יש לי כלל ברזל. אני נחוש בדעתי, והיה צריך הרב אומץ להגיע להבנה הזאת.
כל דבר חיזוק, מאמר תורני, או איך שאני מבין לכאורה דברים מפורשים בחז"ל, דברים שנאמרו בגודל ועוצם פגמי נזקי ועונשי ח"ו -מי שאני כרגע לכאורה- על ידי גדולי הדורות הראשונים והאחרונים או גדולי דורינו - אם זה לא מחזק אותי, אם זה גורם לי לרפיון ידיים ויאוש: אז  זה ש-ק-ר!! שקר של של היצר הרע. אם הדברים נאמרו על ידי צדיקים (כמו שזה בדרך כלל) אז או שזה לא כל האמת וחסר בה משהו בסיסי, או שמה שהבנו מדבריהם לא היה כוונתם האמיתית, או שמי שהדברים נאמרו אליו היה צורך להסתיר ממנו חלק מהאמת, או לא להדגיש את אותו חלק שלאותו שומע שאליו היו הדברים מכוונים היה מובן מאליו, אבל מה שבדרך כלל זה - דברים שנועדו לאזניהם של אנשים שהם בדרגא הרבה יותר מאיתנו (לדוגמא אברכים ובחורי ישיבות זכים) שנועדו להזהיר אותם שלא יגיעו לאיפה שאני כבר נמצא עמוק עמוק.
הצד השווה שבכולן שהדברים כהווייתן הם שקר גמור. אני גאה בעצמי שיש לי את האומץ לומר את זה, והנה דבר אחד טוב שיש בכך שבדורינו חוצפה יסגא.
שקר מוחלט. ה' יתברך הוא טוב מוחלט, ואין סוף לטובו. לכן, כל דבר שאומרים לנו בקשר אליו שגורם לנו לא להתחזק, לרצות להתקרב אליו ולאהוב אותו - הוא שקר. ולא משנה כמה גדול בתורה ראש הישיבה או המשגיח שאמר זאת לקהל מאזיניו. (כשאני אומר "שקר" אני מתכוון כמובן למסר הסופי הנוגע אלי. ובוודאי שלפעמים גם הדברים שאינם כל האמת, הם אמת חלקית והם בדיוק מה שתלמידי אותו רב צריכים היו לשמוע כדי להתחזק, ואין בדברים כדי להוריד מגדולת אומרם.)
הנה כמה שקרים נפוצים, אל תדאגו את הכל שמעתי מאברכים צדיקים אמיתיים, מרבנים זקנים, מראשי ישיבות ומשגיחים:

