זה מה שכתבתי אתמול ישר אחרי נפילה. (כתבתי את זה מאוחר בלילה אז סליחה אם זה קצת מסורבל).
אוי שוב נפילה. כל כך הרבה כאב. אני לא מסוגל לשלוט על החיים שלי, אני פשוט חסר אונים מול התאווה ואבדה לי השליטה על חיי.
אבא, הרגשתי היום רחוק ממך, שאין לי רצון להתקרב אליך. כל מה שבא לי לעשות עכשיו זה לעצום עיניים ולא לעשות כלום יותר. אחרי שכל השבוע הלכתי לישון מאוחר ציפיתי היום סוף סוף לישון מוקדם. אבל כמובן שלא יצא. כשחזרתי מבייביסיטר היה קצת מאוחר. אח"כ החלטתי סתם לקרוא קצת באינטרנט. ואז כששמתי לב שהיה מאוחר אמרתי שאלך להתקלח, אבל מקלחת מהירה (בדרך שגורמת לי לתאווה, וקרה לי כבר כמה פעמים). וזה באמת גרם לי לתאווה. ויתרתי על זה והודיתי בחוסר אונים. חזרתי לעוד קצת. שוב ויתרתי, לא אעשה זאת שוב. רגע בוא נעשה קצת "פעלולים". לא אני מוותר. זהו עברת את הגבול עוד רגע נפילה. נו, עוד קצת, פעם אחרונה, נו תהיה ג'לטנמן. בבקשה אבא אני לא יכול! ואז זהו זה נגמר. עוצמת הכאב שפוגעת לא יאומנת.
בבקשה אבא עזור לי להבין את הבעיות בדרך שלי, מה גורם לי לנפילות, מה לא טוב בצעדים או פעולות.
אוהב אותך אבא, עזור לי רק מחר. סומך עליך! כרצונך ייעשה, לא כרצוני.
