הפוסט הזה עלה לי כך שסתם באמצע הלימודים אז אמרתי נהפוך אותו לכתב- שלא אשכח אותו, אולי הוא יזכיר לי כמה דברים שכרגע נשכחו ממני...
אבי שבשמיים, רציתי לשאול אותך מי אני?
הבאת אותי לעולם הזה בלי רצוני, נהנה מזיו שכינתך, מתחת לכסא כבודך נלקחתי בלי שאלה.
רק דבר אחד נאמר לי, אתה יורד לעולם הדין (בארמית- אך יש גם משמעות כנראה לעברית...)
אני יודע שיש לי נשמה, אני יודע שאתה נתת לי אותה וממשיך לתת לי אותה בכל רגע נתון, אז מה אני עושה איתה?
אני יודע שיש לעולם תכלית, אני יודע שלעמך ישראל יש תכלית, שגם לי יש תכלית, אז כיצד אני מיישם אותה?
אני יודע שיש דברים שאיני מסוגל לעשות בעולם הזה לבד, יש דברים שהם גדולים ממני, אבל אם אני יודע את זה למה איני מצליח להבין את זה, ולהפנים את זה?!
אני יודע שאיני נקי, שעבר עלי עוד יום שלא הייתי מחובר אליך, איני יודע מדוע, איני יודע למה, איני יודע כלום. אני לא אני.
אני יודע שאת קרבתך אני רוצה, את שכינתך בתוכי, את הקדושה, את הטהרה, את האהבה, את ההתעלות, את הענווה, אותך! אתה חסר לי, מאוד.
אם אני כל כך רוצה אותך למה איני מצליח? את זה איני יודע.
בראת בעולמך כוח חזק מאוד, הורדת אותי לעולם להתמודד איתו. מה אוכל לומר לך אבא יקר?! קשה לי. קשה לבן שלך מאוד בהתמודדות הזאת שנתת לו.
הוא לא רוצה בה, אולי הוא בחר בה בהתחלה אך היום היא רק הורסת אותו, הוא מרגיש את זה, הוא חווה את זה.
העצבות, הכעס, הטינה העצמית, ההסתכלות השלילית על הכול, העייפות, התשוקה לראות כל דבר, חוסר השקט, השיעמום, המחשבות שהולכות למקומות לא רצויים....
הכול יצא משליטה!
אין לי שאלות, אני יודע.
אין לי תשובות, איני יודע.
רק דבר אחד רציתי לומר לך אבא- קדושה אני מבקש, קודש הקודשים אני מבקש.
אמרו לי שאם רק אתן לך מקום אצלי אז אתה תעזור לי, אני מנסה אבא, באמת, כוון אותי אליך, הינה אני פותח לך פתח כחודו של מחט, אנא פתח לי כפתח של אולם.
תן בי כוח!
אדם יראה לעיניים ה' רואה ללבב- אבא תראה את הבן שלך, וכי בשביל זה הבאת אותו לעולם?!