קשה מאד לחזור בתשובה מפגם הברית.
מי שנפל לאינטרנט "כל באיה לא ישובון"
מי שנפל לאינטרנט ולא יכול לצאת משם אבל עושה מה שהוא כן יכול ומתקדם בצעדים איטיים - הוא רשע ותפילתיו לא מקובלוות.
אנשים שנפלו לאינטרנט הם כבר אבודים. צריך רק להשקיע בשאר, שלא יפלו.
מי שמדי פעם מוציא ז"ל אבל כואב לו על זה והוא מחפש איך לצאת מזה - הוא רשע ואין לא סייעתא דשמיא ומזל.
רשע שאינו מעוניין לחזור בתשובה - ה' שונא אתו.
יש דבר כזה בעולם שמישהו יתפלל לה' ותפילתו לא נשמעת ולא תועיל. אפילו היטלר.
כל החילונים ימותו לפני שיבוא המשיח. וגם כל הנושרים והמקולקלים. (אנחנו, ח"ו)
לכל אחד יש בחירה ולכן לא משנה כמה תנאי החיים החינוך גודל הניסיון משקעי הילדות וכו' - החוטא יכל שלא לחטוא. (שקר אכזרי המצוי לצערנו בפיהם של גדולי הרבנים והמחנכים. שמעתי אותו הרבה בישיבה) פרשנות מעוותת לבחירה שיכול להיות רק בין כוחות שוים.
החילונים של היום אינם תינוקות שנשבו כי הם יודעים שיש חרדים.
"הלעיטהו לרשע וימות" אין לנסות לקרב חוטאים. עלינו לרצות שיכשלו ולשמוח במפלתן. (שמעתי מגדולי ראשי הישיבות)
"מורידין ואין מעלין" - נאמר עלינו, החוטאים. (מה לעשות, החזרה בתשובה שלנו היא בהדרגה, ולכן גם כשאנחנו רוצים להשתנות כל עוד אנחנו לא מקיימים את כל תריג המצוות אז אנחנו רשעים)
החוזר בתשובה בהדרגה - כל זמן שעדיין לא עזב לגמרי את ההרגל הרע נקרא רשע.
אסור לרחם עלינו, אסור לעזור לנו לעשות איתנו חסד. אסור להשיב לנו אבידה. מותר לדבר עלינו לשה"ר וכל זה כי בעצם אנחנו "מומר לדבר אחד". למעשה מותר גם להרוג אותנו, ובוודאי שאין להציל אותנו אם אנחנו בסכנה (ח"ו) - רק שבדורינו אין ביד החכמים כל לזה.
יש עברות שמי שעושה אותם לא יצא מגיהינום לנצח. (לכאורה פשטות לשון הזוה"ק שמי יכול לחלוק עליו.)
יש עברות שאין עליהם תשובה. (זוה"ק, כנ"ל)
גם אם יש תשובה תמיד אהיה "חוטא לשעבר".
צריך להיות בצער וביגון על החטאים, אם אתה לא אז תעשה כאילו, ותדע שאתה עדיין רשע.
אי אפשר להפוך להיות צדיק, רצוי ומקובל לפני השי"ת ברגע אחד.
אפשר אבל קשה.
אפשר אבל רק אם עוזבים באותו רגע את כל ההרגלים הרעים גם אם זה קשה ובלתי אפשרי.
אני מתועב. שנוא ומשוקץ כל כך שה' לא דחוף לו שאשוב אליו.
אני כל כך רשע שה' לא בוכה ומצטער שכרע לי וכואב לי.
יש מציאות שמישהו יהיה כל כך רשע שה' לא יצטער כשרע לו.
יש מציאות שמישהו יהיה כל כך רשע שכשהוא פונה לה' לעזרה ה' לא לא יעשה הכל כדי לעזור לו. (גם אם הוא לא מרגיש בכך)
הרב הזה, שדבריו מחזקים אותי כל כך - אין דבריו אמת. כי הוא מזרוחניק/חב"דניק/ברסלבר/גדולי ישראל יצאו נגדו/הוא לא רב אלא סתם אברך או בעלבת.
אסור לחוטא להיות שמח. איך אפשר לשמוח עם כזה תיק של עוונות?
חרטה היא לא דבר אוטומטי.
תשובה חלקית אינה מועילה.
אסור לבלות ולהתאוורר.
אסור לקחת פסק זמן מהעליה כדי שלא נקרוס.
לימוד תורה לא ברצף לא שווה כלום. ("קרעים קרעים")
לימוד מתוך "שוטנשטיין" הוא דבר רע. ("שטן"שטיין...) גם אם אתה במצב שיש לך קושי עצום ללמוד שלא לדבר על סלידה, ולא בגלל שאתה לא יודע ללמוד אלא בגלל מצבך הרוחני - אבל אם זה לימוד קל יותר אתה מסתדר עם היצר איכשהו ואפילו רחמנא לצלן בתוך הז"ל והאינטרנט והפורנו - אתה חש מתיקות בלימוד תורה. פשוט כי נכנסת ישר למצולות הסוגיא בלי לעבור את מחסום תרגום הארמית המייגע ועצם הבנת הדברים. (נסו את זה בבית, מאור שבה מחזיר למוטב) אבל הרבנים בישיבה אמרו שצריך "עמל". אז זה דבר רע.

מכירים עוד שקרים כאלה? תעלו כמה, לזיכוי הרבים. אם אזכר בעוד אכתוב בלי נדר. היגיע הזמן לעמוד באומץ ובנחישות ולומר ל"משגיח" הזה לסתום את הפה הגדול שלו. איפה הוא היה לפני שנכשלנו? אז הוא אמר שהכל יהיה בסדר, בעצם הוא בא אז בלי הפראק, היה לו כמה תמונות מטונפות להראות לי. אחד כזה שמסית אותי לעשות כאלה דברים מטונפים, לא ראוי שישמש "משגיח".

מדבריך אני מבין שאתה פגוע מאוד בגלל מה שעברתה ועדין עובר
ואיך אומרים דברי אמת ניכרים ודברים היוצאים מתוך הלב נכנסים ללב
גם עלי בדומה לך עברו כאלה דברים בצעירותי
הקדים לומר שחייבים אנו להאמין בדברי חז"ל והכל אמת אבל כמו שאמרתה וציינתה
לא לזה התכוונו חז"ל וכל הצדיקים באומרם את דבריהם  . כל דיבור שנאמר בתורה
והוא גורם לך חולשה ורפיון ידיים מעבודת השם חייב להתרחק ממנו כמו מדברי מינות
לא יכול להיות להתורה שרוצה בחיים תגרום לך הרגשת מוות ולא שהדברים לא נכונים
פשוט לנו זה לא מתאים ואנחנו פה הבעיה
מסופר על תלמיד של רבי נחמן מברסלב שהיה לומד בספר ראשית חכמה (שרבי נחמן מברסל היה לומד בו הרבה ולא ירד משולחנו) וסיפר לרב שהלימוד בספר גורם לא לחולשה בעבודת השם אז רבי נחמן אסר עליו ללמוד בספר זה
וכמובן לא בגלל שחס ושלום יש בעיה עם הספר אלא הבעיה היא אצלנו

