זקוק לעצתכם..
כרגע ב"ה אני ביום ה12..
משתדל מאוד לשמור על העיניים והמחשבות.
היום נשטפתי בבת אחת בכל מני מחשבות ועוד איפה-
שניין מקרא ואחת תרגום בסוף פרשת אחרי-מות, כל פסוק שאני מתקדם זה רק מחמיר..
עד שסגרתי את הספר, לא הייתי מסוגל יותר.
איזה פרדוקס מטורף!
איך מתגברים על זה?
האם לא לקרוא בינתיים את הפרשיות האלה?

דרך אגב אותו דבד קרה לי בסדר הלכות שאני לומד.. ברגע שמגיעים דברים כאלה זה פשוט מרסק אותי..
המח עובד שעות נוספות.

צריך חיזוקים אחים שלי שאוכל לעבור את השבת בשפיות.

אני לא רב אז אל תקח את זה כמשהו מוסמך.

באופן אישי ההרגשה שלי היא שכאשר אני בתחילת הדרך - אני יעדיף לדלג על דברים כאלו, בדיוק כמו שלא מלמדים ילדים את הפרשה על ראובן. זה לא בושה לתורה. הילד הוא קטן מידי כדי לקלוט בשכלו את הדברים, וגם אני דפוק מידי כדי לחשוב על הפסוקים בצורה נקיה.

בשלב הבא אני צריך ללמוד שהתאווה היא בראש שלי ולא בספר, בדיוק כפי שהיא לא ברחוב. רק בראש שלי הכל מתחיל והכל נגמר. אבל זה סיפור אחר לימים אחרים.

מה השאלה בכלל? הרהור אסור הוא דאורייתא, שניים מקרא ואחד תרגום הוא מנהג מדרבנן. לברוח כמה שיותר מהר. לא נראה לי שצריך להיות רב כדי לעשות אחד ועוד אחד. אשריך שאתה לוחם!