בס"ד

שלום וברכה לכולם!

נרשמתי לאתר זה לפני כשנה [במהלך חוה"מ פסח]. אני מכור כבר מעלה מ - 22 שנה, נשוי ואב לילדים. מכור מבחינתי זה פורנו באינטרנט והיוצא מזה [תרתי משמע].
כאשר נכנסתי לאתר, התחלתי את המסע בין 90 הימים, ובעזרת ה', לאחר התמודדיות רבות וקשות, והרבה סיעתא דשמיא, הצלחתי. ההצלחה שנמשכה מעלה מחצי שנה, וכשחשבתי שהכל מאחורי הנה זה בא שוב. היו לי שבועים בהם כל המחשבה שלי היתה מרוכזת אך ורק במתי אני הולך ליפול.

לאחר הנפילה, התחלתי [אחרי זמן של "התאוששות"] במסע מחדש. הפעם נעזרתי באיש מקצוע, אך לא הרגשתי שהיתה בינינו כימיה כל כך טובה. בכל מקרה זה החזיק כ - 50 יום, ואז באה הנפילה. [יום רביעי שעבר]

אני לפעמים נמצא בלחץ זמן מאוד גדול, דבר המונע ממני לבוא לאתר, ולכן הפסקתי לכתוב בפורום, אבל על אף שאין לי מושג אם אני אצליח להתמיד, אני רוצה להיות שותף, כי כנראה זו הדרך היחידה, לפחות בכל מה שנוגע להשתדלות.

אחד הדברים שאכן חיזקו אותי בפגישות עם אותו איש מקצוע, הוא שלא מדובר בפגם ביראת שמים. אני אבהיר, כמובן שהדברים אסורים לחלוטין, הן מוסרית והן הלכתית, אבל כיוון שבאי הפורום כאן, רוצים בכל מאודם לצאת מהבעיה, ומשתדלים לעשות כל אשר לאל ידם בכדי לצאת, ופשוט לא מצליחים, הם מוגדרים כחולים... יש בידיעה זו כדי לחזק, שכן הרבה פעמים לאחר נפילה, אני אומר לעצמי, איך אני יכול בכלל להתפלל כאשר אני צופה בדברים כל כך מתועבים?! והתשובה היא , הדברים אכן מתועבים, אך אני לא. אני עד היום מחזיק מכתב ששלח לי הרב שלמה וולבה זצ"ל, ובו הוא מציין שחייבים ללמוד ולהתפלל בשמחה לאחר נפילה!

אני רושם במחברת מיוחדת כל מיני דברים שעוזרים לי באופן אישי בהתמודדות, וכן רעיונות שאני קורא בכל מיני מקומות . ואולי בהמשך אשתף אתכם בפורום.

התחלתי לעסוק בכושר לאחרונה, בתקווה שזה יועזור למתן את התאווה. כי הרבה פעמים אני שואל את עצמי האם אי אפשר, לפחות זמנית , להמיר את התאווה הזו בסוג אחר של תאווה או "פנטזיה" שאינה אסורה.... (מה דעתכם על התמכרות לאכילת חסה?!) בכל מקרה טרם מצאתי את הטריק.
אני מנסה לעבוד לפי הצעדים, אך לעת עתה לא בקבוצה....

משה מנסה , האם אתה עדיין פה?

ברכה והצלחה לכולנו

שלום לך
אתה מעורר השראה בהתמדתך לשוב לכאן למרות הנפילות.
אני לא מוכר לך כי הצטרפתי רק בט"ו השבט השנה,
אבל ב"ה נקי מאז ס"ה 73 יום "רק להיום". אחרי כ-20 שנים של נפילות,

בהמלצת ר' יחזקל הצטרפתי לקבוצות, ואני משתדל ללכת לפחות 2-3 פעמים בשבוע,
וב"ה אני מבין שיש תקוה,
לידיעתך הפורום היום פעיל מאוד עם משתתפים קבועים ורציניים ביחס להחלמתם, מומלץ לחזור,
כמו"כ עומד להפתח כאן בעוד כ-10 ימים, "קבוצה וירטואלית" וטלפונית במקביל, לעבודת הצעדים,
בהנחיית ידידינו האהוב ר' זלמן מנחה הפורום הנוכחי (וכן משה מנסה עדיין מבליח לכאן לעיתים ונסוג לאלמוניותו)
השתתפותך תסב לנו עונג רב
מוטי

אשריך, חמישים יום זה הרבה זמן.
זה מראה שיש בך כוחות נפשיים גדולים מאוד.

מוטי אני לא מאמין.
שבעים ושלוש יום?!
אני מקנה בך.
בהצלחה מרובה,
אין יאוש
נ.ב. חסה זה דבר בריא, אבל משום מה לא בא לי להתמכר לעוד משהו.

