מכיון שאני מכור קניתי לעצמי סמרטפון בשביל לספק את עצמי, כמובן בהיתר של לראות חדשות וכו' וכו'.

ואני רוצה לזרוק את זה, אבל אני חושש שביום שאחרי אני שוב ירצה לקנות חדש וכך באמת קרה לי כבר בעבר, שלאחר שזרקתי את הסמרטפון קניתי סמרטפון חדש לאחר כמה חודשים.

אשמח מאד אם תעזרו לי בבעייה שלי.

תודה רבה רבה.

בעיה מוכרת.
יש חבר בתכנית שעבר את המסלול הזה. אשמח לקשר ביניכם.
אם תרצה שלח לי את המספר שלך בפרטי.

אוהב
הושיעה

בלי אלקים אי אפשר
ועם אלקים - הוא יכול למלא אותך במה שהסמארטפון ממלא אותך.
אבל לשם כך צריך להיכנע ולוותר.
לי עוזר לשאול את עצמי: האם אני יכול להרשות לעצמי להמשיך להיות עם סמארטפון?

שלום מתחיל שוב,
תנסה אולי לשאול את עצמך מה הסמארטפון מביא לך יותר: חיים או מוות.
זה יכול להישמע לך קיצוני אבל תנסה להיות כנה עם עצמך.

מנסיון שלי (30 סמארטפונים בערך, חלק מרוסקים בבית קברות חלק סתם בפח אשפה, חלק חילקתי לחברים וכו')...
שום דבר אבל שום דבר לא עזר לי.
גם אם תקשור לי את הידיים ותגזור לי את הכרטיסי אשראי ותחביא לי את הארנק ואנא אערף והשד יודע מה תמיד בסוף אני יסתדר שום דבר לא ימנע ממני להשתמש.
תכל'ס מה שלי עזר זה דבר פשוט מאוד, לעשות את הצעדים. אם אתה מכור או לא אני לא יודע, ואם הצעדים יעבדו לך או לא, אני לא יודע, לי זה עבד. עובדה.
מומלץ בחום.

תודה.

הבעייה היא שבשביל להתחיל את הצעדים אני צריך להתרחק מכל מה שיש לי שמביא לי תאווה, א"כ אני צריך לזרוק את הסמרטפון, ואז יותר מדאי מהר אלך לקנות וחוזר חלילה.

חבר יקר,
אין תנאי מוקדם לתחילת עשיית צעדים - לזרוק את הסמרטפון.. אולי זה יגיע ואולי לא. לא חושב שזה מה שאמור למנוע.
מניסיון, כדאי להתמקד בכאן ועכשיו - האם אני חושב שהצעדים יכולים לעזור לי.
אם אחשוב מה יהיה בעוד כמה זמן, לא אוכל לעשות שום דבר. אם אחשוב על זה שבצעד 9 אצטרך לבקש סליחה ממי שפגעתי בו ולכפר, זה יכול למנוע ממני להתחיל צעד ראשון (וגם צעד 0), וזה בוודאי לא נכון.
אוהב. בהחלמה.

אל תחכה לאף אחד. תתחיל...

[quote author=מתחיל שוב (אלףבית לשעבר) link=topic=6069.msg63867#msg63867 date=1409029691]
[הבעייה היא שבשביל להתחיל את הצעדים אני צריך להתרחק מכל מה שיש לי שמביא לי תאווה, א"כ אני צריך לזרוק את הסמרטפון, ואז יותר מדאי מהר אלך לקנות וחוזר חלילה.
[/quote]

בשביל להתחיל צעדים לא צריך להתרחק מחפצים ומקומות.
צריך להתרחק מהזנת התאווה ומהקשבה לשפת התאווה.

אך מי שכאשר הוא בא במגע עם חפצים ו/או מקומות מסוימים, אפילו לצורך, מזין את התאווה אוטומטית, צריך לשקול האם בכל זאת להתרחק.

לכן, אם קשה לך עם סמארטפון, אז ייתכן (ולא בטוח!) שמי שמדריך אותך בצעדים יאמר לך באופן זמני להיות בלי.
אבל זריקת הסמארטפון היא לא התוכנית. היא עשוי להיות אמצעי עזר לוויתור על תאווה למי שמאוד קשה לו להיות עם סמארטפון ולא להשתמש.

נראה לי שתובנה חשובה להתחלת הדרך היא, שהבעיה היא לא בסמארטפון או במשהו אחר,
אלא בגישה החולה שלי למציאות, שמתרגמת את הכל לתאווה.
וכמו שכינה כאן מישהו את הסמארטפון - סמארטפו(ר)ן...
מקווה שהוא סולח לי שבשעה כזו אני מתקשה לחפש את הפוסט שלו...

