לאחרונה אני חי בכמן 'מאניה', כן, תחושת התעלות מאין כמותה.

יותר מדי צחוק, יותר מדי סטלבט, יותר מדי נהנתנות, יותר מדי חיוכים.

אז מה רע בזה?! אז זהו, שזה לא אני.

אני אמנם לא האדם הכי קשוח בעולם, אבל אני גם לא הייתי מעולם במצב כזה קיצוני של צחוק. משהו מוזר שעובר עלי.

מישהו יודע איך עוצרים את זה? או שאולי אין צורך לעצור?

ומאיפה זה מגיע? מה הולך פה.

תודה.

נ.ב

תאוריה שלי אומרת, כשאני לא נקי, אז אינני מתפקד כ'קרבן' האמתי, לכן הנני מדוכדך יותר ובמעטפת השקול, כשאני מפוכח 'קרבן' האמתי, מתפרץ, יש מצב?

מתוסבך מעט.

מאוד מזדהה. כנער מתבגר קורה לי הרבה... :D :D :D
אולי כדאי שתכיר שתבצע את הצעדים על שמחת היתר שיש לך.

טוב לך, תשמח.
קשה לך, תצמח...

מזדהה אחי.

ב"ה שאצלך זה משתחרר בצחוקים.. אצלי לפעמים זה מגיע בצחוקים ושמחה מופרזת ולפעמים בדברים אחרים מופרזים..

אמרו לי שיש המון תופעות לווי נפשיות כשמתחילים את התהליך של הנקיון. כנראה זה חלק ממנו.

הכי חשוב - שנשאר נקיים - רק להיום!