הרבה זמן שלא כתבתי, החלטתי לשתף את הדברים שעוברים עלי בזמן החולף האחרון... בשביל החברים שמכירים אותי, ולחברים החדשים.
עד התוכנית- הרגשתי רע, הייתה לי הרגשה של חוסר שליטה, הפרעה גדולה בלימוד התורה שלי, חוסר שקט נפשי, עיסוק בתוך עצמי, רצון להתגבר על התאווה אך אי הצלחה ותסכול.
ניסיתי להתמודד מול הנפילות שלי, פשוט לא הצלחתי, בקשתי מאלוקים שיעזור לי, אך משהו לא עבד, התקלקלתי, הפכתי להיות שבר כלי...
בתוכנית- למדתי להשלים עם עצמי יותר, למדתי לדבר עם חברים, להקשיב, לשמוע, להרגיש, לחוות, וליפול... כן, למדתי שאני יודע גם ליפול אך למדתי גם לקום!
נפלתי אחרי ימי נקיות רבים וקמתי חזרה לסבב חדש. שוב נפלתי אחרי ימי נקיות רבים... לקח לי זמן לחזור משם, אולי אפילו עדיין לא חזרתי... היום אני מתפלל שכן, ועל כך החלטתי לכתוב את המשך הפוסט.
התקופה האחרונה הייתה לי קשה, כי נפלתי ושוב ושוב ולא ידעתי מה הולך, הבנתי שיש לי משהו לוקה בחסר... הרגשתי פתאום שאני חונק את עצמי.. כן, כך הרגשתי, כל הלחץ שאני יצרתי לעצמי בתוכנית, עשית פעולות ודיבור עם חברים וכו'... ספונסר... וכו'... צעדים (לא ממש, אולי בגלל זה לא הצלחתי לקום, הרבה חברים חושבים כך איני יודע האם אמת בדבר, אך אני יכול לומר שהיו לי שלושה ספונסרים ותמיד הקטע של הצעד הרביעי יש מריחה גדולה, כך אני מרגיש, אף אחד מהם לא לקח אותי מייד והעביר אותי את הצעד הזה והלאה.. שם נתקעתי... מחכה אולי לספונסר שיתפוס אותי ויעשה איתי את הצעד הזה כמו שצריך ומהר שישב לי על העורק הראשי עד שאסיים אותו... ואת כל הצעדים אחריו...)
הרגשתי שאני חייב לשחרר... אז שיחררתי... פרקתי "עול".
היום- אני מרגיש יותר משוחרר, נכון לרגע זה לא יצא לי לדבר עם הספונסר שלי כבר איזה שבועיים ואולי יותר... לא הלכתי לקבוצות כבר שלושה שבועות...
הדבר היחיד שאני עדיין עושה זה מדבר עם חברים! וחברים מתקשרים ואני עונה... מקשיב, משתף, חווה את עצמי קצת אחרת... בלי לחץ...
מתקדם לאט... בלי לחץ.
שם לי קווים... בלי לחץ.
שומר על שיגרת בוקר של טלפון לחבר וקריאה בספר הגדול. משתדל לדבר אל אלוקים.
לפעמים מתפלל תפילות של הצעדים.
אבל הכול בלי לחץ!
הפסקתי לספור ימים.
מוריד הילוך בכל מה שקשור לאינטרנט וכו' יודע ששם זה המקום של הנפילות... כן, שמתי סינון גם בפלאפון שלי, החלטתי שסיימתי גם שם ליפול.
שאלתי את עצמי את השאלה הבסיסית בזכות חבר שהאיר את עיני- האם סיימת?!
החלטתי- כן, סיימתי!
ואז שאלתי את עצמי, איך אתה מראה זאת?
עניתי- חוסם את מה שאני יכול, צובר בטחון עצמי חזרה, נקיון חזרה, והרבה עוצמות דרך חבר יקר שעוזר לי בדרך...
מה הלאה? לא יודע, אבל כרגע אני מרגיש טוב עם הכול. טוב לי בנקודת הזמן שבה אני נמצא עכשיו.
הלחץ שהיה לי כשהגעתי לתוכנית חלף עבר לו.
תמיד הייתי לחוץ על ספירת ימי נקיות, על רצון להיות נקי יותר מ... ויותר מ... הייתי לחוץ לעשות צעדים... לקרוא בספרות... וכו'...
היום אני רק רוצה להישאר נקי היום ובלי לחץ, רק עם חיבור לאלוקים ולחברים מתוך נחת ושקט פנימי חדש.
איך קיבלתי אותו? פשוט החלטתי, בדקתי מה קורה לי, למה אני נופל. עניתי לעצמי שאני מרגיש לחוץ מידי, אז שיחררתי את הפקק שסתם אותי.
תודה לך אבאל'ה על התובנות האלו.
מבקש ממך חיבור גדול, לזכור שאני יהודי!
לדעת שאתה אוהב אותי כל הזמן אפילו כשאני נופל בדבר הכי גדול שיכול להיות (לא התכוונתי למחלה אלא סתם כל דבר שלא ראוי ליהודי ליפול בו... גאווה, אנוכיות וכדו')
רוצה לזכור שאני בן של מלך והמקום שלי הוא בכסא שעל יד המלך.
מבקש ממך אבא דבר אחד- יום נקי!
