ממבט סביב על החברים המחלימים רואים ברור שמדובר באנשים איכותיים - הרבה מעל הממוצע. זה נכון לגבי כל מי שהגיע להחלמה ובפרט לאלו שסללו את הדרך. אפשר לקרוא את זה בסיפורים של החברים הראשונים בכל הקבוצות. כך זה עם אלו שהחלו את הגמילה מאלכוהול, מסמים, מתאווה וכן הלאה. (בסוף הספר הגדול יש עוד הרבה סיפורים של הראשונים בקבוצות השונות וחבל שהם לא תורגמו עדיין לעברית במילואם).

מסתבר שהתכונה הזאת עושה איתנו את כל הדרך. לא פתאום הפכנו למחלימים מוצלחים - קודם לכן היינו מכורים מוצלחים...

כי תכל'ס כדי להיות מכור צריך להיות אדם יוצא דופן עם רשימה ארוכה של איכויות שלא תמיד בנמצא. יש הרבה דוגמאות לכך, למשל העובדה שכמעט כל אחד מאיתנו גם בלי שום ידע מוקדם במחשבים, הפך בלי שום קורס מיוחד להאקר מתוחכם. או למשל האמנות אליה הבאנו את היכולת שלנו במשחק. לא למדנו אף פעם בבית ספר מקצועי בהוליווד, אבל המשחק שלנו בבית או בחברה לא היה מבייש שחקים מקצועיים. וכמובן לזכור את כל השקרים ומה אמרנו למי כדי לא ליפול בפח, וכן הלאה וכן הלאה. ועוד לא דיברנו על ההתמדה, כח הסבל, כח הרצון ועוד.

כל אחד מאיתנו יכול לעשות לעצמו רשימה ארוכה של תכונות אופי ששימשו אותנו במחלה, תכונות שאם נוציא אותן מהקשרן השלילי הן תכונות טובות מאוד. מה שקורה כאשר אנחנו מגיעים להחלמה הוא שאנחנו מנצלים את התכונות האלו בצורה חיובית. אנחנו לא נהיים אנשים חדשים אלא משנים כיוון.

לדוגמא, חבר חדש שאל אותי איך יש לי כל כך הרבה זמן להשקיע עבור קבוצות, והתשובה היתה פשוטה: זהו אותו זמן שהשקעתי בהתמכרות הפעילה שלי. השאלה היא אחרת: איך הצלחתי להשקיע כל כך הרבה זמן ושעות על חשבון העבודה והמשפחה בתאווה ועדיין לשמור על חזות חיצונית כאילו הכל בסדר.

כך גם התכונה של התמדה היא לא משהו חדש. כדי להחלים חייבים להתמיד. כל יום ביומו, צריך להמשיך הלאה והלאה. העבודה העצמית אינה מסתיימת לעולם, ומי שמפסיק - הולך אחורה. התמדה היא תכונה די נדירה, אבל לנו יש אותה בשפע. לא רק שבמשך שנים על גבי שנים המשכתי את העיסוק האובססיבי שלי בתאווה, אלא שבמשך כל השנים האלו המשכתי את העיסוק האובססיבי לא פחות בנסיון להפסיק. כל פעם היתה הפעם האחרונה, כל נפילה היתה "רק הפעם" וכן הלאה, אבל המשכתי עוד ועוד בלי להרים ידיים. כעת אני צריך להשתמש במתנה הזאת שנתן לי אלוקים כדי להתמיד בהחלמה.

יש לנו את התכונות הנדרשות כדי להחלים. אנחנו צריכים להשתמש בהן נכון.

תודה, התחברתי מאד.
בקשר להתמדה ועקביות כפי הנראה ההתמדה במחלה שונה במהותה מממהתדה בהחלמה. לא בטוח שמה שדוחף אותנו במחלה מקורו בתכונה חיובית, עובדה שלרבים קשה להיות עקבי בהחלמה.
הייתי מוותר על חלק מכשרונותי על חשבון העקביות.

מזדהה לגמרי.

ונזכר שבתחילת הדרך פתאום התפנה לי ימים שלמים שלא הבנתי מה עשיתי קודם.

גם לגבי ההצלחה היא נראית יותר בצדדים החיוביים שלי.

אסירות תודה .

