הרבה נכתב על ראש השנה והמון קראתי במהלך החג מתוך הפוסטים שפורסמו בפורום הקדוש הזה, וכבר חשבתי מה יתן שאשתף הרי זה פחות או יותר אותו דבר, אבל בכ"א החלטתי שיכול להיות מזה תועלת לפחות בשבילי.

זה התחיל כשלא הלכתי למקוה בערב החג, 17 שנה אני צועד למקוה בערב החג בדמעות ובפחד מלא באשמה ובושה, ולכן הרגשתי שלמן השלווה ותהליך ההחלמה שלי מה שטוב לי כעת זה להרפות, אז התקלחתי בבית.

מכאן והלאה פשוט הרגשתי טוב, הייתי נוכח, לא הייתי באורות, לא בכיתי ולא התרגשתי, הרגשתי במקום טוב, בתוך האור, הייתה לי מין תחושת טוב אין סופי, אין לי כל כך הסבר לכל מה שקרה לי שם, אני מדמיין את הסיפורים של אלו שחוו מוות קליני שמספרים על האור האין סופי ועל תחושת הרוגע ושלווה וטוב, וזה מה שהרגשתי ברוב הזמן. הייתי נוכח עם הילדים והאשה וסיפרתי סופורי צדיקים וחילקתי ממתקים לילדים והיה כיף.

חוץ מלימוד דף היומי לא פתחתי ספרי מוסר או ספרים קדושים במשך כל החג ולפניו, פשוט קראתי שוב ושוב את הפוסטים של החברים התחברתי, התרגשתי. גם בספר הלבן והספר הגדול, שוב ושוב למדתי מי אני ולמה אני כאן, ומה הסיפור האמיתי שלי.

בכל פיוט או קטע במחזור שהיה בו נגיעות של פחד, משפט, עוונות, חטאים, התפללתי תפילת השלווה ותפילת צעד שלוש, וגם דיבורים פשוטים של ילד שבור ומיוסר לאבא אוהב, המון המון ביקשתי שלא יסיר את ידו מאתי אבל "רק להיום" יותר לא ביקשתי על כל השנה, ביקשתי מאבא שישמור אותי נקי "רק להיום" סיפרתי לו בתוך תפילת עמידה כמה טוב לי איתו וכמה קשה לי בלעדיו, וביקשתי שיתן לי כוח גם מול פגמי האופי שלי ושיתן לי את הזכות להיות נוכח ומחובר.

אם בשנה שעברה עמדתי על הבן שלי מפוחד ולחוץ להראות לו בכל רגע נתון מה להגיד במחזור ולדאוג שהוא אומר את זה, ואוי ואבוי לו אם הוא יוצא לשחק באמצע, הרי זה זמן איום ונורא ומי שיוצא באמצע מענישים אותו, והתכסחנו ורבנו, אז השנה הרפייתי לגמרי, חיבקתי אותו המון כי אני רוצה שככה אבא שלי יחבק אותי, ולא בדקתי כמה זמן לקח לו להגיד תפילת עמידה, וכשהוא רצה להגיד מהמחזור ושאל איפה ולמה הראיתי לו בשמחה, תוך כדי שאני משפע אותו בסוכריות ומיני מתיקה, זה הבין לי איך התייחסתי לאלוקים פעם ואיך אני רואה את אלוקים היום.

השלב שבו התפרצתי בבכי היה בעת אמירת "אשרי העם יודעי תרועה השם באור פניך יהלכון" פשוט כיסיתי את הראש בטלית ופרצתי בבכי של כאב מהול בשמחה, 'אבא' אמרתי. אני כל יום ויום מריע לך הצעקות היוצאות מליבי השבור והתחנונים מלפניך ליום נקי ייחשבו לפניך כתקיעות, אנא באור פניך יהלכון, עוד עוד מהאור שלך..., ואז בסוף התפילה כשכולם צעקו 'היום תאמצנו' שוב שחררתי בכי של הקלה ושמחה, כן כן , רק להיום תאמץ אותי תברך אותי תשמור אותי נקי וקרוב אליך.

ביום השני אשתי ביקשה שאתפלל בנץ שנוכל לאכול מוקדם כי הילדים נורא עייפים לאחר מכן וזה נסחב וקשה לה, אז הלכתי לנץ וגיליתי שאין מניין אשכנזי ורק ספרדי, אז התחברתי איתם ועם כל ישראל ושוב זה היה מין פעולה הפוכה בשבילי להיות מחובר ונוכח בתוך קהל שונה וגילית את הפיוט "העוקד והנעקד" שנורא נגע בי "מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי, נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי, חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי, קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפְרִי, וְאְמר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ, עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ"

להבדיל מהשנה שעברה שקיבלתי על עצמי סיגופים מאוכל בראש השנה ואכלתי רק כפי הצורך ומהלתי את האוכל בהרבה מלח בכדי שלא ארגיש את הטעם ח"ו, וישבתי והתייסרתי באשמה ובושה ושנאתי את מי שאני ואולי גם את מי שברא אותי, השנה דאגתי שיהיו על השולחן את המאכלים הכי הכי טובים ונעימים וערבים לחך, וגם קרטיבים וממתקים לנשנוש בכל עת וזמן פנוי, כי יום חג הוא לאבי, יום המלכתו, ואני בנו אהובו, וזה זמן שמחתנו.

