אחרי תקופה של הרבה זמן של ביקרתי פה החלטתי להיכנס שוב ולהתחיל מחדש. זה היה לפני 10 ימים.
במהלך הזמן הזה הצלחתי בגדול לשמור על נקיות תוך כדי שיתוף בפורום, ואם אודה על האמת, עוד לא הרגשתי שום הרגשה של התפכחות, ועם כל זה
נהניתי להוסיף לעצמי וי מדי יום שעבר בתחושה שאולי זז שם משהו גם בלי שאשים לב.
ואז הגעתי היום בבוקר ובלי שום תכנון נפלתי וזה ממש כואב.

עכשיו אני מרגיש מאוד מתוסכל ורציתי לפעול עוד פעם על התאווה, אז אני מוסר בפניכם, חברים, הודאה- אני מרגיש חסר אונים מול התאווה ואני מוסר
אותה לאלוקים כי אני לבד לא יכול.

הלואי שאעבור את היום בנקיות.

בהצלחה חבר.

שתזכה לראות ניסים וקסמים אחרים, אולי גם הזויים אבל יותר משמחים.

יש דרך לצאת מכל המעגלים. יש פעולות. יש תוכנית. יש צעדים.
ויש הרבה תקווה.
מציע לך להסתובב כאן יותר, לאמץ דרכי פעולה לסיבוב הבא, הרי גם אם זה לא נראה לעין, התשתית של הנפילה הבאה מכינה את עצמה, והדרך היחידה באמת לא למצוא את עצמנו באותו חור מוכר כל כך, היא להכין תשתית של החלמה. להתפלל על נכונות, כמובן, אבל גם לעשות תרגול, בפעם הבאה שאני מוצא את עצמי באותה סיטואציה, אני יודע מה אני עושה, בין אם זה לרדת על הברכיים, להרים טלפונים לחברים, לכתוב לחברים, למסור חוסר אונים ולצאת לריצה. תרגול ותרגול ותרגול. פעולות ופעולות ופעולות.
על התוצאות אלוקים אחראי.
הוא יכול לעשות זאת. והוא עושה.
הניסים קורים. ממש כאן.
תמשיך לבוא, אשמח להיות לעזר
אור

שלום חברים, נפלתי עוד פעם ואני מרגיש ממש גרוע עם זה ועם איך שהחיים שלי נראים.
לאחרונה הסתכלתי על עצמי במראה וראיתי שמשהו בי השתנה, המבט כבר לא כמו שהיה- משהו בי נכבה. פעם היתה לי תאוה לחיות לעשות לכבוש, היום אני מת חי. התאוה ועוד כל מיני לחצים הרסו
אותי בחריש עמוק. פעם האמנתי בעצמי, היום אני לא יודע מי אני בכלל. פעם הייתי נינוח ורגוע היום הפכתי למתוח ועצבני.
צף בי זיכרון מפעם כשהייתי ביום מאוד גורלי בחיי ואז בדיוק תקפה אותי התאווה וכמובן, פעלתי עליה ואיחרתי למה שהייתי צריך לעשות והכול הלך הכי גרוע שיכול להיות.
כשאני מתבונן קצת זה נראה סוג של אנקדוטה לחיים של תאוה. אין לה שום גבולות. כשהיא תוקפת ואני באמת לא יודע מה לעשות איתה, היא יכולה לפגוע בנקודות הרגישות ביותר בחיים. להוציא מהם את הטעם ולתת הרגשה נוראית שאי אפשר לסבול אותה.
החלטתי לעשות לזה סוף. היום אני מבין מה זה חוסר אונים מוחלט.

מאוד מזדהה עם ההרגשה הזו.
מאז שאני בתוכנית, אני מרגיש שלאט לאט אני מתחיל תהליך של "תחיית המתים".




מכיר את זה מהחוויה האישית שלי,
וגם בספרות של התוכנית מדובר הרבה על כך,
שיש כאן איזו כמיהה שהיא לפני הכל,
ולא משנה מה יש לי להפסיד,
תמיד אלך אחריה.  :-\

אבל יש לי פתרון!




האם אתה באמת יכול לעשות לזה סוף?
אני ניסיתי כמעט עשרים שנה,
ואף פעם לא הצלחתי!

אוהב אותך
ומאחל לך לצאת ממעגל הקסמים ההזוי,
או לפחות למצוא דרך לחיות בתוכו בלי להיות נתון להשפעתו.

מה עושים עם החלטה הזאת, והבנה שאני חסר אונים,
להתקדם,
אני ניצלתי רק ע"י קבוצות וכו'
תמשיך לשתף, אשמח להיות איתך בדרך.

"החלטתי לעשות לזה סוף"- יום אחרי כבר שכחתי מזה, ונפלתי שוב...
אני כמה להחלים. אין לי כוח להמשיך "לסחוב" את החיים. רע לי ובהחלט הגעתי לתחתית.
אני מחפש את הנתיב הנכון להחלמה. מישהו יכול לייעץ לי? איך מתחילים? מסע של 90 יום כל פעם הסתיים אחרי זמן קצר.
אני משתדל לשתף, אבל לא יודע אם זה מקדם להחלמה וכו'
מה עושים?

מה עושים? קודם כל מנסים שוב
תתחיל מחדש את מסע 90 הימים ותשתף אותנו בכל יום

מעבר לזה תתחיל להכנס לעניין ברצינות, דהיינו תבקש ספונסר ותצטרף לקבוצה חיה באיזור מגוריך
אם באמת כואב לך כפי שאתה מתאר, אתה תצליח לשבור את המחסום הזה ולהגיע לקבוצה

קבוצה. לפני הכל. אין דברים כאלה. זה ממכר 
בימים האחרונים אני מבין ביתר שאת כמה החיים שלי השתנו בשנה וחצי האחרונות מאז שהגעתי לכאן. מדהים.
אתה לא חייב להמשיך לחיות כפי שאתה חי היום.
עובדה.
שה' יהיה איתך

תודה רבה חברים! התגובות מאוד עוזרות ומחזקות!
קשה לי להגיע לקבוצה זה נראה לי להתחיל עם השלב הסופי,לא כך?
אפשר להתחיל את הדרך עם ספונסר ולנסות להתקדם ככה?
אגב אלי, בזכותך אני מתחיל עכשיו עוד פעם את ה-90 יום. קשה הגעתי למצב של אפיסת כוחות ואני מקווה שזה יכניס בי כוח חדש.

יום טוב ונקי לכולנו!

שלום עמנואל, מאחל שעמנו אכן יהיה האל ואיתך כמובן.

מאוד הזדהיתי עם הדמות של המת חי. מרגיש שאולי זה מה שהבנתי היום אחרי תקופה ארוכה פה מסביב. זה אכן שאלה של חיים ומוות. שאני עם התאווה אני מתהלך כמו שלד, כבוי מבפנים וללא מנוע של חיים.

לי עבד לראות שהמוות הזה מתחיל לחיות. שיש עוד כמוני, מסתובבים ככה, צועדים לעבר החיים. שרואים את זה קורא זה מתחיל לחיות, או לפחות לחיות ולהתחבר למוות הזה. לא הצלחתי מייד ולא נפרדתי מהתאווה, אבל ראיתי שיש תקווה.
אם אתה לא מסוגל להגיע לקבוצה, אז תתחיל בקבוצה הטלפונית, לא בקבוצה אז באופן אישי אבל אל תישאר עם זה לבד. תן לעוד אנשים לשמוע אותך ותן לך לשמוע אחרים.

תחיה קצת, מגיע לך..  :D