כן, הקיץ הגיע, הבגדים ברחוב התקצרו והמאבק נהיה יותר קשה. מוכר לגמרי. אף אחד לא צריך לשכנע אותי שזאת המציאות. אבל למרות שזה נראה מאוד פשוט, כנראה שזה לא בדיוק המצב ויש משהו מעבר לזה. למה יש אנשים שהולכים ברחוב ומצליחים להסיט מבט ולא להתאוות ואני לא מסוגל? למה אנשים אחרים שלא מסיטים מבט ונהנים לשטוף את העיניים עדיין לא מתרסקים לחתיכות כמו שקורה לי כשאני מסתכל? ובמילים של האלכוהוליסטים: למה אני לא יכול לשתות כמו ג'נטלמן?

וזה כמובן מביא אותי לשאלות נוספות כמו: מה אני אמור לעשות? האם כעת אנסה לשכנע את כל הנשים בעולם להתלבש צנוע? האם אסגור את עצמי בחדר חשוך עד סוף הקיץ? או שאולי, רק אולי, הבעיה היא בכלל לא בנשים האלו, בין שמתלבשות באופן צנוע ובין שלא, והבעיה היא רק בי? לא יכול להיות. אני הרי מושלם והכל בסדר איתי. העולם הוא זה שלא בסדר.

אוקיי, יותר מידי שנים חשבתי ככה והסתבר שזה לא היה מתכון כל כך מוצלח לחיים שפויים, אז הגיע הזמן לנסות את השיטה השניה.

בואו נתחיל מהנסיון להלביש את כל נשות העולם בבגדים צנועים. משום מה יש לי תחושה שאם זה היה קורה (וזה כמובן לא היה מתרחש בשום מצב), אני הייתי זה שמחפש מישהי שמוכנה להוריד קצת בגדים כדי שיהיה לי ממה להתאוות ברגעים שאני משתוקק לסם שלי. בדיוק כפי שהתקנתי פילטר על המחשב, אבל אחר כך ניסיתי לפרוץ אותו כי פשוט הייתי חייב קצת פורנו ולא עניין אותי כלום. אז מה יקרה אם כולם יהיו צנועות וחסודות ופתאום אהיה בקריז ואצטרך תאווה להרגיע את עצמי? קרוב לודאי שאחפש בנרות לפחות מישהי אחת שלא שמעה על מבצע מלביש ערומים שלי...

אבל למה ללכת רחוק. הרי הנשים הצנועות והחסודות שגרות בשכונתי מטריפות את דעתי לא פחות מהנשים הלא צנועות שגרות בעיר הסמוכה. האמת היא שלפעמים דוקא נשים צנועות ודתיות יותר מגרות אותי. אז ברור שאני לא מועיל כלום בכך שאני מלביש את הנשים... זה פשוט שטויות ואני עושה צחוק מעצמי כאשר אני משכנע את עצמי שזאת הבעיה. זאת לא הבעיה, והבעיה שלי לא תיפתר כאשר נשים יהיו צנועות.

טוב, אז מה בענין להיסגר בד' אמות של הלכה ולשכוח מהעולם? זה נשמע כמו רעיון טוב. לא אתן לעצמי שום שמץ של אפשרות לגירוי חיצוני והכל יהיה בסדר. טוב, מסתבר שגם זה לא רעיון כל כך טוב. אני נזכר בכך שבעצם את ההתמכרות שלי התחלתי לא בגלל נשים אלא כאוננות אישית - וכבר הייתי מכור. מה שאומר שהתמכרתי לתאווה לא בגלל שום אישה "פרוצה" או צנועה, אלא בגלל עצמי! וואי, זה כואב. זה אומר שאני בעצם זה שמכור ואני הוא זה שמחפש איפה לפרוק את התאווה שלי, ואני בסך הכל משתמש בנשים המסכנות כתירוץ עלוב לנפילות שלי.

אז מהנסיון הקצר שלי הבנתי שהנשים והבחורות הם מעולם לא היו הבעיה שלי. הבעיה מתחילה ונגמרת במוח שלי שמחפש את ההתמכרות כמו מסומם שמחפש סמים. אין למסומם מה להאשים את הסמים אלא רק את עצמו, ואין לי שום ענין או אפשרות להאשים את הנשים במצבי אלא רק את עצמי.