לסיכום הצרף פה גם ציטוט מליקוטי הלכות שהובא באחד מהמיילים לחיזוק יומי :

צריכין לידע שכל מה שכתוב בספר ראשית-חכמה ושאר ספרי קודש עניני קדושה וטהרה גדולה ועוצם הפגם והעונש של כל חטא ופגם אפילו כל שהוא, אין הכונה בכל זה בכדי לרחק את האדם מעבודתו ית' ולהחליש דעתו ביותר ח"ו רק כוונתם הטובה הוא רק לקרב ולהזהיר את ישראל שיהיו קדושים וטהורים ויתרחקו אפילו מפגם כל שהוא… אפילו מי שפגם כמו שפגם רח"ל בודאי צריך לקיים מאמר הכתוב "אל תרשע הרבה", וכמו שאמרו רז"ל "מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום ויהי ריחו נודף יותר"?
ובודאי צריך האדם להחיות ולחזק את עצמו בכל עת תמיד יהיה איך שיהיה, כי צריכין להיזהר שלא לקבל היראה והמוסר לרעה ח"ו להתרחק ע"י זה ביותר רק שיהיה בבחינת "יראת ה' לחיים" דייקא, דהיינו לקרב עצמו להשי"ת ע"י היראה והמוסר ולא להתרחק ח"ו רק אדרבא מעוצם היראה יחזק את עצמו לקיים דברי רז"ל שהזהירונו להאמין בחסדו וטובו ית' שאינו נפסק לעולם ולחזק את עצמו בכל עת להתחיל מחדש בעבודת ה'.

כל הכבוד, ניצוץ!  יפה מאוד!

(אני לא מסכים עם כל הדברים, אבל הרעיון נפלא)

תודה גד.

ברית קודש:
אכן דבריך מחזקים. אבל כוונתי הייתה לומר דבר חריף אף יותר (לא לגבי ה"ראשית חכמה" חלילה, שעליו התכוונתי שכל דבריו הקדושים אמת אבל לא כל האמת לגבינו וכפי שכתבת,) אני העזתי לומר שהרבה מאיך שאנחנו לפחות מבינים דברים שנאמרו לנו זה שקר וטעות, וגם לפעמים בעלי הכוונות הטובות והרצון הבאמת טוב חסר להם ידע בנושא.

שיהיה לך ברור ברית קודש: שום דבר ממה שכתבתי לא חולק על שום דבר מדברי חז"ל!

אם היה לי יותר כח, הייתי כותב מאמר ארוך פי עשר ומפרט ומנמק למה כל אחד מהדברים שכתבתי שהם שקר הם שקר למרות שלא מקובל לחשוב כך, ואיך זה מסתדר אם מה שלכאורה כתוב ונאמר. אך קשה לי כרגע. תכלס אני ניצוץ אבוד שקוע במ"ט שערי טומאה. מצד שני, עליכם לדעת שלמרות מצבי הרוחני העגום, יש לי רקע ישיבתי, למדתי בעבר במיטב הישיבות והכוללים, ואני יודע ללמוד ב"ה, ואת כל הדברים האלה בדקתי לעמקם. אני לא יודע מה לכתוב כדי שתסמכו עלי, אבל למדתי את הנושא לעומק, ואני בטוח ללא ספק באמיתות כל מה שכתבתי.

