הקצרה והממצה מה כן לדבר ומה לא?
לדוגמא, אם אני מספר לחבר על משהו ששמעתי מחבר אחר בלי להזכיר את שם החבר אלא רק את מה שהוא סיפר לי, זו גם רכילות?
אם אני חוזר הביתה ומספר לאשתי על המסר שהיה בקבוצה בלי שהיא יודעת מי זה החבר זה לא אנונימי?