בס"ד
אחים יקרים ואהובים היום 28 לניקיון עם מלחמות בלב הגיהנום חסדי ה' שום דבר לא בזכותי הכל חסד גמור.
היום חשבתי קצת על המציאות שאני חי ואני מאמין שלצערי הרבה חיים באותה מציאות ולכן פידבק למאמר זה יתן לי איזון אם זה הרגשה אישית או דבר שורה לכולם.
אין חולק שאני חולה אבל חכמינו היקרים אמרו על נשותינו ש"דיינו שמצילות אותנו מהחטא" , הרגשתי שהעולם המערבי יצר מציאות איומה שהאשה יוצאת לעבוד ורוצה לממש את עצמה ובנוסף מגדלת ילדים ואז בינינו מתי יש לה כח וחשק לבעלה ויוצא מצב שבמקרה הטוב מליל טבילה למשנהו .
והבעל מה איתו?
נאבק במחלה האיומה שלו , וחי עם אשה מקסימה שבאמת משתדלת ומפרנסת ודואגת לילדים אבל מה עם "דיינו שמצילות אותנו מן החטא".
זה הגיגי ליבי אשמח לתגובתכם לוחמים יקרים שמסתכלים למחלה בעניים ולא מרפים ולא מתייאשים ותמיד מתחילים מחדש.
ונראה לי שזה מאמר הכתוב נר דולק , ומיטה מוצעת ששניהם הם הכרחים לשלום בית והיום לצערינו החולאים גוברים ואין איש שם על לב באמת להדריך את נשות ישראל לדבר הרגיש באמת שימי לב לבעלך כי בידך הדבר (ושוב הם צדיקות ועושות מעל ומעבר אבל שוב פעם את ה"דיינו" הם מפספסות , אין ספק שבתקופות שבהם יורד מהאשה עול הבית גם הבעל שמור יותר ) תראו כמה פוסקים נזהרים בעניין הטבילה לעשות כל טצדקי שלא ידחה ליל הטבילה כי הבינו בנפשינו והמציאות היום טופחת על פנינו.
הקב"ה לא סופר את ההצלחות שלך אלא כמה פעמים התחלת מחדש