וואו, לא קל לקרוא איך אחרי חצי שנה נפלת. זה מוכר לי מאוד. היתה לי שנה נקיה ואז נפילה כל כך כואבת...

גם אותי אתה לא מכיר, כי הצטרפתי בערך ביחד עם מוטי, למרות שאת העבודה על הצעדים בקבוצה התחלתי כמה חודשים קודם לכן, ובחסדי שמים שאין לי מושג מדוע זכיתי - אני נקי מאז כל יום "רק להיום".

אני מקווה מאוד שלא תכעס אם אני מפגיז אותך קצת עם תובנות, וברור שיכול להיות שמה שנכון לי - לא נכון לך.

ספורט זה דבר נפלא. אני עושה כמעט כל ערב (לפחות חמישה פעמים בשבוע) ריצה של שלוש מייל (בערך חמש קילומטר). זה נפלא לגוף ונפלא לנשמה. מומלץ מאוד להמשיך בזה כי זה נותן המון כוחות.

הפורום גם הוא נפלא ועוזר מאוד. עצם הכתיבה והחשיפה של המחלה שלנו לאור השמש - כבר מרפא במידה מסויימת.

יחד עם כל זה, אני מוכרח לכתוב (ושוב סליחה) שאת הצעדים לא ניתן לעשות לבד. אפשר לקבל אשליה שזה אפשרי, אבל הנסיון של מליונים בעולם הוכיח שזה פשוט לא עובד. אם אתה רציני בקשר להחלמה שלך - כפי שנראה מהדברים שאתה כותב - הגיע הזמן להצטרפות לקבוצה. אני לא ח"ו מנסה לשכנע אותך לעשות שום דבר, אלא חולק איתך את מה שעבד אצלי. גם אני אצל פסיכולוג (כמעט חצי שנה) ואני יכול להגיד לך שזה לא היה מחזיק אותי בשום מצב. לעומת זאת העבודה בקבוצה עשתה פלאים. (בשלב הזה, השילוב של הקבוצה עם הפסיכולוג הפך לשילוב מנצח).

אז ברוכים השבים, ונשמח לקרוא מהתובנות שלך בקשר למאבק.

חן חן, ותודה על קבלת הפנים.

אני השתתפתי בקבוצת 12 צעדים, אך בקבוצה שנושאה היה אוכל. [OA האחות הגדולה של SA] וב"ה השלתי מעליי קילוגרמים רבים, ואני שומר על זה, בחסדי ה', כבר מעלה משבע שנים. [אבל אני לא מגיע כיום בפועל לקבוצות]. הדבר הזה נותן לי כח, שכן ראיתי כיצד ניתן להתמודד עם התמכרות.

בקשר ל - 12 צעדים בנושא שלנו, קשה לי מאוד בגלל הבושה. אני יודע שכל מי שנמצא שם, הוא בעצם כמוני, אך עדיין..... אם תפתח קבוצה וירטואלית, זה מאוד יעזור, לפחות בשלב הראשון.

ואני אשמח לקבל כל תובנה מכל אדם שהוא, ודאי ממישהו שהוא בהחלמה כבר הרבה זמן.
אני חושב שזה יועיל אם יהיה צ'ט, [נראה לי שדובר על כך בעבר] שכן לעיתים הרגשתי שברגע האמת, שהתאווה משתלטת עליי, אז אני צריך מישהו און ליין.... לפני כשנה שהפורום הזה היה לא כ"כ פעיל, השתמשתי בפורום האמריקני, ושם כמה פעמים, יהודים טובים הצילו אותי ממעידה, ולזכותם אני זוקף את העובדה ששרדתי את 90 הימים הראשונים.

אין לי את הנסיון לומר לך את הדברים, אבל ממה שאני קורא אז לפעמים אין ברירה וצריך לעשות את כל העבודה מחדש. ב"ספר הלבן" הם מדברים בדיוק על הנקודה של אנשים שעברו את כל התכנית ואחר כך היו צריכים להתחיל הכל מחדש. אני לא רוצה לכתוב בנושא שאני לא מבין בו, אבל אני ממליץ לך לקרוא בעצמך.

בשבוע הבא תיפתח בעז"ה הקבוצה הטלפונית, ושם תוכל כמובן לעלות באופן אנונימי בלי פחד.

אולי יחוס,

אני מכור למין. מכור כבר 20 שנה אבל מכיר בזה יום אחד בלבד.

איך אני יודע שאני מכור למין, כי אני מת על זה.

אם כולן אומרים שהתרופה להתמכרות היא קבוצה אז אחרי עשרים שנה ועשרות שיטות שהמצאתי, ניסתי ואכזיבו, אני מרשה לעצמי להרים ידיים.

