הבעיות שלי לרוב מסתכמות (כמעט) בכעס וגאווה:
גאווה- גורמת לי להשגיח על כל דבר שאח שלי עושה ולהתעצבן עליו עם הוא עושה משהו לא נכון, מתוך מחשבה שאני יודע יותר טוב מההורים שלי מה טוב בשבילו.
גאווה- גורמת לי להמשיך לדבוק בעמדה שלי בוויכוחים, גם אם ברור לי שאני טועה.
גאווה- גורמת לי שאני חושב לפעמים שאני יודע הכל.
גאווה- גורמת לי שכשמישהו מנה להראות שאני לא יודע משהו, במקום להקשיב לו אני מתעצבן עליו ומנסה לפגוע בו.
גאווה- גורמת לי שכשמישהו מנסה לתת לי עצה, אני לא מוכן להקשיב לו.
גאווה- גורמת לי לחשוב שאני לא צריך עזרה.
גאווה- גורמת לי לחשוב שאני יותר טוב מהחברים שלי.
גאווה- גורמת לי ללעוג למישהו כאשר הוא עושה משהו שלט נראה לי.
כעס- גורם לי להאשים את אח שלי בטעויות שלי.
וכעת לבעיה אחרת- חוסר ביטחון עצמי ליד בנות ובכללי בעיות עם בנות.
אני לא מדבר על זה כמשהו קטן, זה סיוט! כל פעם בערך שבחורה מסתכלת עלי, הביטחון העצמי שלי מתרסק. כל פעם שיש בת באזור שלי, אני מרגיש תחושה של מבוכה. ועוד לא סיפרתי על התשוקה העזה שיש לי כבר עכשיו- להתחתן.
אני מאוד מבקש, אם למישהו הייתה בעיה דומה עם בנות, הוא יכול בבקשה לכתוב איך הוא התמודד עם הבעיה?
ועוד שאלה- כתיבת פגמי האופי שלי כאן יכולה להוות ביצוע טוב של צעד 5, או שעדיף להגיד את בשיחת טלפון או פנים-אל-פנים?