אבל חשוב יותר מזה: כל זמן שאני מחפש את הבעיה אצל מישהו אחר (ולא משנה מי זה. זה יכול להיות אשתי, הבוס, הבחורה ברחוב או כל אדם אחר) - אני נשאר תקוע בדיוק איפה שהייתי קודם לכן. הרי את העולם אין לי אפשרות לשנות, והאדם היחיד שה' נתן לי אפשרות לשנות אותו - זה אני בעצמי. אז כנראה שאחרי כל כך הרבה שנים של האשמה של כל העולם, הגיע הזמן לכוון את הפנס למקום היחיד בו ניתן לתקן משהו: המוח שלי. כאן מתחילה הבעיה וכאן היא נגמרת. לא בימי הקיץ החמים, לא בחנויות האופנה, לא בחינוך של הנשים "ההן", ולא בהתנהגות של אשתי.

וואלה, זאת סטירת לחי לאגו המנופח שלי.

אאוץ' פגעת בי חזק... אחרי כל מה שעשיתי...
אני אכתוב יותר מאוחר עוד, אני פשוט ממהר לתפילת ערבית!

חס ושלום. ממש לא התכוונתי לפגוע באף אחד, בטח לא בך. אתה יקר לליבי ואני לא רוצה לפגוע בך. אם בכל זאת פגעתי - אני מבקש סליחה ומחילה. אנא כתוב לי (אפילו באישי) ממה נפגעת ואני מיד מסיר את הקטעים האלו.

הרעיון עליו אני כותב לא קשור לאף אחד באופן אישי אלא אליי באופן אישי. אני יותר מידי שנים ניסיתי להאמין שהבעיה היא בעולם ולכן הגיע הזמן שאתחיל להבין שהבעיה היא רק בי.

זלמן. תכננתי להגיב לאריאל בדיוק את התגובה שהגבת לו כאן. נדמה לי שהוא התכוון שאמרת נקודה משמעותית שהוא צריך לחשוב עליה...
בכל מקרה, נחמד שמישהו כותב את מחשבותי יותר טוב ממני
ניפגש מחר בטלפון סוף סוף
נתן

בס"ד

נפל לי אסימון עכשיו...
כנראה אותו אחד שנפל לאריאל...
הביקורים בפורום בפרט וכל התתמודדות שלי עם ההתמכרות בכלל עוזרות לי לתקן את מה שהיה מעוות בי קודם.
ההתמכרות הזו שינתה אותי לגמרי לטוב ולמוטב.
היא גרמה לי להילחץ כ"כ בגלל חוסר השליטה בעצמי - עד שמצאתי שאני לא יכול בלי תפילה.
היא גרמה לי לרצות להשפיע על עצמי לטובה בגלל חוסר השליטה בעצמי - עד שגילתי שאני לא יכול בלי תורה.
ועכשיו היא גרמה לי להבין שזה חוסר השליטה בעצמי, ולא בבחורות שהולכות ברחוב, זה דבר שבלעדיכם, חברי הפורום הנהדר הזה, לא הייתי מבין גם בעוד שנים רבות.
לפני שבוע אמרתי לאחד מחברי הפורום: "אני לא רוצה להגיד שאני שמח שרבש"ע נתן לי את ההתמכרות הזו, אבל אני בהחלט מודה לו על זה"

בהצלחה לכולנו במאבק, קיץ נקי!

אני תוהה אם ככה למה בכלל לבחורות אסור ללכת בלבוש פרובוקטיבי?

כל אדם יכול ליפול מידי פעם כשהוא רואה אשה בלבוש פרובוקטיבי. 
אבל, זה לא אמור להיות כמו שאנו המכורים שהולכים ברחוב כמו מסוממים, ומסובבים את הראש בלי שליטה אחר כל צל של אשה (ובינינו, גם יוצאים בשביל זה לרחוב...)

