בס"ד
שלום חברים,
כפי שכבר ציינתי בהודעות קודמות שלי כבר עברתי את ה-90 יום כך ששרשרת ההתמכרות כבר ננתקה,
אך רציתי לשתף אתכם בתובנה מסויימת שגיליתי על עצמי בדיעבד ואוליי משהו עם בעיה דומה ירוויח מכך.
כפי שציינתי בסוף כל מה שהייתי צריך זה חסימה מינימלית באינטרנט כדיי לצאת מזה אך הגורם שגרם לי לפול להתמכרות מלכתחילה עדיין קיים ואני רוצה לשתף,לאחרונה גיליתי שכמה בעיות שאני מתמודד איתם כבר כמה שנים טובות ואני לא זוכר מתי בדיוק זה התחיל הם למעשה סימנים של "דיסתימיה" (למי שלא יודע סוג של דיכאון "מתון" ולטווח ארוך) ,לא אובחנתי ואני גם לא מתכוון לעשות את זה מסיבות מסויימות אך אני דיי בטוח שאני אכן סובל מזה,ולכן מאד התקשתי לצאת מההתמכרות,כי למי שלא יודע דיכאון משפיע אומנם בחשק המיני אך כמו כן בכל חשק שהוא ולמעשה קשה מאוד להנות ממשהו ומהר מאד נופלים ליאוש ועצבות(כל אלה כמובן הרבה יותר חמורים בדיכאון קליני אך זה לא המצב במקרה שלי) ונמאס מכל דבר מהר מאוד גם על צד שיש איזה שהיא הנאה,כיוון שאין לך חשק לכלום אתה נכנס לשעמום טוטאלי ,וכיוון שהיצר של העריות, בגיל ההתבגרות בפרט,הוא אחד היצרים החזקים ,על אף שהדיכאון ממתן, ומתוך יאוש ושעמום וריקנות נוראית ,תוסיף לזה נדודי שינה בלתי נפסקים ללא תקנה (ומה כבר אפשר לעשות באמצע הלילה לבד אם לא לבזבז זמן במחשב{גם החשק ללמוד נעלם כליל}) ומפה לשם אתה מוצא את עצמך חוטא בעריות כדיי להרגיש איזשהו רגש חזק ,ולאחר מכן כמובן אתה נופל עוד יותר עמוק לדיכאון וכל התחושות שציינתי,בקיצור קשה לתאר במילים,לכן למי שיש לו את התסמינים שארשום בהמשך כדיי שיבדוק,יכול להיות שהוא סובל מדיסתימיה וחבל ליפול לעברה בגלל דבר שאפשר לטפל בו.
להלן הסימנים:
תיאבון ירוד או אכילת יתר
אינסומניה (אובדן שעות שינה) או היפרסומניה (עודף שינה).
עייפות או חוסר אנרגיה
הערכה עצמית נמוכה
קשיי ריכוז או קשיים בקבלת החלטות
תחושה של חוסר תקווה
אם יש לכם לפחות 2 מהסימנים האלה למשך תקופה של לפחות שנה-2 תלויי בגיל יכול להיות שיש לכם דיסתימיה וכדיי שתבדקו את זה יותר לעומק וכמובן עשו דברים שעוזרים למתן את התופעה (כמו התעמלות קבועה),אלו הסימנים לבדיקה אך זה בא כמובן עם עוד בעיות כמו זיכרון חלש חוסר יכולת להנות משום דבר כפי שתארתי(אין הכוונה שלא מרגישים הנאה כלל וכלל אי אפשר לאכול בלי להרגיש טעם,אך אין סיפוק מההנאה או המשכה של תחושות חיוביות כתוצאה מכך,אלה תחושה של ריקנות וכתוצאה מכך יאוש מר)
ועוד דבר חשוב שבהתחלה הטעה אותי וחשבתי בגלל זה שאני סתם מקולקל ואין לי כלום,זה שזה שכיח בדיכאון ברמה זו- "דיסתימיה" שיש תקופות שזה עובר ופתאום הכל רגיל לזמן מסויים אך כעבור אותה תקופה זה תמיד חוזר,מה שגורם לזה להיות עוד יותר מיאש. (מספיק קשה להיות בכלא,אך אם כל 20 יום לוקחים אותך יום הביתה ואתה חוזר לכלא שוב זה פי כמה יותר מתסכל)..
בכל מקרה זה מה שרציתי לשתף אני מקווה שזה יעזור למשהו.. שבוע טוב.