מאוד מזדהה. באמת מדהים איך הצלחתי לעשות את זה...  :-\  :'(

הייתי שמח אם היית מרחיב בנושא,
ומפרט תחומים אופיינים למכורים,
שבהם יש להם כישרון מיוחד.

אני רואה ושומע, למשל,
שהרבה מכורים הם יוצרים,
בכתיבה, נגינה וכדו',
ושהרבה מהם עוסקים במקצועות,
שבהם באים במגע עם אנשים:
פסיכולוגיה, הוראה, רבנות וכדו'.

זה נושא שמאוד מעסיק אותי.
אני מאמין שאלוקים נתן לי את כל האיכויות שיש לי,
כדי שאפרוץ גם איתן החוצה,
ואינו רוצה שרק אתעסק עם פגמי האופי
(אם כי כמובן שאסור לי להזניח את העיסוק בהם).

מקסים. תודרבה. כילד ובוגר חייתי בתחושה שאני כישלון. אני לא יכול לחשוב על משהו שהייתי בו מוצלח. בשום דבר לא בלטתי. הדבר היחיד שנתן לי משמעות היה תאווה. אין לי ספק שהיא הצילה את חיי. בלעדיה סביר בעיני שהייתי מתאבד. ואם הייתי מפוחד מדי, כנראה שהיו לי שתי אופציות בלבד; או להיות ספון בבית בדיכאון, או עקוד בבית משוגעים. כן, היא בנתה אותי. נתנה לי ערך מזוייף, אבל נתנה. בלי קשר לזה שהיא גם לקחה המון (את החיים). מכאן גם נובעת אסירות התודה שלי אליה. רק לאחר זמן בהחלמה הבנתי שיש בי עוד דברים חוץ מתאווה.

חבר עם ניסיון אמר לי פעם שאלוקים לא מסיר מאיתנו פגמים שיכולים להוות תכונות חיוביות. עלי זה נכון. לדוגמא; מה שהניע אותי תמיד היה חוסר סיפוק. הרצון להתמלא. כשכמיהה הרוחנית הזו מקבלת את המענה שלה מאלוקים היא תכונה חיובית מאוד עבורי. אגב, לגבַי, האבחנה הזו מדוייקת גם ביחס לעקביות. כשקלטתי שהייתי מאוד עקבי בלא להיות עקבי הבנתי שאני כן יכול להיות עקבי...

מעולם לא חשבתי בכיוון הזה על התמדה.
ואסירות, תודה על המשפט עם החוסר הסיפוק.

שבוע טוב! ונקי!!!
במהלך השבת חשבתי על כך,
שאחת התכונות המאפיינות אותי כמכור,
הוא הרצון לחפש חידושים כל הזמן.

זה התבטא גם בתאווה,
אבל גם בתחומים אחרים,
כמו (ניסיון ל)חידוש דרכים בעבודת ה'...

מהניסיון הקצר שלי בתכנית,
אני יכול לומר, שאני מרגיש,
שהתכונה הזו יכולה למצוא אפיק חיובי.

במקום לחפש את החידוש בתאווה החיצונית לי,
אני יכול לחפש אותו בעצמי, בנשמתי הפנימית.
זה קורה בלימוד מעמיק יותר של מה שקורה אצלי,
בעיקר דרך עבודת הצעדים ושיתוף חברים,
וגם דרך קריאה בספרות.
בכל פעם אותו קטע מקבל משמעות חדשה,
נוספת ועמוקה יותר.



מה שישר עולה לי,
זה שהתאווה הרבה יותר מעניינת...    :-\  :'(

אבל באיזה שהוא מקום,
זה בדיוק ההבדל
בין ביטוי חיפוש החידוש בצורה מתוקנת,
לבין הביטוי המעוות שלו.

כשאני מחפש לשבור את הקיים, לברוח ממנו,
ולקחת משהו אחר במקום, זהו חידוש מקולקל.

כשאני מחפש להעמיק את הקיים, להתחייב אליו ולדבוק בו,
זהו חידוש מתוקן.



ועוד הארה / הערה:
זה שאני עסוק בהעמקה של מה שקורה אצלי בפנים,
לא אומר שאני צריך להיות מנותק מאחרים, להיפך.
רק מתוך חיבור לאחרים, אני מצליח באמת להתחבר פנימה.