אז בכל מקרה אם אישה הולכת בלבוש פרובוקטיבי זה לא משנה בכלום הרי בסופו של דבר הכל זה עבודה עצמית ע"פ מה שזלמן אומר (אני יפרט יותר מאוחר למה זה הפריע לי ולמה נעלבתי...)
אני חושב שכל מי שנפל פעם אחת לפחות יכנס למעגל החוזר הזה כי יצר המין אחרי הפעם הראשונה ניהיה הרבה יותר חזק מהכל! וזה הופך בן אדם פשוט למכור.

בס"ד

אני מסכים לגמרי עם מה שזלמן כתב.
לבן אדם מכור, גם האישה הכי צנועה תדליק את היצר.
ולכן לדעתי לא משנה כמה תלביש את הנשים, כל עוד אתה מכור, אז זה לא יספיק לך לעולם.
כמו שמתי שאנחנו (לצערנו) נכנסים לאתר זימה כלשהו, ופתאום המחשב נתקע ולא מצליח להריץ סרטון, אז אנחנו פשוט נסתפק בתמונה.
ככה גם פה - תלך ברחוב, לא משנה איזה אישה תעבור לידך - אתה תתגרה. ולכן אנחנו אלה שצריכים להיזהר בלי קשר ללבוש של הנשים.

אם בכל זאת אתה דואג ללבוש הפרובוקטיבי - זה עיניינה של הלובשת ולא העיניין שלך.
כיוון שמה שאתה מדבר עליו, הוא יציאתן של נשים יפות לרחוב - בין אם הן צנועות ובין אם לא.

אישה שמכבדת את עצמה לא תלך בלבוש לא צנוע... לדעתי לאיסור כאן יש פחות חשיבות (כמו במקרה הנפילות שלנו).
ו...כן, תתפלא. הכל בראש שלנו.
יש אנשים שיכולים לדבר עם בחורה בים בבגד ים ולא לחשוב על הגוף שלה שעומד ממש בסמוך אליך.

תראה לי גבר כזה ואני אשלם לך (חוץ מאחד עם נטיות הפוכות...)

השאלה היא מה קדם למה.

אם היינו מתחילים את חיינו בעולם אידיאלי שבו כל הנשים מתלבשות בצניעות, האם היינו הופכים למכורים?
אני התחלתי עם זה בתור נער רק מהסיבה שהייתי רואה דברים לא צנועים בפרסומות, עיתונים וטלוויזיה (אז לא הייתי שומר מצוות).
אפילו לא כל כך ידעתי מה אני עושה.

עד היום, כשאני רואה אישה צנועה (ולאו דווקא צנועה הלכתית) אני פשוט לא יכול לחשוב עליה דברים לא טובים.
אני מרגיש שהיא מכבדת את עצמה וזה גורם לי לכבד אותה עוד יותר.

לעומת זאת לראות בחורה בים, זה כבר סיפור אחר.

אבל כנראה שזה חלק מהשריטות שלי  ???

אריאל יקירי,

ראשית כל, שוב סליחה על הפגיעה (ואני שוב חוזר על הבקשה שתכתוב לי מה פוגע ואסיר את זה מיד).

שנית, אנסה להסביר לך את הנושא קצת יותר טוב ולשם כך ניקח דוגמא מאלכוהוליסטים.

האלכוהוליסט בשונה ממני לא יכול לשתות קצת אלכוהול. אם הוא נוגע בטיפה אחת - הוא מסיים אחרי כמה בקבוקים. הוא לא יכול להבין איך יכול להיות שיש אנשים שיש להם אלכוהול בבית והם יושנים בשקט ולא נאבקים עם עצמם כל רגע האם לשתות או לא. הם גם לא מבינים איך יש אנשים ששותים קצת ואחר כך מפסיקים. אבל אצלי זה שונה, אני לא מכור לאלכוהול אז אני יכול לחיות את החיים שלי אחרת.

כעת נשווה את זה למצב שלנו. ישנם אנשים שהולכים לחוף ים ואין להם בעיה עם נשים כמעט ערומות. יכול להיות שהם "ישתו" כמה מבטים או אפילו "ישתכרו" פעם מזה, אבל זה לא מוציא אותם מדעתם ולא גורם להם להשתגע. אבל אני - כמו האלכוהוליסט - לא יכול לשתות קצת ולהישאר שפוי. אם אני רואה נשים - אני משתגע ומסיים עם התקפה של פורנו עד שאני כמעט מת.

