הרגע הזה הופיע למולי.

הרבה פעמים ראיתי את אותו רגע, חשתי בו בדברים אישיים שכתבו אנשים בפורום, אך הרגע היה חמקמק וחלקלק. לא הצלחתי להגדיר אותו והוא חמק שוב בשיפולי התודעה שלי. עד לרגע שהופיע מולי.


כשראיתי אותו - הכל היה ברור. זהו הרגע בו אתה מבין שמשהו במערכת דפוק. שזה שאתה לא מצליח פעם אחר פעם - זה לא רק אומר שהתאווה שלך חזקה, אלא מעיד על הכיוון הלא נכון שהחיים שלך מתנהלים בו.


לפתע - הרבה דברים קטנים מתחילים להתחבר. זה שאני אוהב לשחק משחקי מחשב, זה שאני עומד מול המראה ומוציא חצ'קונים, זה שאני חוזר כל הזמן לאתרי חדשות. זה לא סתם דברים שליליים - זאת התנהלות לקויה. יש פה משהו מערכתי.


תפסתי אותו, את הרגע שבו הבנתי שיש פה משהו הרבה יותר גדול, ואימצתי אותו לליבי. לא משנה כמה מכוער הוא נראה, הוא זה שיגרום לי לצאת לדרך, לחיפוש השלווה, לחיפוש הכיוון הנכון.


עכשיו מה שעלי לעשות הוא להבין כיצד נראה החוט, שמשתלשל ועובר בין כל הדברים השליליים האלו, ואיזה עוד דברים הוא חורז - את הכפייתיות שבאכילת כפיות הפלסטיק? את ההצקות שאהבתי להציק פעם לחבריי? המסתורין הזה גדול, אבל לפחות אני רואה אותו.


אני חושב שאת הרגע הזה אמסגר חזק לקיר ההחלמה שלי, שלא אשכח אותו. ואולי אנשים נוספים כמוני יראו אותו ויתעוררו לחפש את הרגע שלהם.

"ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו" (איוב ז')

תודה

תודה על התיאור. מדויק חודר ונוקב.
אני רק רוצה להוסיף מהניסיון שלי. אחרי שהיה לי את 'הרגע' הזה שלי, גיליתי 'רגע' נוסף, גיליתי שהתאווה והדרך בה השתמשתי במין היה פיתרון כמעט הישרדותי. זו הייתה הדרך שלי להתמודד עם כל מה שגיליתי ב'רגע' הראשון.
השלב הבא היתה ההבנה למה זה כל כך קשה לי.

תודה על השיתוף.
נתן במתנה

באמת תיאור יפה.
רק שאתמול בקבוצה אמר מישהו שלמכורים יש נטיה לקשר כל מה שקורה להם כל היום להחלמה.

אז, שלומ'קה: זה בסדר שאתה מוציא חצ'קונים במראה. לא קרה שום דבר...
אנחנו אמנם מנסים להיות פחות אובסיסיביים לדברים.
אלא שאחד הדברים שאנחנו צריכים להפחית את האובסיסיביות שבהם, זה החיפוש האובסיסיבי שלנו אחרי כל התנהלות שאפשר לקשר אותה למחלה...

תודה. אכן, לחיות את הרגע. שנזכה.

במילים אחרות אתה רוצה לומר ש: אנחנו אובססיביים למין, וגילינו עוד אובססיות אחרות, ובהחלמה הפנינו את האובססיה לקישור אובססיות לאובסייה הראשונית, ואז זה נהיה אובססיבי בעצמו?

קצת איבדתי את זה באמצע ;D

אסירות, קראתי. החכמתי. תודה.
בכללי אני חושב שאצלי הבעיה היא שאני אוהב "לחיות את הרגע", ואני מחפש את הרגעים הגדולים האלה באוננות, כך שמבחינתי לחיות את הרגע זה פשוט תיעול של הכח הזה למקום חיובי.

תודה על זה. מתפלל לקבלה ולנכונות

אסירות, לפעמים אני תוהה אם יש איזשהי בקעה שהותרת לאנשים אחרים להתגדר בה, או שמאמריך המחלימים כבר הצליחו להקיף כל פרט ופרט מחיי ההחלמה המפותלים שלנו.
לפעמים זה נשמע כאילו הכל כבר נכתב מראש על ידך..

והתשובה היא: משל לגן המבוכה, מס"י.


שלומ'קע. זה גם אופייני למחלה: לאבד את זה באמצע...