והאמת?
האמת היא שכמה שה' יותר כועס עליך, זה כי הוא יותר אוהב אותך. אם הוא לא היה אוהב אותך לא היה כל כך מזיז לו זה שאתה מזיק לעצמך. הוא כועס כי הוא לא רוצה שתגרום לעצמך סבל. הוא כועס כי חושש לשלומך. הוא כועס כי אתה עושה דברים שיגרמו לך לצער בהמשך, והוא לא מסכים בשום אופן שזה יקרה. הוא אבא שלך! הוא רוצה שיהיה לך רק טוב ונעים! פלא שהוא כועס עליך?
וזה שהוא עושה את עצמו כאילו הוא לא אוהב אותך, זה בגלל שהוא יודע שככה תגרם לך טובה אמיתית, שככה תתרפא. על ידי שתחפש אותו בעצמך.
וכשאתה במצב שההגדרה שלך היא אחד שתפילותיו לא נענות - המצב האמיתי הוא שהשם מקשיב לך, כואב את כאבך, והחליט שתועלת הגדולה ביותר עבורך היא שרגע התפילות שלך תפעלנה באופן נסתר מהשגתך ומהאינטואיציה שלך, לעזור לך לשוב מהעוון שסיבך אותך והביא אותך למצב שאתה מבקש לצאת ממנו. הדרך לזרז את התהליך היא להמשיך להתפלל בעקשנות.
וברגע שאתה מחליט שאתה לשוב - אתה כבר לא במצב הזה! אתה "צדיק גמור"!
אפילו שלא התקדמת במאומה!
אפילו שלא השלמת את חלקי התשובה הנצרכים, כמו וידוי וכל זה.
החרטה קיימת, עובדה שאתה רוצה לשוב, החרטה הכנה והעמוקה הכוללת את הבנת חומרת החטא - תבוא מאליה בהמשך. כשתתקדם ותהיה בדרגא גבוהה יותר. אינך צריך להכריח את עצמך לחוש אותה עכשיו! (וגם לא תצליח)
עזיבת החטא: עזיבה אמיתית היא רק כזו שלוקחת בחשבון את המצב האמיתי שלך, ומה שאתה מסוגל. לה' יש מספיק סבלנות, והוא מעוניין שתשקיע את המאמץ אך ורק במה שקל לך. אחרת, עזיבת החטא אינה אמיתית, כי אם אתה עושה מעבר לכוחך כרגע אז בוודאי שתשוב חלילה לסורך ואף ליותר גרוע. (מנסיון מר...)
האמת שמה שיותר חשוב שתעשה זה דברים חיובים. שמעט האור יגרש הרבה מהחושך. דברים שיעשו אותך חזק יותר ומסוגל ליותר. עדיף משתלחם כל הזמן בשטן על דברים שהוא חזק ממך בהם.
אבל גם לעשות דברים חיוביים (לימוד תורה למשל, חסד, השקעה בעבודה, כל אחדמה שמתאים לו) - בלתי אפשרי כרגע. אתה משותק. מי שחווה יודע מה זה להיות אחרי כשלון מר, אתה משותק נפשית.
אבל עדיין: זה קל. קל!!! למה? כי אתה מתעקש על העקרון: אני עושה רק מה שאני מסוגל לא משנה כמה שזה לכאורה "רשמית" לא מספיק. ואז... אתה עושה את זה בשמחה, וברצון!! ובאותו רגע, אתה מגשים את הדבר שבשבילו בכלל באת לעולם! ויש לך סייעתא דשמייא! ומזל, כן מזל!
( לדוגמא: אני למשל מתפרנס מעבודה במחשב. כשאני מחליט לעשות "מה שאני מסוגל" לפעמים משמעות הדבר היא אך ורק לגרור את העכבר ללחוץ האייקון ולהדליק את התוכנה. אני יודע שאני משותק, שאני לא מסוגל לעבוד, אבל ללחוץ על כפתור אחד אני הרי כן יכול. ואז, לעתים קורה והשם יתברך נותן לי כוחות חדשים ואמי מצליח לגמור פרוייקט. ובמצב של עבודה מלאת סיפוק - מי בכלל חושב על לחטוא?)
ואז, כשהיצר בא וטוען לך שזה לא מספיק, שזה אפילו לא המינימום הנדרש, (ושאם הרב הגדול שלך היה יודע שזה המצב שלך היה מזדעזע ומנתק אתך כל קשר...) ויביא לך הוכחות שאתה "טובל ושרץ בידו" ולא תצליח בקלות להזכר מה לענות לו... ואלי גם תפגוש עלונים של מזכי הרבים שכתוב בהם אזהרות מגדולי ישראל חמורות וחריפות בגנות מי שאתה, וכו' וכו' הכל כדי שתרגיש פגוע וכועס ולא רצוי...
אז תתאזר בכל החוצפה העזות והנחישות שבעולם, תחשוק את שיניך ותאטום את אזניך ולבך, ותמנע מלהתקרב לקרוא או לשמוע את הדברים. לא משנה כמה אמת יש בהם. לא משנה כמה גדול מי שאמר אותם וכמה אסור לחלוק עליו. לא משנה שכרגע לא עלה במוחך עדיין ישוב לדברים. זה הכל מזימה של היצר, כדי שלא תעשה את המעט הנפלא שלך. זה שאתה עושה ברצון ובשמחה.

ורק שתהיה רגוע: הדברים מעוגנים בחוק. אלה שיטות שעומדים מאחוריהם הגר"א, רבי ישראל סלנטר, החפץ חיים, רבי נחמן מברסלב ור' אהרון ראטה.

ברשותך אגלה שדילגתי על רוב הרשימה של הדברים שכתבת והבאת, כי לדעתי כל זה לא נוגע, ובגלל שתי סיבות.

הסיבה הראשונה היא טכנית: כל מה שנאמר על ידי גדולי ישראל (מכל החוגים) הוא אמת לאמיתו, וכל רב גדול יש לו סייעתא דשמיא לומר דברים המתקבלים, וגם אם עבורך זה לא נכון, עדיין שבעים פנים לתורה. אז תכל'ס, כל הדברים שציטטת נכונים לגבי אדם רגיל שחוטא, ואין לזה שום קשר בעולם לאדם חולה.

