בספר הגדול בסוף פרק אנו הכופרים מסופר על החוויה של אדם שהגדיר את עצמו כלא מאמין, ויש שם כמה משפטים שנגעו בי, "בענווה הוא מסר את עצמו בידי בוראו אז הוא ידע" "אלוהים אכן בא אל כל אלה שבאמת ובתמים חיפשו אותו". "כאשר אנו התקרבנו אל האלוהים, האלוהים גילה עצמו בפנינו".

הדגשה של "באמת ובתמים חיפשו אותו" עוררה בי מחשבה, יותר מזה מיד עלה לי הקישור של הפסוק מאשרי יושבי ביתך "קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראו באמת" מישהו לא קורא לו באמת ? וחשבתי על מה שקורה לי כאשר אני קורא לו ואשתף.

כשאני מנסה להיזכר ולשחזר את רגעי המחלה הפעילים אצלי אני נזכר בתחושה ההיא של עודף הריכוז העצמי, אני שקוע בתוכי ובמה שאני מנסה לספק את עצמי, כל טלפון מקפיץ אותי, רשרוש מעבר לדלת דורך אותי לפעול, אני לא רוצה לראות אף אחד סביבי, מעביר את הנייד לשקט כי הרטט מעצבן אותי, וכעת גם את אלוקים אני לא רוצה שם, נאדה, רק אני והמכור שלי והריכוז העצמי שלי.

הספונסר שלי שואל אותי מדי פעם "מה אתה באמת רוצה" זה שאלה שגורמת לי להרהור וחישוב מחדש של המסלול, לא פעם אני שואל את עצמי בבוקר, אור מה אתה באמת רוצה ? להיות נקי או להשתמש ? אין מצב שהרצון שלי הפנימי יהיה שימוש ואז אלך ברחוב ואדקלם כמו תוכי 'אלי תעזור לי' ' תפילת השלווה' זה לא עובד, וגם לא יעבוד. אלוקים אכן בא וימשיך לבוא לכל אלו "שבאמת ובתמים חיפשו אותו". ולא פעם זה קורה, בס"ה אני מכור לתאווה, והרצון למנת תאווה הוא חלק ממני יש לי עבודה לא קלה על קבלה עצמית כי בעצם לפעמים קשה לי להודות בזה, וכשאני רוצה תאווה אין לי כל רצון לחיבור, ואז אני חייב את הכמה רגעים עם עצמי לברר את הרצון הפנימי שלי, או על ידי יציאה מעצמי ופניה לכוח גדול ממני, אבל בסופו של דבר הפנייה לאלוקים חייבת להגיע מהמקום המאוד פנימי ואמיתי אצלי.

לפעמים נדמה לי שאני מדקלם את תפילת השלווה ומצפה שזה יעבוד בערך כמו צמד המילים 'אברא כדברא', לאט לאט אני מבין שאין קסם בפניה לאלוקים, זה לא שאני יעביר קוד שלווה או קוד שלוש או קוד 11 והוא יופיע, זה יקרה רק שאקרא לו באמת ובתמים, שארצה שהוא באמת יהיה שם, "בענווה הוא מסר את עצמו ביד בוראו" אם אני לא ארצה באמת ובתמים את אלוקים בחיים שלי הוא כנראה לא יופיע להפריע לי, אבל אם אפנה אליו בכניעה ברגע של שקט ואזמין אותו באמת ובתמים לתוך חיי הוא יהיה שם בשבילי.

ורק להיום אני רוצה להיות קרוב באמת ובתמים ולבקש מאבא שיהיה איתי כל הזמן ולא יעזוב לי את היד.

מי יתן ונמצא אותו תמיד...

אתה כותב בצורה שמועילה לאחרים...
איפה הייתה עד עכשיו?

תודה על הדברים.
אבא, פתח בי בבקשה ערוץ תקשורת עמוק יותר אתך.

נתן במתנה

תודה. מתפלל לנכונות.
אצלי מה שאתה מתאר עלול להפיל למקום שאם אני לא באמת מושלם על פי הספר אני גם לא אנסה, ומה שעוזר לי להבין שאני קודם מביא את הגוף, את הפה, את המעשים, אחר כך אני גם אתפלל על נכונות וחיבור, אבל הבסיס הוא פעולות.
אבל בהחלט. שחרור וחיבור. רק אם אני מבין שרק הוא יכול, ושרק אם אני מרפה מהריכוז העצמי האובסיסיבי ומוותר על השימוש אני יכול להתחבר