בראש השנה פגשתי בבית הכנסת בו אני מתפלל משפחה נחמדה, אבא ואמא וכמה ילדים בגילאים שונים. הם לא היו מוכרים לי וכמובן בירכתי אותם והתעניינתי מה מביא אותם לאזור. הם סיפרו כי בנם בן השבע עשרה מאושפז בבית החולים הסמוך כיון שהוא אלרגי לחלב. איחלתי רפואה שלימה לבן ונפרדתי מהם לשלום.

למחר בבוקר כשפגשתי אותם שוב, שאלתי האם היה שיפור במצבו של הבן ואחד הבנים הגיב שזה "אותו דבר". מהסגנון ונימת הקול, היה מובן שיש כאן משהו לא שגרתי. ביררתי קצת בעדינות והסתבר שלפני ארבעה חודשים, בערב שבועות, הבן אכל לתומו עוגיה שהם חשבו שהיא פרווה, והסתבר שהיא מכילה חלב. האלרגיה שלו התפתחה, מצבו התדרדר במהירות והוא נכנס למצב של קומה כאשר אין חמצן שמגיע למוח שלו רח"ל. מאז הוא שוכב כאבן שאין לה הופכים כאשר הרופאים לא נותנים שום סיכוי, וההורים מחכים לנס.

בסך הכל אלרגיה לחלב...

והוא בכלל לא רצה, והם חשבו שזה פרווה, וזה היה רק עוגיה אחת קטנה! לך תספר את הסיפורים האלו למלאך המוות.

אלרגיה. מה זה אומר? הנה ההגדרה של ויקימילון: תגובה גופנית לא רצויה כתוצאה ממגע חומר מסוים, הנגרמת אצל אנשים שיש להם רגישות מיוחדת לחומר זה. וכדי שנבין במה מדובר יש לנו גם כמה דוגמאות: האלרגיה יכולה להיות גודש באף, הפרשות מוגברות, פריחה, גרודים, נפיחויות, קשיים בנשימה.

אתם מבינים, תגובה גופנית לא רצויה ממגע חומר מסויים אצל אנשים שיש להם רגישות מיוחדת לחומר זה. ומה יקרה למי שנגע בחומר המסויים הזה ויש לו רגישות מיוחדת אליו? טוב, זה תלוי, יכול להיות שיהיה לו גודש באף, אבל יכול להיות לו גם קשיים בנשימה. אגב, קשיים בנשימה יכולים להוביל למצב של קומה או גרוע מכך ל"ע.

גם אני אלרגי. כן, אני מפתח תגובה גופנית לא רצויה כאשר אני בא במגע עם חומר מסויים שיש לי רגישות אליו. החומר הזה נקרא תאווה, והוא יכול להציף אותי דרך העיניים, האזניים, הפה, הידיים ואפילו האף, ובעצם אני יכול לבוא איתו במגע גם כאשר אני לא עושה כלום - ישירות דרך המוח. ברגע שאני בא במגע עם "החומר הזה", אני מפתח תגובה גופנית לא רצויה. כן, זה ממש פיזי. העקצוץ הזה של ההתרגשות שעובר לי בכולי, טמפרטורת הגוף שעולה, המוח שנכבה, זה הכל תגובות גופניות לא רצויות שיש לי כיון שאני סובל מרגישות מיוחדת לחומר הזה.

האם זה מסוכן להיות אלרגי לתאווה? זאת כמובן שאלה שאפשר לשאול גם אחרת: האם זה מסוכן להיות אלרגי לחלב? האמת שזה לא נשמע כזה דבר נורא ואיום, אבל כפי שאני כבר יודע - מספיקה עוגיה אחת חלבית כדי להפסיק את אספקת החמצן למוח. גם האלרגיה שלי נשמעת משהו כזה חלבי ולא נושך. כאילו מה כבר יקרה אם אני יאונן קצת מול פורנו? זה לא נשמע כמו מקרה קלאסי של פיקוח נפש. אבל מי שהיה שם יודע את האמת. כן, אפילו עוגיה אחת, סליחה אפילו אוננות אחת - יכולה להרוג אותי.

ובאלרגיה כמו באלרגיה - לא משנה בכלל אם רציתי או לא, אם ניסיתי להימנע או לא, כיון שאם הרעל נכנס לגוף - הוא משפיע עליו ומתחיל את התגובה הגופנית הלא רצויה. נקודה. אז אני יכול לספר לעצמי סיפורי סבתא עד מחר שזה רק "מבט ראשון" ושלא היתה לי ברירה כי היא לא נעים להפנות את המבט באמצע השיחה, וכן הלאה וכן הלאה הסברים טובים ומשכנעים מאוד, אבל השורה התחתונה היא שאם הרעל נכנס אליי לגוף - הוא מתחיל לפעול מיד. מה שהתירוצים יכולים להועיל זה רק שעל הקבר שלי יהיה כתוב "אכל בטעות עוגייה אחת חלבית".

תודה.
אלו הם חיינו מסתבר...
חייב לזכור תמיד שהרעל שלי הורג.

מתפלל שהשם ישלח לנער רפואה שלמה.

תודה רבה חד כתמיד

תודה רבה הועיל לי.

תודה רבה.
תזכורת מדהימה!

