גאווה=ריכוז עצמי. המחשבה שהכול סובב סביבי וסביב הרצונות שלי.
הבעיה שהמציאות לא מתנהגת תמיד בהתאם, ומתעקשת להסתובב סביב אלקים, ולא סביבי.
בכל פעם שזה קורה, אני מוכרח לברוח ולהשתמש. אני לא מסוגל לסבול את המראה שמציאות מעמידה בפניי. אני הולך למקום שבו יש לי שליטה, שבו הריכוז העצמי שלי בשיאו. זו התאווה.
זו רק דרך אחת לתאר את המנגנון. למעשה גאווה ותאווה כל כך שזורות זו בזו, שיש המון קשרים גלויים וסמויים ביניהן.
איך נפטרים מהגאווה? כמו בתאווה. על ידי כניעה. לעשות מה שאומרים לי ולא מה שאני חושב/רוצה/יודע. להתפלל לה' שייקח אותה ממני.
וראה
כאן עוד.