בושה גם לי יש. אבל צריך לחלק בין בושה לנזק פוטנציאלי. בעבר התוודתי בפני משהוא, הוא הפנה לי עורף אמנם לא הזיק לי ישירות אבל הזיק לי בעקיפין. יש אנשים שאם התוודה בפניהם הם יעשו בזה שימוש נגדי. אם אני אדע המאה אחוז שבקבוצה שאליה אני הולך לא יהיה משהוא שיעשה במידע שלי שימוש לרעתי אין בכוח הבושה לעצור אותי. כשאני אעמוד מלא בושה לפני כיסא הכבוד אני אראה לקב״ה שהתגברתי על הבושה רק כדי לעשות רצונו, עם טענה כזאת כל הבושה בפני בית דין של מעלה על הנפילות שלי תיעלם. כי אני מוכן למסור  את הנפש בשביל לתקן את עצמי.

איך אני יכול לוודא שבקבוצה לא אתקל במישהוא שאני מכיר שיעשה במידע שלי שימוש לרעתי? אין לי תשובה לזה . וודאי לא אם אתה חרדי, בקהילה שבה נייעס רץ כמו אש. אבל קבוצה טלפונית היא כמעט חסרת סיכונים. חוץ מזה אני בטוח שמנהלי האתר נותנים את הדעת איך למנוע מצבים שלאנשים יגרם נזק מהחשיפה לקבוצה.

מנזק צריך להיזהר, בושה זה דבר חולף שלא מצדיק שקיעה במחלה לעוד עשרים שנה.

מובד שכוייח! אהבתי את מה שכתבת על העמידה לפני כיסא הכבוד.
אגב, במכורים לעישון אומרים שבבתי הקברות יש קבר אחד של מעשן על כל 4 קברים של ביישנים שלא ביקשו שלא יעשנו לידם....
ובכל זאת גם לי קשה הצעד הזה במיוחד.
אולי יחוס - בע"ה יחוס גם יחוס! בהצלחה!

אתה יודע מה, הבושה לא ממש עצרה אותי בדרכי למקומות מטונפים, למרות שידעתי שיכול להיות שאפגוש שם מישהו שיזהה אותי (דבר שגם קרה פעם אחת). מה המוח המעוות שלי אמר לי וכיצד הוא שכנע אותי? פשוט מאוד: אותו אדם שפגשתי שם, לא יעיז לומר כלום כי אז הוא מסגיר את עצמו שהוא ביקר באותו מקום.

וואלה, זה בדיוק מה שאני אומר לעצמי עכשיו, אבל ממקום אחר לגמרי. האדם שזיהה אותי בפורום (גם זה קרה), הוא עם אותה בעיה כמו שלי. אז הוא לא רוצה לספר שיש לו את הבעיה הזאת, להיפך, הוא רוצה לעבוד ביחד איתי לצאת מהבלאגן.

מובד וזלמן, דבריכם נכונים ומתקבלים, נקווה שאכן יהיה לי את הכח. לפחות נתחיל מהקבוצות הטלפוניות.....

בהצלחה
אם תהיה מעונין אוכל לתרום לך הנסיוני המעט,
עברתי את התהליך ממש לאחרונה
בברכה
מוטי

אשמח להיתרם מנסיונך.
ניסיתי להבין את התהליך שקרה לי, ומה שזהיתי היו 2 טריגרים מרכזיים:
1) מצב רוח ירוד, שמוביל לרצון לקבל "פיצוי" במקום אחר.
2) היו ימים שפשוט התאוה היתה קשה, וזה חזר על עצמו לילה אחרי לילה. כל פעם ניסית להתייחס רק ליום שבו אני נמצא, אבל זה היה פשוט בלתי אפשרי, כי המוח שלי אמר : "נו באמת, כל חייך, לילה אחרי לילה, תסבול מהעניין?!

בקשר לטריגר מס' 1, הרגשתי שאני מסוגל להתמודד, אך לגבי מס' 2 , זה מסובך יותר.....

לדעתי הטריגר הראשון מוביל לשני והם הולכים ביחד (גם אם זה נראה שהם באים בזמנים שונים). מהות הענין היא הצורך שלנו בבריחה מעצמנו. כאשר אנחנו לא מגיבים נכון לצורך הזה על ידי התקשרות אל הקב"ה ואל החברים הנוספים בתכנית, לא נצליח לנצח את עצמנו לאורך זמן.

הטריק של "רק להיום" יכול לעבוד, אבל לא בחלל ריק. כאשר אין שום דבר אחר שימלא את החור בלב שלי, אני אפול במוקדם או במאוחר. לכן כל כך חשובה לי התמיכה של החברים בתכנית והפניה אל הקב"ה.