אז אפשר גם אחרת.

המון תודות! עזר לי וחיבר אותי המון.
מקווה שיצרפו את דבריך לחוברת הפוסטים של השנה הבאה... 

לך אכול בשמחה לחמך... כי כבר רצה אלוקים את מעשיך...

התרגשתי. שמחתי. אני כל כך מתמוגג מהמתנות שקיבלת. אני גאה באבא שיכול לתת לך כאלו סוכריות...

אור בקצה? הגיע הזמן לשיפוץ קטן בשם... אור במנהרה!

אוהב. מאוד.
הושיעה

אוהב אותך ידידי אור בקצה
תודה רבה על השיתוף, מאוד התחברתי, והתרגשתי.

אור בקצה המנהרה
אוהב אותך מאוד
ישבתי ממש לידך כשחלקת את זה חי והתרגשתי מאוד וכרגע אני שוב מתרגש
אבל לא רוצה לבכות בכיתי כבר מספיק אני רוצה פעולות המשך אתי בדרך אתה פשוט עושה לי טוב

פשוט מדהים. נהנתי מאוד.

תודה רבה על השיתוף. מרגש ונוגע

תודה. התחברתי. מתפלל גם לשחרר, לותר על הציפיות, ולהיות נכון ולקבל

תודה. תענוג לקרוא. זה עובד.

חשבתי לפתוח נושא חדש "ראש השנה מחוץ לסגר" כי בפרספקטיבה של כמה שנים בתוכנית ובמסע בצעדים ובהתפתחות רוחנית כל שנה יש לה את הפן המיוחד שלה.

השנה קיבלתי את זה שבוע לפני ראש השנה תוך כדי האזנה לשיר מיוחד של ובושופר גדול של הרבי ממודזיץ פרצו לי נחלי דמעות שלא הפסיקו, "כי לא יזכו בעיניך בדין" כל כך מזוכך בלי אשמה ובושה, רק עם חמלה והמון אהבה, אני לא חושב שהייתי יכול להבין את זה אי פעם, "לראות בטוב השם בארץ חיים" לחיות את החיים כפשוטו, ולהבין כמה גדול השם וכמה הוא טוב ולקבל את הטקסט הזה באהבה גדולה בלי להרגיש אשם ובלי להרגיש מאוים זה נס עצום.

משהו קרה שם, התעוררות רוחנית, הרגשתי חזק שזה הזמן הנכון לבקש סליחה, סליחה על הימים האלו שלא ידעתי אותו מספיק, שלכל הבעיות שלי היה כתובת אחרת, לימים האלו שהייתי בורח לפורנו ולכל מרעין בישין, וגם לימים הנוכחים של השנה האחרונה שמצאתי את עצמי מועד פה ושם (כן זה לא חולף לגמרי, התוכנית נותנת לי כלים ואם אני לא משתמש בהם או שאני מאחסן אותם איפשהו זה לא יכול להחזיק זמן) תכלס הרגשתי "ואני קרבת אלוקים לי טוב" אבא מבקש שאבקש ממנו סליחה, כן הוא יודע כל נים ונים בתוך נשמתי, ליודע מחשבות לא רק ביום דין, ועם כל זה הוא רוצה אותי קרוב וזה אפשרי.

אני מאוד שמח על הזכות לכתוב את זה פה ולשתף אותכם, אני מרגיש הכרת הטוב עצומה למקום הזה, ביליתי פה ימים ולילות ושאבתי מפה כוחות נפש עצומים בתחילת הדרך בהשתפכות בכתב והתכתבויות עם החברים והתייעצויות, וכמובן הקבוצות חיות, חשוב לי להזכיר לעצמי שעובדים את זה זה עובד, אני מלא במתנות עצומות מאבא אוהב, מנהל שיחות עם הילדים שלי שלא הייתי מאמין לעצמי שזה קורה, הם אוהבים אותי ואני אותם, אני מכיר אותם רק מאז שנהייתי נקי, כלומר הכרתי קודם אבל הם היו בעיקר מטרד, ויש לי אשה מדהימה שלא ידעתי להכיר בנס שיש לי אותה והייתי עסוק רק בלהגדיל את הבעיות שלה, ואני חי, חים גם עם התסכולים שיש והכאבים וכואב ומתרגש ובוכה וצוחק והמון מרגיש. 

תודה רבה רבה אבא, והלוואי וישמעו רחוקים ויבואו, שגם אני אזכה לשמוע.