ושוב אנחנו על אותו גלגל ענק העולה ויורד בסיבובים מערבלי בטן. שאגות הסליחה האחרונות עדיין מהדהדות באזנים והעיניים טרם יבשו וכבר מתנגנים להם בחוצות קריה מנגינות מקפיצות של צלילי חג.

אכן, היהדות דורשת התאמה מוחלטת של מצבי הרוח לפי ימים ומועדים, אבל מה לעשות אם דווקא בזמנים שצריך לשמוח מישהו שם בפנים עמוק מחליט לעשות שרירים? ליצור דווקאי שכמותי לא צריך לומר הרבה, מספיק לי לראות אנשים אחרים שמחים כדי להיות אופוזיציונר נצחי. לא צריך הרבה כדי להכניס אותי לרחמים עצמיים נוגעים ללב ממש בשיאה של שמחה. אז אני הופך לפילוסוף מעמיק הבוהה באותם אנשים רדודים שלא מצאו אלא לשמוח בעולם כה איום וחסר פשר. לקול צלילי התזמורת המקפצים צפים ועולים להם פסוקי קהלת העמוקים ומקבלים פרשנות חדשה וחיה מאי פעם "הבל הבלים אמר קהלת"...

נו מילא, יש שיאמרו עוד טיפוס מלנכולי. אבל איך תסבירו שגם בזמנים ההם שצריך אפס... להוריד קצת דמעות כמו בתשעה באב גם שם אני לא משהו. ברגעים הקריטיים ממש שצריך לבכות זה גם לא הולך. שלא תגידו שלא ניסיתי את הכל, אפילו להיזכר בחתונה או שתיים כדי להיכנס למוזה של הדיכאון אבל נאדה...

מסתבר שאני קצת די בבלבול עם התחושות. אני פשוט לא יודע איך להגיב. סוג של אוטיזם רגשי קל. זה לא ממש מדויק כי אני הרי אשף ההצגות והחיוכים. הפנים שלי נעות בתנועות אינסטינקט בלתי רצוניות לפי הנסיבות והאנשים. אני הרי יודע להתאים כמעט לכל מצב את התגובה שלו. אבל זוהי כנראה חלק מהבעיה. אף פעם כמעט לא חייתי את ההרגשות כפי שהן בטבעיות. לא מה אני צריך להרגיש עכשיו אלא מה אני באמת מרגיש. פעם סיפרו על חזן שבמחזור של היו ראשי תיבות "כצ"ל" בקטעים רגישים. אחרי שנים הוא גילה את רזי המקצוע לחזן מתלמד, מסתבר שהיה כתוב שם "כאן צריך לבכות"...

צריך להתחיל ללמוד לחיות עם תחושות בשכנות טובה. למעשה, גם אם אני מרגיש ברגע נתון לא ממש לפי מה שנדמה לי שאני צריך להרגיש, זה גם לא ממש נורא. יש רק משהו אחד גרוע יותר,  וזה להילחם ברגשות. המאבק האין סופי הזה מייצר רק עוד תסכול ואשמה. יש משהו יפה כל כך בהשלמה עם מי ומה שאני בכל זמן נתון.

אתמול בשיאה של תפילת יום הכיפורים אמרתי שוב בשפתיים דולקות את שורת ה"ועל חטא" האין סופית ופתאום האיר לי אחד מהם באור שונה "על חטא שחטאנו לפניך בשנאת חינם" התחלתי לחשוב על השנאה הגדולה שאני שונא את עצמי. התכונות, הרצונות, התאוות וגם המחשבות. האם לא הגיע הזמן להתחיל להתחבר לתחושות? אני הוא גם סך כל המחשבות שעוברות לי בראש ולא משנה מתי ואיך. למרות כל מה שהורגלתי לחשוב על עצמי מאז ומעולם, אין לי אפשרות לקבוע כיצד ארגיש בכל זמן נתון, אבל יש לי כפי הנראה כן את היכולת לשלוט בצורה בה אתמודד עם מצבים אלו.

רק לחשוב על תובנה זו כבר עושה לי קצת שמח...

קבל לייק! שנאת חינם....
ואולי זה מסביר גם את חורבן בית שני.

מה התיקון?
אוהבים אותך... ( חינם )

תודרבה. אוח, החיים הכפולים. ויעשו כולם אגודה אחת. גם המחשבות. הוותיקים אומרים שעם הזמן ההחלמה נכנסת גם לשם. שנזכה.

תודה על זה. שנאת חינם, לגמרי. על מלא. ותוך רגע אני נזרק לשם

תודה, מאוד מזדהה, היום ממש שמתי לב שאני שונא את עצמי על כל מחשבה או קושי קטן, מתפלל לה' לצעוד בדרך שמוציאה משם.