שלום אני בן 15, בין מחשבות לתאוות חזרתי הביתה לאחר 3 ימים בפנימיה.
כהרגלי בקודש אני ניצב מול תאווה חזקה.. בתפילת ערבית אמרתי לעצמי שאם אפול אשלם 20 ש״ח (סכום לא קטן עבורי).
הבעיה היא שזה לא מרתיע אותי ואני ממש על סף נפילה. לא יודע מה לעשות זה חזק מידייי
מתחנן לעזרה.מתחנן.

"ופרוש עלינו סוכת רחמים וחיים ושלום"...

אם זה הכיוון שלך, תנסה את שבועת תפסיק.
אם לא עוזר, תעבור לכלים יותר כבדים..

לענ"ד השבועה היא חמורה מאד, לא ראוי להישבע אפילו על אמת.

יותר טוב שינסה את הפניה והתחנונים לה' בכל עת שיקח ממנו את התאווה. ללא שום שבועות.
הקב"ה בוחן כליות ולב, רואה את רצונו העז, ובוודאי יעזור לו.

הכוונה לא להתחיל להישבע על כל דבר.
אני ממש לא מעודד להשבע באופן כללי, ואני ממש נגד זה.

כאן ספציפית, שבועה יכולה לעזור להשאר נקי. מי שזה מתאים לו ועוזר לו, מוזמן.
מי שלא, עדיף שימנע.
אגב, למקרה שאתה לא לגמרי מכיר את הכלי, בשבועה יש תנאים על מנת למנוע שקר

זה קורה גם בפנימייה?

באמת בסוף נפלתי. בפנימיה אני לא נופל כי אין לי זמן ולא נעים. עכשיו כשאני בבית אני תחת אש כל הזמן. אני כבר המון זמן מתפלל על זה,אפילו שנים אבל כאילו אין קול ואין עונה..

תחשוב על זה שבפנימייה אתה לא נופל ואיך אתה לוקח את זה הביתה