משל למה הדבר דומה? נאמר בתורה דברים חמורים לגבי חילול שבת. יבוא אדם שהיה במצב של פיקוח נפש, ויטען שזה שקר כיון שהוא חילל שבת והיה מוכרח לכך. כל הכבוד לו... עליו הדברים לא חלו מלכתחילה! אני לא אדם חוטא ולא אדם רע, אני אדם חולה! אז כל הדברים האלו שציטטת מעולם לא חלו עליי.

הסיבה השניה היא המהותית יותר: כל זמן שאני מחפש מה לא בסדר אצל השני, אני לא יתקדם אפילו במילימטר לכיוון ההחלמה. גם אם היה רב ששיקר במצח נחושה וכו' וכו' וזה פגע בי (דברים שהיו בחיים שלי כמעשים שבכל יום), ההתמקדות שלי בטעויות של האחר היא אם כל חטאת, והיא יותר גרועה מכל דבר אחר. אני לא רוצה לחפור כאן ולא להתעמת עם אף אחד, מי שרוצה לחשוב אחרת - יהי לו אשר לו ושיהיה לכולם בהצלחה, אבל מה שאני גיליתי זה שההתמכרות וההחלמה תלוים ונמצאים אך ורק בתוכי ולא בשום מעשה או מילה של אף אחד אחר בעולם.

אז לא נראה לי שאי פעם אני אשקיע זמן וכחות נפש למצוא את כל האשמים האחרים במצב שלי, ובודאי שלא אערוך רשימה של הדברים שהם עשו כדי לפגוע בי. מה שעשיתי זה בדיוק הפוך: ערכתי רשימה איפה אני לא בסדר ומה אני פגעתי באחרים. זה דווקא עזר לי לשם שינוי.

נ.ב. אני לא נציג של אף רב וזה לא עניני בכלל, אבל כמדומני שבפורום שכזה מותר לכתוב ביותר כבוד וקצת יותר ענווה כאשר כותבים על אחרים - לא משנה מה דרגתם ומה התואר שלהם. גם אם אני מאוד בטוח בעצמי, ראוי שאהיה "יודע את מקומו" ואשתדל שלא לכתוב בנחרצות שכזאת, בודאי שלא לכתוב דברים חמורים כל כך. אני משער שיש כאן אנשים שיזהו דברים שהרבנים שלהם אמרו וייפגעו מכך, וזה דבר שלא ייעשה.

לכולנו ישנה מטרה משותפת, אבל טובת הכלל היא מעל טובת היחיד, וטובת הכלל היא שאף אחד כאן לא ייפגע וכולם ירגישו רצויים.

הוספה לאחר זמן: כעת עברתי על חלק גדול מהדברים שהבאת, ואני מוכרח לומר שבזרם אליו אני משתייך מעולם לא שמעתי דברים כאלו ואפילו לא דברים דומים, ולמרות זאת אני עדיין שב ואומר שזה לא ראוי לפגוע בתלמידים של אלו שרבותיהם אומרים את כל הדברים האלו (ולא ראוי לפגוע ברבנים עצמם שגדולתם בתורה היא כוחם). לא יתכן שכדי שאני אחלים, אני צריך לפגוע במי שהוא אחר, יהיה מי שיהיה.

ראשית תודה על ההתיחסות. ר' זלמן אם היית קורא את כל הדברים ואומר איזה מדברי אינו נכון היתה לי אפשרות או לקבל את דבריך או להבהיר את עמדתי. אני בכל אופן קראתי את דבריך והבנתי אותם. את חלקם אני מקבל, וגם במה שיש לי להשיב אשתדל לעדן את הניסוח ולכתוב בצורה יותר מתקבלת.

אני לא כתבת את מה שכתבתי רק כדי להוציא את הכעס על מי שאמר את מה שלא מוצא חן בעיני. ולא רק כדי להאשים מישהו.
הדברים נכתבו כאן, כאן ולא במקום אחר כדי להבהיר לעצמי ולאנשים מהסוג שמסתובב כאן בפורום - הוה אומר - מכורים לאינטרנט וכדומה - שהדברים המיאשים והגורמים לנו להדרדרות: אינם לאמיתה של תורה. ותאמין לי, למדתי את הנושאים אחד אחד לעומק. לא המצאתי כלום, הכל מעוגן במקורות, ולא הייתי מעיז לומר את הדברים באופן הזה אם לא שראיתי אותם כתובים גם בספרים שכתבו גדולים ממני, ושרבנים גדולים חתומים על ההסכמות שלהם. ברוך השם גם לא ידוע לי על רבנים שיצאו נגד אותם ספרים מחזקים. (בהמשך אפרט את שמותם.)

