דיברו כאן הרבה ועוד ידברו כאן הרבה על כך שסינון לאינטרנט הוא לא ערובה לנקיות. גם לא הסינון החזק ביותר, ולעומת זאת בתכנית 12 הצעדים, בחיבור רוחני לה' וויתור על השליטה מצליחים חברים לשמור על תקופות נקיות ארוכות מאוד, וזה עדיין ממשיך ב"ה.
מצד שני צריכים לראות את האמת. אין אף חבר מחלים שעושה את התכנית ולא מסנן. טוב לא כולם עם אינטרנט בכלל, אבל גם אם לא באינטרנט, הם מסננים במקומות אחרים. מסננים את המבטים שלהם ברחוב או במקום שיש תאווה. הם מסננים את המקומות אליהם הם יכולים לנסוע או ללכת ומתי, הם מסננים את העיתונים שהם קוראים הם מסננים את הדברים שאותם הם שומעים, ואפילו מסננים מתוך ספרי הקודש דברים שבשבילם כך הם טוענים זה מזיק. וכמובן הרבה חברים מסננים גם פלאפון ומחשב, החל מהסינון החזק ביותר לחברים שלא ניגשים כלל למחשב ויש להם פלאפון ישן נושן, ועד לחברים עם סמארטפון ועם מחשב שיש להם סינונים ברמות כאלו או אחרות.
אז מה באמת ההבדל בין הסינונים השונים? בין מחשב למבטים? בין סמארטפון לעיתוני חדשות?
ההבדל הגדול הוא מאיזה מקום זה מגיע, לפני שהגענו להחלמה אנחנו ניהלנו את העסק, ניהלנו מלחמה עם היצר הרע, אמרנו לעצמנו שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ובמילא מוטלת עלינו החובה לעשות הכל כדי לא לחטוא. חזרנו לעצמנו גם את האימרה שאם הקב"ה נתן לנו ניסיון מסוים אז הוא גם נתן לנו מספיק כוחות כדי להתגבר על זה. אבל הכלל היה שאנחנו ניהלנו את זה. ומתוך המקום הזה גם סיננו את האינטרנט וסיננו את העיניים והאוזניים והפה כל אחד לפי דרגתו חינוכו והרגשתו.
היום, כשבחסד ה' הגענו להחלמה והבנו שאנחנו לא יכולים יותר לנהל את העסק, שזה גדול עלינו והכוחות שלנו לבדנו דלים מכדי לנצח, ויתרנו. ויתרנו על סינון. ביטלנו את המינוי באתרוג רימון נתיב או נאטספרק (איך שזה נקרא). הפסקנו להוריד את הראש ברחוב שיש בו נשים. הפסקנו להישאר כל היום בעיר החרדית כדי לא לראות מחזות פרוצים. והפסקנו את כל החסימות שלנו.
מה שכן עשינו היה להתחבר לה', לבקש ממנו עזרה במקום בו אנחנו לא יכולים. ומתוך כניעה והבנה שהמראות והקולות הלא רצויים מנתקים אותנו מה' מנתקים אותנו מהעולם ומהחיים החזרנו את הסינון לא כפעולה באסטרטגיית המלחמות שלנו, אלא מתוך כניעה ענווה והשתדלות להישאר מחוברים לה' מפוכחים ומלאי חיים. המשך יום נקי ומפוכח לכולם.