לא הסמארטפון ממית ,
הניתוק שבתוכי ממית.

לדעתי לפחות בשלב ראשון כדאי לא ללכת על שפת התהום, כדאי שיהיו גדרות, שזה לא יהיה זמין בצורה כ"כ מפחידה, אותי אישית הסמרטפון הביא לקרקעית שלי (או לפחות מקווה שכך) ולקבוצות צעדים וכו'.

וואלה, נושא מסובך...

כאשר נפגשו שני החברים הראשונים שהקימו את החברותא "אלכוהוליסטים אנונימיים" בפעם הראשונה, הם ישבו כמה שעות (למרות הבטחה שזו תהיה שיחה של רבע שעה) והם גילו שיש להם שפה משותפת הן בנוגע לבעיה והן בנוגע לפיתרון. ביל וו. (שהיה נקי אז בערך ארבעה חודשים), סיפר לד"ר בוב (שהיה עדיין משומש לחלוטין) על כל הנסיונות שלו להפסיק לשתות, ואיך מצא פיתרון רוחני לבעיה שלו. בתחילה ד"ר בוב היסס אבל לבסוף הוא החליט שהוא הולך על זה.

בבוקר אחרי ההחלטה של ד"ר בוב להצטרף לדרך המוצעת, הגיע ביל לבקר אותו והביא עימו שני בקבוקי ויסקי אותם הניח על המדף במרכז המטבח בבית של ד"ר בוב. הוא אמר שהוא מניח שם את האלכוהול כדי להוכיח שאלוקים הסיר מהם את הרצון לשתות.

זה החזיק מעמד שבועיים, ולאחר מכן ד"ר בוב נסע לאטלנטיק סיטי שם הוא נפל שוב ושתה בלי הפסקה במשך מספר ימים. כשהוא חזר, ביל הגיע לבקר אותו וזה היה המשקה האלכוהולי האחרון שהוא נגע בו עד יום מותו. מה שכן, הוא זרק מהבית את שני הבקבוקים שהיו במטבח. הוא לא רצה לעמוד כל הזמן בנסיון מול הרצון הפנימי שלו לשתות. בסיפורו הוא מציין שלקח לו שנתיים עד שהרצון לשתות עזב אותו, ובמשך אותם שניים הוא היה נקי - אבל היה צריך להתאמץ לכך.

זה נכון לגבי האלכוהול ונכון לגבי התאווה. יש חברים שמהרגע שהצטרפו לתכנית ברצינות הרגישו שפתאום אלוקים לקח מהם את הרצון להתאוות, לעומת חברים אחרים שבתחילת דרכם הרגישו שהם ממשיכים לרצות להתאוות כל הזמן, והם חייבים גדרים וסיוע כדי שלא ליפול בכל פעם שיש להם הזדמנות לכך. לכן יש חברים שהצליחו להחלים למרות אינטרנט פתוח, לעומת חברים שלא היו מסוגלים לכך והיו חייבים מסננים או אפילו להפסיק את השימוש באינטרנט בכלל.

בספר הגדול כתוב שאין דברים ברורים בנוגע לשאלה האם אפשר להחזיק אלכוהול בבית, מה שמתורגם אלינו לכך שאין החלטה ברורה האם אפשר להחזיק אינטרנט בבית או בכיס. כל אחד צריך לעשות את מה שנכון עבורו.

החוויה האישית שלי היתה שמהרגע בו הצטרפתי לתכנית הרגשתי שאין בי יותר צורך או רצון ליפול, אבל למרות זאת לא רצתי לקנות סמארטפון ולהסיר את כל המסננים. השארתי אותם כתזכורת לחוסר אונים שלי ולכך שאני אדם שונה וחסר אונים מול התאווה. לאט לאט, ככל שעבר הזמן בהחלמה, הרשיתי לעצמי יותר וכעת אני במצב שיש לי סמארטפון בלי סינון, אבל בחצי השנה מאז שקניתי אותו לא היה לי אפילו פעם אחת רצון לגלוש בו לענינים של תאווה. אם ארגיש אפילו פעם אחת שהוא מסוכן עבורי - לא אהסס לנעול אותו או אפילו להיפטר ממנו לחלוטין.

תודה רבה חברים על התגובות המחכימות.

תודה רבה הלפפול על הציטוט.

בהחלמה