חלק נכבד מה"שקרים" הם טעויות ועיוותים נפוצים, וברוך השם אני לא הייתי הראשון שעורר על כך שטעויות אלה נפוצות. אני בסך הכל משתף אתכם במה שנודע לי על ידי גדולים ממני.
וזה שרבנים גדולים לכאורה אמרו חלק מהם - לא חסר דרכים ליישב למה ולמי היתה כוונתם ומאיזה סיבה אמרו את מה שאמרו, בלי להגיע לזלזול והורדה מערכו של אף אחד מהם. (וחייבים ליישב, כי אחרת דבריהם סותרים לא אותי, ניצוץ אבוד, אלא את דברי חז"ל וגדולי ישראל אחרים שעל סמך דבריהם כתבתי מה שכתבתי.)
בשבילי הדברים האלה היו כזה רעל לנשמה, שהיה לי חשוב ללמוד את הנושאים, כדי להוכיח בראש ובראשונה לעצמי - שהדברים הפוגעים האלה, אינם דבריו של הקב"ה, אותו אני - החוטא - אמור לאהוב ולרצות להתקרב אליו.

בכל אופן אני חושב שכן צריך לכתוב את הדברים. רק פה, בפורום מהסוג הזה ולא בראש כל חוצות. כי כל העבודה העצמית, יכולה לההירס בגלל טעויות אלה. אני בעצמי למדתי זאת על בשרי. רק מאז שלימדתי את עצמי להיות נחוש בדעתי וקצת חוצפן כשצריך (מול היצר בתחפושת משגיח, לא מול הרבנים האמיתיים! ולא לפני שוידאתי היטיב שהגר"א והחפץ חיים ורי ישראל סלנטר ורבי נחמן מברסלב ורי ארהלה ועוד אכן עומדים מאחורי, פלוס מורה הוראה אותו שאלתי באופן אישי לגבי עצמי) - התחלתי להתקדם. לפני כן הייתי עסוק כל הזמן בויכוחים עם עצמי על כל צעד ושעל אם זה בסדר ו"שווה משהו" המעט שאני עושה.

אולי אתה והרבה אחרים לא זקוקים לזה, אשריכם. אבל אני כן. ואם אני כן, בטוח שגם עוד אנשים. לידיעתך, מה שעובר עלי מצריך אותי להזכיר לעצמי מספר פעמים ביום (!) - שכל מה שלא מחזק אותי הוא לא אמת. גם איני מבין ברגע זה איך זה יכול להיות. המוח מטושטש כשהיצר מתקיף. כל הטענות נשכחות. כל ההוכחות נעלמות מהראש. לא נשאר לי דבר מלבד הנחישות והעוז, לקרוע מעליו את המסכה ולומר בלי לזכור מדוע: "זה לא מחזק אותי! סימן שזה שקר! ה' הוא טוב! הוא לא הדמות המעוותת והלא נעימה שאתה מציג בפני!" כשרק בקצה התת מודע אתה יודע שהאמת איתך.

אולי הייתי צריך להביא את המקורות וההוכחות לכל דבר אבל זה היה דורש ממני הרבה מאד מאמץ והופך את הפוסט לארוך פי עשר. בכל אופן לגבי חלק מהדברים: עיין בקונטרסי "תשובה" ו"טעם בלימוד" של הגר"י אבר (משגיח באור ישראל), ובספר "בעצתך תנחני" של הרב בוצ'קובסקי (שעל הסכמות עליו חתומים הגר"ג אדלשטיין, הגר"ד יפה, הגר"מ קסלר ועוד) ובספרי "נפשי בשאלתי" ו"ברומו של עולם" של הגרי"י לוגאסי, וספר "בגן האמונה" של הרב ארוש (עם הסכמה של הגר"ע יוסף והרב ברלנד).
המחברים הנ"ל הם בני זמננו, אבל הם מבססים את דבריהם על גדולי ישראל מהדורות הקודמים.
זה לגבי רוב הדברים. חלק מסוים מהדברים נאמר לי באופן אישי ע"י רב פוסק שהוא גם דיין ומורה הוראה מוסמך שבקי בכל מכמני התורה, שמלבד בקיאותו בכל הש"ס והשו"ע הוא בעל ידע רב גם בתורת הקבלה.

ראשית כל, אני מתנצל על הדברים. אכן, יש דרכים יותר מקובלות לכתוב ואשתדל בעז"ה לקחת את זה לתשומת ליבי ולתקן את הדרוש תיקון.

אני מקווה שתקבל את ההתנצלות כפי שהיא, בלי תירוצים דחוקים עלובים מצידי.

ברשותך, אנסה כעת - בכל הכבוד הראוי - להבהיר את מה שאני מרגיש בקריאה של ההודעות שלך והיכן הדברים שיכולים אולי להפריע.