תודה חברים על התגובות.

אז כן, אני צריך את התזכורת הזאת לכך שאני אלרגי לתאווה. אני חייב להפנים שהרעל הזה שנראה כל כך נחמד - יכול להרוג אותי, בדיוק כפי שעוגיה חלבית אחת יכולה להרוג. חשוב שאזכור שלא משנה אם אני רוצה או לא ואם עשיתי את זה בכוונה או בטעות, בשוגג או במזיד - המגע שלי עם התאווה יגרום בהכרח לתגובה גופנית בלתי רצויה שיכולה להיות מאוד מסוכנת עבורי.

אבל הבעיה היא שאני יודע את הכל ובכל זאת רוצה רעל!

נכון שעדיין לא מצאו תרופה שתהפוך אדם אלרגי לאדם רגיל, אבל עבור רוב האלרגיים זאת לא בעיה כל כך חמורה, כיון שהם פשוט נמנעים מכל מגע שהוא עם החומר אליו הם אלרגיים. זה לא תמיד קל, אבל זה אפשרי. למשל בבית הספר של הילד שלי הגיעו השנה ילדים שהם אלרגיים לבוטנים ברמה שאפילו אם הם מריחים משהו שעשוי מבוטנים אז זה מסוכן עבורם. כמובן שכל בית הספר התגייס למען המשימה, שלחו מכתבים להורים שמזהירים שאסור להביא שום דבר עם בוטנים, תלו שלטים בכניסה לבית הספר שזה "אזור נקי מבוטנים", ובאסיפת ההורים דאגו המורים להזכיר את זה ולתת על זה דגש.

הבעיה שלי היא שאני לא מסוגל לעשות את אותו הדבר. האלרגי לחלב או בוטנים, ברגע שהרופא איבחן אותו והסביר לו ממה עליו להיזהר אם הוא רוצה להמשיך לחיות - מבחינתו זה סוף הסיפור והוא יעשה הכל כדי לשמור על עצמו. לעומת זאת אני יודע טוב מאוד את המצב שלי, מבין היטב את ההשלכות - ובכל זאת עושה הפוך.

הענין הוא שבשונה מהלארגי לבוטנים, אני סובל מבעיה כפולה. לא רק שיש לי אלרגיה לתאווה, אני סובל גם מאובססיה לתאווה. האלרגי לבוטנים לא משתגע מכך שאסור לו לאכול בוטנים, וגם אם זה מפריע לו - הוא יכול לשלוט בקלות ברצון לאכול בוטנים, כאשר הוא מזכיר לעצמו שמחיר הבוטן יהיה גבוה מידי מכדי שהוא יכול להרשות לעצמו, ואילו אני יודע שתאווה היא מסוכנת, אבל יש לי אובססיה לתאווה, ולמרות שאני יודע היטב מה המחיר של נפילה, אני פשוט לא מצליח לעצור את עצמי. אני מבין הכל, יודע הכי טוב ויכול להסביר לאחרים עד כמה תאווה זה רעל - אבל למרות כל הידע (הנכון!) הזה, אני לא מצליח לעשות את הדבר הנכון.

חשוב שאבין את הצד הזה בבעיה שלי כי אם אני מתמקד רק בנסיון להפנים כמה תאווה היא רעל עבורי - המאמצים שלי נועדו לכישלון. עשיתי את זה עשרים שנה וזה לא עבד. תמיד חשבתי ש"הפעם זה יצליח" כיון שעכשיו אני באמת מבין כמה לא כדאי לי ליפול וכמה האשליה של הכיף לא שווה את הכאב של אחר כך, אבל זה לא החזיק מעמד. חשבתי שאני כמו אלרגי לבוטנים שצריך רק להבין טוב יותר או להרגיש כאב חזק יותר, ולא הבנתי שאני סובל מבעיה נפשית.

כאשר אני מבין שהבעיה שלי היא גם נפשית, אני מבין שההתמודדות צריכה להקיף גם את הצד הזה, ובלעדי זה לא אוכל להשתחרר ממעגל הקסמים הבלתי נגמר של נפילות והחלטות לא ליפול שוב ושוב ושוב. בתכנית 12 הצעדים ניתן דגש מיוחד על הצד הנפשי, כאשר אנחנו עושים את הצעדים הרביעי והחמישי, שם אנו מגלים את "הסיבות ותנאים" שבגללם הגענו לאן שהגענו.

מקסים. הסיבה שהפיתרון חייב לכלול את שלושת המרכיבים - פיזי, נפשי ורוחני - היא ששלושתם מושפעים ומשפיעים האחד על זולתו ומזולתו. ההתמכרות הינה כשל רב מערכתי. ניקח כדוגמא את הבדידות או הריכוז העצמי - כשלים רוחניים, הם מביאים את המכור לכדי עצב ופחד שהם מצבים נפשיים בעייתים הגורמים למצוקה ולצורך בפיתרון. המקולקל - תאווה, מתניע ת'אלרגיה וחוזר חלילה. הפניה אל כח עליון אמיתי מייצרת דינמיקה אחרת ולו בשל העובדה שהאלרגיה הפיזית לא התפתחה.

בתקווה שהחפירה הזו הוסיפה.

מדהים
כל כך מזדהה עם זה שאני אלרגי!!!