בס"ד

אני זוכר את הפעם הראשונה שקראתי רשימת פגמי אופי.
זו היתה הפעם הראשונה שפגשתי חבר תוכנית. והוא נפתח אלי והראה לי את צעד 6 שלו.

נתקלתי בפגם אופי שנקרא ביטחון עצמי נמוך..
השתגעתם? לי יש ביטחון עצמי נמוך?
הרי אני מסמר! שפיץ! כוכב! מטאור! מלך! תותח! קנון! אלוף!
כולם יודעים כמה אני מלא ביטחון עצמי וזורם מיד בכל מקום.
המסקנה: אולי דברים אחרים. אבל ביטחון עצמי נמוך זה אין לי.

לימים... צעד 4... נוכחתי שאחד הדברים הכי נמוכים שלי זה הערך העצמי והביטחון העצמי. הפתעה. הלם.
מה קורה כאן?

שבוע שעבר היכתה בי התובנה. ערבוב מושגים נורא. ננסה לעשות סדר.

ביטחון בעצמי -
מה שחשבתי שהוא ביטחון עצמי. והאמת, הוא הקצה השני ההפך הגמור. כאן מתוך עצמי הנני חסר שקט חסר מנוחה וחסר ביטחון. זהות לקויה ורופפת. אני חייב לגייס לעצמי עזרה מבחוץ. אני רוכש ידע, חברים, גיטרה, אלף דולר, חוץ לארץ, חולצה עם סמל, פלאפון תכשיט, ושידוך פצצה.... כעת כשהעצמי שלי טעון במאה כוחות שונים אני מרגיש בטוח יותר. אם תקום עלי מלחמה ב'אלו' אני בוטח.
מה רע?
והתשובה הפשוטה כי זה לא אמיתי. זה מלאכותי. ביום פקודה ביום של מצוקה שום רכוש שרכשתי לא יעזור לי לרגשות. לא יוציא אותי מדיכאון. להפך.. הצורך להוכיח לעולם שאני קיים מעיד כאלף עדים שאני חסר ביטחון בעצם קיומי. הביטחון הוא לא עצמי. הוא ביטחון בסלסלת הקניות שרכשתי לזהות של עצמי.

ביטחון עצמי -
הביטחון, תחושת היציבות והוודאות, נולדת מתוך עצמי מבלי להזדקק לעזרים חיצוניים. נשען על מקור הטוב שבי ( אלוקים) מקבל את עצמי בשלמות כפי שהנני, מאמין שכל מה שקורה לי הוא לטובה, מתוך עצמי המדוייק נוצרת תחושת הכלה וקבלה, אני בסדר, אני מהטובים, אני טוב. אוהבים אותי.
הביטחון העצמי תלוי אך ורק בקבלה העצמית. לא בעזרים.

ביטחון התלוי בדבר בטל הדבר בטלה הביטחון.
ביטחון שאינו תלוי בדבר... האהבה קיימת לנצח!

אחת המתנות הכי נפלאות שקיבלתי בתוכנית זו ההזדמנות למצוא את הביטחון מתוך מי שאני. בדיוק במידה שלי.

בוקר טוב.
תודה הושיעא על ההבחנה. עזרת לי להגדיר את הדברים.
אצלי ביטחון בעצמי היה ביטחון בהישג. יש לי יכולות, והשתמשתי בהם כדי לקצור הצלחות. יכולות ספורטיביות שימשו אותי בנערותי כדי להיות בנבחרת הכיתה בכדורסל, יכולות לימודיות בהערכת המורים ובאהדת החברים. יכולות חברתיות כדי להיות מקובל על כולם. היו הצלחות.
הבעיה הייתה ועודנה, שמתחת להצלחות יושבת תחושה של חוסר. אני מרגיש שאני צריך לקבל את החיזוקים מהסביבה כדי להיות הדבר הזה שאני רוצה. שיראו שאני בנבחרת, שיראו שאני מקובל, שיעניקו לי אהבה.
האמת היא שזה אפילו רמה אחת עמוקה יותר: הצורך שלי לשלוט בסביבה שלי כדי שיתנו לי את מה שאני צריך גרם לי לפצל בין המציאות בה אני בשליטה, והכל מתוכנן, לבין המציאות השנייה, האחרת, בה הכל חי ותוסס ופרוע וסוער ובלא שליטה. שם, בפורנו, בחיפוש, בריגוש, היו החיים כפי ששווה לחיות אותם. וכאן, בחיים האמיתיים, יש את החיים כפי שצריך לחיות אותם. אולי חיים מוצלחים וטובים, אך לא חיים מאושרים, לא חיים מלאי עוצמה. וכך, המשכתי להחזיק את שני המערכים. המערך בו אני מתפקד והמערך בו אני מתפרע, משחרר את כל המגבלות, מרגיש את הדופק של החיים מקרוב.
העובדה שאחד מהמערכים היה הרסני עבורי היה רק חלק מהריגוש. לחפש את מה שאסור.
רק כיום, בהחלמה, ובייחוד בחודש האחרון, אני מבין עד כמה הפיצול הזה בעייתי.

תודה
נתן במתנה

תודה עליכם. אני לאט לאט קולט, אלף שאפשר אחרת, בית את המקום שהתאווה תופסת אצלי, פגמי האופי וחוסר הקבלה. מתפלל לנכונות