אני לא חולק על כך שהיצר הרע יודע להתלבש כמו רבי וכמו משגיח. ברור לי שכל מה שלא גורם לי להתקרב לה' - הוא לא מגיע אצלי מצד היצר הטוב אלא מהצד השני. אבל ביחד עם זה אני מפריד כמה דברים:

הראשון והחשוב ביותר: אני לא אומר שזה שקר. אני מנסה להסביר למה אני דפוק כאן ולא למה הדברים לא נכונים. זה לא רק הבדל קוסמטי אלא נסיון מהותי לעשות שינוי בחיים שלי. יותר מידי שנים הסברתי לעצמי ולכל העולם למה אני בסדר והעולם דפוק, וראיתי שזה לא הביא אותי לשום מקום חיובי. כעת אני מנסה לעשות את ההיפך: להסביר למה העולם בסדר ואני דפוק. לשם שינוי יש לזה השפעה חיובית מאוד על החיים שלי בכלל ועל ההתמכרות שלי בפרט.

(וזה גם נוגע לסגנון שלי, שלמרות שאני טועה הרבה פעמים, אבל אני משתדל לא להשתמש בביטויים קשים ובסגנון נחרץ, כיון שאני כבר לא באמת בטוח בעצמי כמו שהייתי עד לפני לא הרבה זמן. גיליתי שכל הביטחון העצמי הזה היה בעצם עוד דרך לכסות על חוסר השקט הנפשי שהיה לי בגלל ההתמכרות, ולא ביטחון עצמי אמיתי).

והנושא השני: גם כשאני בטוח במאה אחוז במשהו, אני עדיין מבין שיש אנשים אחרים שמבינים אחרת וחושבים אחרת, ולכן אני משתדל עד כמה שאני יכול (חוץ מפעמים רבות שאני עושה טעויות) לא לפסול אף אחד, גם אם עבורי זאת האמת לאמיתתה. הנה קח כדוגמא את שיטת הצעדים. עבורי זאת אמת כמעט אבסלוטית, ואני יכול לנסות לשכנע כל אחד למה רק השיטה הזאת ואין בלתה תביא את ההחלמה, אבל אני משתדל לא לעשות את זה. אני יכול לומר למה זה עבד עבורי, אבל אם יש מישהו אחר שזה לא עובד עבורו - זה בסדר גמור.

ממה שאני מכיר את הפורום, ישנם כאלו שדווקא משתמשים בציטוטים שהבאת למלחמה ביצר וזה עוזר להם. לי זה מעולם לא עזר, אבל יש כאלו שזה כן עוזר להם. אז עבור אלו, אני מבקש שלא לזלזל בהם וברבותיהם (ולא משנה מאיזה דור הם), ולתת להם את כל הכבוד הראוי, ובודאי שלא אומר על הדברים שהם שקר, גם אם הכוונה היא שזה שקר עבורי. מותר לי לומר את דעתי, ומותר לי גם להמליץ לאחרים על כך, אבל חס ושלום לא לפסול אף אחד אחר. שבעים פנים לתורה, ולא כל מה שמתאים לי מתאים לאחרים.

ושוב, סליחה על הסגנון הלא מכובד, אקח זאת לתשומת ליבי ואשתדל לתקן את הדרוש תיקון.

באהבה,

זלמן

ברשותך, זלמן, אעתיק מה שכבר כתבתי למעלה:


   

גד, זכותך וזכות כל אחד לחשוב שונה ממני, זה בסדר גמור. יתכן שאני טועה, זה קורה הרבה.

עדיין אני חושב שגם אתה תסכים שאסור לי לפגוע באף אחד בשום מצב. למיטב הבנתי, יש אנשים שזה פוגע בהם. זה הכל.

זה לא פוגע בי, רבותי מעולם לא דיברו בסגנון הזה, אבל יש אחרים שזה כן יכול לפגוע בהם.

אני בעד לפגוע במי שמדבר שטויות וגורם נזק אדיר להמון המון אנשים.

טוב, לא יודע באמת מה עם זה שזה פוגע בתלמידים, לא חשבתי על זה. באמת ענין מורכב.
אבל אני גם לא חושב שזה היה כל כך פוגע, הוא כתב מפורש שזה נכון לאנשים אחרים ובמצבים אחרים.

אחר שפרסמתי, אני רואה שערכת את ההודעה והוספת שורה לגבי אלו שכן נפגעו. אתה יכול להתעלם מהדברים שלי אם זה נראה לך מיותר. והאמת והשלום אהבו.

לא הבנתי את הקשר. לא דיברתי על מי שאמר משהו. דיברתי על אנשים כאן בפורום שנפגעו.

סליחה, אבל הדעות האישיות שלי לא קשורות ואני צריך לכבד כל אדם כאן בלי קשר לדעותיו.

אני יכול לחשוב הרבה דברים על מה שאחרים כאן עושים, אבל אין לי שום זכות לפגוע בהם. אם יש מישהו שהולך בשיטה מסויימת, גם אם לדעתי היא שטות גמורה, אני צריך לכבד אותו.

ואגלה לך סוד: הסגנון הזה גם לא עובד. הוא רק יוצר התנגדות.