נכון, קשה לי להאמין שיש אנשים שיכולים לחיות אחרת, אבל גם לאלכהוליסט היה קשה להאמין שיש אנשים שיכולים לחיות אחרת.

בא נחזור אל השתיין רגע ונבין איפה הבעיה. האם הבעיה היא בכך שישנם חנויות שמוכרות אלכוהול? ברור שלא. הרי רוב האנשים בעולם מסתדרים עם זה מצוין. הבעיה היא בראש שלו, וכל זמן שהוא לא יעבוד על הבעיה בראש שלו - הוא ימשיך לסבול. הוא יכול לברוח מהאלכוהול ולחיות כמו נזיר, אבל יום אחד הוא יראה טיפה באיזה בקבוק והוא יזרוק את הכל לעזאזל וישתכר שוב. הוא צריך להבין שהבעיה היא רק בראש שלו. ככה גם אצלי, הבעיה היא לא נשים (צנועות או פרוצות). הבעיה היא בראש שלי. כל זמן שאני ינסה להלביש את כל העולם - אני יסיים בדיוק כמו האלכוהוליסט.

אבל זה קצת יותר מזה. כל מי שהיה בתכנית הצעדים למד טוב מאוד שאם אני מתרגז בגלל שמישהו אחר עשה לי משהו רע - משהו אצלי לא בסדר. כי זה בעצם מוכיח שאני לא מאמין בה' ולא מאמין שהוא זה שמנהל את העולם. ה' לא נתן לי אחריות על אנשים אחרים וגם לא נתן לי אפשרות לשנות להם את החיים. הוא כן נתן לי אחריות על עצמי וכן נתן לי אפשרות לשנות את החיים שלי. אם ה' היה רוצה שהבחורה הזאת לא תהיה לידי - הוא יכול לעשות את זה. אם הוא לא עשה את זה - כנראה שהוא יודע יותר טוב ממני למה זה טוב לי. כעת נותרה לי רק האפשרות לקבל את מה שה' עשה, ולהתמודד עם זה.

זה נושא רחב ולא מתאים כאן בקצרה, אז אשתדל (אולי מחר) לכתוב על זה בהרחבה במקום נפרד.

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.

באהבה,

זלמן

זלמן, אתה כותב כל כך יפה, ועם רוב הדברים אני מסכים איתך (ומשתדל לחשוב קצת על הדברים שלא, כדי לחשוב איפה אולי אני טועה).

ומן הסתם זה נכון שהבעיה היא בראש (או לפחות חלק עיקרי ממנה).

אבל הזמינות, אוי הזמינות.

אני מבין את אריאל, זה הרי כל כך קשה לפעמים!

ר' זלמן היקר,

אני חושב, כמו שכתבתי לך בפוסט הסמוך, שאין גבר שאין לו אלרגיה לנשים.

לכן, לא יכול להיות מצב שיהיה גבר בעולם שיראה נשים לא צנועות כמה וכמה פעמים ולא ייפול.
התאווה מתישהו תתפוס אותו. (סמוך עליה)

בנוסף, מה שגרם לי ל"הפשיט" נשים צנועות לגמרי ברחוב, זה עצם העובדה שכבר נכביתי מהסתכלות בנשים לא צנועות.
כלןמר, עצם העובדה שאני מכור, גורמת לי לדמיין את הנשים הצנועות ברחוב כנשים בחןף ים מעורב באמצע אוגוסט.
אך כמובן, שאם אני אסתובב בפועל ע"י נשים לא צנועות זה רק יעצים את ההתמכרות, כלומר מנת ה"סם" תגדל פי כמה וכמה.

אז כמובן, אנו חוזרים שוב לפתרון האחד והיחיד והוא להבין שאין לנו שום סיכוי להתמודד לבד, רק הקב"ה יגאול אותנו מייסורינו ואנחנו מוכנים למסור את עצמנו אליו.

בהצלחה לכולנו

באהבה

דיל.