הגיע הרגע המכונן, קניית ארבעת המינים, זה רגע שזכור אצלי בכל השנים האחרונות כרגע טוב, את תשרי הייתי מצליח איכשהוא לעבור עד אחרי הושענא רבה, ולפעמים עד אמצע חשוון, כך שימי ההכנות לסוכות היו ימים שבין לבין, הייתה לי מין הרגשה שהצלחתי לנצח את זה ומצאתי את הנוסחה, הייתי מוכן להישבע שלעולם לא אחזור שוב לתאווה, והיה גם את ההתרגשות של המעבר בין החגים המעיקים ר"ה ויום כיפור לתוך ימי השמחה והקבלה שהשם שוב אוהב אותי שזה סוכות.

כל עניני ארבעת המינים היו בשבילי כמו מים קרים לנפש עייפה, באתרוג, חיפשתי את המהודר, הסכמתי לשלם הרבה כסף, (כפרה על התשלום של השימוש), אחזתי את האתרוג בריגוש מטורף, הבטחתי לאלוקים שמהיום אני כמו האתרוג, נתתי לכולם לבדוק ולראות, אחחחח כמה מהודר, כמה עלה ? התענגתי על התגובות, אין שום בלעטל, אין שום נקודה, ככה גם אני כעת, ופליז ופליז אלוקים תאמין לי שככה אני מוכן להיות כל השנה,
הלולב, שיהיה ישר שיעמוד חזק, שיתנוענע הייטב, שישמעו את קולות הנענועים, שאוכל לפזר את כל המשחיתים, ואת כל המלאכים שבראתי במשך השנה עם השיזולים שלי, בהדסים ובערבות אני פחות מבין, לא התעסקתי בהידורים.

כל זה מילא אותי רק באויר, כי בפנים בפנים הרגשתי כמו ערבה חבוטה, עזובתך האתרוג ואיך שהוא נקי, אז שילמת עליו 000 ש"ח, כמה שילמת על ....... ייסרתי את עצמי, הכל היה חיצוני, לא היה לי אפשרות אמיתית להתאחד עם אלוקים שבתוכי, משהו מת, הייתי מביט בערבות במין הזדהות, מצד אחד אני לבוש חיצונית כמו אתרוג, כל כולי ספרי חסידות ומאמרים, פלפולים הידועים ליודעי ח"ן, אבל בפנים הרגשתי כמו ערבה חבוטה, שנאתי את מי שאני, ידעתי טוב מאוד מי אני.

השנה בזכות התוכנית אני בהרפייה, אתמול נכנסתי לקנות את ארבעת המינים בחבילות סגורות, פתחתי את האתרוג וגיליתי אתרוג מלא בבלעטלעך אבל כשר, שמחה מילאה את ליבי, שהשנה אני לא זקוק יותר לאישורים חיצוניים, אין לי צורך לשכנע את אלוקים שאני מוכן ללכת על כל הקופה בשביל להוציא אתרוג נקי לגמרי ולהוכיח לו שאני מעוניין להיות כמו זה, השנה האחרונה עברה עלי בפעולות הפוכות לגמרי מהטבע שלי, הלכתי כמה צעדים קדימה במוכנות שלי להיות באמת נקי, את האתרוג שלי הפנימי השגתי בזכות, שפכתי דמעות, הקאתי דם, והזעתי לא מעט בשביל לחשוף את עצמי בקבוצות, בשביל לחשוף את פגמי האופי שלי, והשגתי חיבור אלוקי פנימי ואמיתי.

השנה אני מרגיש כמו אתרוג, ויש לי גם את הנכונות להיות חשוף ופגיע כמו ערבה. 

תודה על הדברים המחזקים,
ועל כל הפוסטים שאתה מעלה לאחרונה!

נזכר עכשיו במשהו שהתחייבתי לשלוח...  :-\
מקווה לעשות זאת בקרוב...  :

תודה חברים.
אני לכשעצמי מועל לא הייתי מהמדקדקים באתרוג, למען האמת קיבלתי מין המוכן קבוע כל שנה, ויכולתי לסמוך בעיניים עצומות על המקור. בשנים האחרונות אמרתי יאללה נוותר הפעם. נלך לקנות. משום מה תמיד ברגע האחרון היו הרבה תירוצים, אין זמן, יש לך מן המוכן מהודר מי אתה בכלל שתדחה את זה וכו'. אז השנה אזרתי אומץ וויתרתי. ובעיקר שחררתי. מחכה. נכון להרגע עוד אין. מתכנן מחר ללכת לקנות. לראשונה בחיי.
מעניין איזה אתרוג יתגלגל לידי. כי הסוכה פשוט בנתה את עצמה. כאילו כל רגע, החוסר שהתגלה פתאום - הושטתי יד ומן השמיים נחת. המוט, הקרש, הסכך. תאימנו לי זה לא היה רחוק מזה. שחררתי וזה עבד. מה שאלוקים רוצה.
תודה

אוהבים. תודה. כיף לכם

השנה בחרתי לראשונה ארבעת המינים.
מצאתי אתרוג יפה מאד, אבל לא מושלם. נראה שיש לו שריטה קטנה. מזכיר לי את עצמי.
קניתי אותו ואני מאד אוהב אותו. עם השריטה.

כן
זאת כניעה (אני לא באמת יודע על מה אני מדבר, כי מעולם לא חוויתי את זה...)
אנחנו תמיד רגילים להמתין להזדמנות שהבחירה שלנו תהיה קלה - הנה! אתרוג זאת ההזדמנות לבחור!
אפשר צהוב, אפשר ירוק, נקי ושאינו
בלעטלאך וחזזיות.
אפשר הכל.
הנה אני יכול בדבר אחד להיות בעל בחירה.
באתרוג.
למען הגילוי הנאות:
בחרתי את האתרוג המהודר שהיה לי בחיי - אחרי בחישה במי יודע כמה אתרוגים.

אני לא אוהב את האתרוג שלי - כמעט ששכחתי ממנו.
אבל הוא עזר לי לרגע קט להרגיש מושלס, כמוהו.


אה
נכון
גם אני השנה עשיתי את הצעד הזה
ועשיתי בו את הטעויות שניתן לעשות - והראשונה היא לחפש את האתרוג המושלם.
אין אחד כזה, אולי פרי האתרוג...
אבל כשאני גולש באתרוג, אני צריך לזכור לא לשבת עם זכוכית מגדלת ולבדוק את כל הפרצות של הסינון.
להפך
אני צריך להרגיע את עצמי.
אולי אטול לולב..

מקפיץ

כרכום... 
ההקפצות שלך מזכירות לי נשכחות. אני זוכר איך פעם אחת הוא אזר אומץ, נפגשנו והלכנו לקבוצה.
מדהים כמה חברים היו אתנו וכבר לא כאן. ובלשון תכנית הצעדים: זה נס להגיע לכאן, אבל נס גדול הרבה יותר זה להישאר... שנזכה! 

ואגב כרכום, הוא זכור לי ככותב שנון ומושחז במיוחד. מי שאוהב את הסגנון מוזמן לעקוב אחרי ההודעות שלו.