מה אתה חושב היה קורה אם הייתי מתחיל לצעוק כל מי שלא הולך לקבוצת צעדים שהוא טיפש ומבזבז את הזמן ויישאר תמיד בהתמכרות? אתה חושב שמישהו היה משתכנע? זה שטות גמורה. אף אחד לא משתכנע כשאתה אומר לו שזה "שקר גמור". זה רק מעיר את ההתנגדות בתוכו ולא סייע לאף אחד (אולי חוץ מאשר לזה שפרק משהו מהלב).

נראה לי מצחיק שצריך להתווכח על נושא פשוט כזה. אני לא בעל הבית על האמת, ואין לי שום זכות בעולם לפגוע באף אחד. את דעותיי על הרבנים שאמרו דברים כאלו ואחרים אני שומר לעצמי או לפורומים אחרים. כאן זה לא המקום לפגוע באף אחד.

ולסיום סתם שאלה, האם אתה חושב שוויכוח איתך על דעותיך (כפי שפורטו במקום אחר) היה עוזר למישהו? לי זה לא היה עוזר, לך גם כן לא. לחברי הפורום זה סתם היה גורם הרגשה לא נוחה, אז מה הרווחנו? כולם קיבלו אותך כמו שאתה ואף אחד לא ניסה להגיד שצריך "לפגוע" בך בגלל שאתה מדבר שטויות, וגם אף אחד לא ניסה להוכיח לך שאתה טועה. אז נראה לי שאותו יחס מגיע לכולם. לא צריך להיות ילדותי ומותר להגיד דברים בסגון נעים ומכובד.

אם תרצה, אני יכול לכתוב את אותם דברים בדיוק כמו של "ניצוץ אבוד" ובלי שזה יפגע באף אחד. אם זה מעניין אותך - אשמח להיענות לאתגר ולעשות את זה.

או קיי.
א. אני מסכים שאין תועלת מויכוחים ראש בראש.
ב. אני מסכים שאסור לפגוע בתלמידים של רבנים שאיני מסכים איתם.
ג. אני חושב שיש תועלת בדבריו של הניצוץ, בסגנון שבו נאמרו לאנשים מסוימים, ואני סבור שאף אם הם יפגעו ברבנים שאמרו אותם זה לא סיבה שלא לכתבם.
ד. אני לא יודע מה לומר לגבי זה שזה יפגע בתלמידים של אותם רבנים.
ה. אני לא חושב שזה כל כך פוגע.
ו. אני אוהב אותך.

אני דווקא מאוד שמח על הדברים שניצוץ כתב. אפשר להיות למדן גדול ועדיין לחשוב שטויות במה שקשור לעבודת ה'. אפשר להיות מבין גדול באיסור והיתר, ולא-מבין-בכלל בחינוך, בתקשורת בין-אישית, ובטוב ה'. הרי על זה צעקו כל גדולי המוסר, החסידות, המחשבה, האמונה והקבלה - שאי אפשר להזניח את החלק הזה בתורה. משמע שההזנחה שלו היא תופעה רווחת. הדברים שניצוץ ציטט הם מזעזעים, ואני מאוד לא רוצה להאמין שהם נאמרו כפשוטם, ואם נאמרו - להאמין שהם מלווים בהרבה תורה שבעל-פה שממתיקה אותם.
האמת היא שה' הוא טוב. שום דבר לא יכול לחלוק על האמת הזו. אם אני שומע משהו שיוצר אצלי דימוי של ה' כ"לא טוב" חס ושלום - פירוש הדבר ששמעתי לא נכון, או שמי אמר את הדברים לא דיבר אמת. כן, הכוונות שלו טובות, הוא חושב שהוא עוזר למישהו, אבל זו לא אמת, גם אם זה עוזר. אני יכול לשרוד כמה שנים עם דימוי של ה' כבעל שוט גדול מאוד, כנוקם אכזר, כמי שלא אכפת לו ממני אלא רק מהמצוות שלו - אבל בסופו של דבר זה יתפרק, וכשזה יתפרק זה יתמוטט ברעש גדול.
לכן, אם לתרגם את דבריו של ניצוץ להדרכה מעשית: כשאתה שומע שיחה מרב כלשהו, שאל את עצמך שאלה אחת: האם הדימוי של ה' בעקבות השיחה הזו גרם לך לראות אותו כטוב יותר, כגדול יותר, כאוהב יותר, כאין-סופי ומכיל יותר - או להיפך? כי אם הרב שלך מקטין את ה' בעיניך, ואם ביררת ולא מדובר בחוסר הבנה שלך - זה הזמן לקום ולהחליף רב, ויפה שעה אחת קודם.
בסופו של דבר האחריות על עבודת ה' שלך מוטלת עליך. בסופו של דבר אתה זה שמחליט את מי תעשה לך רב, ולא תוכל להתגונן בבית דין של מעלה בטענה "ככה הרב אמר לי". אתה בחרת אותו, ועליך לשאת בתוצאות. לכן כדאי שהתוצאות יהיו טובות.