הרשו לי נא לתאר לפניכם את הסצנה שנגלתה למול עיני מתוך מחזה החיים.
רבים האנשים ההולכים סהרורים על במת העולם בימים אלו. הולכים הם ובאים, מבקשים הם דבר שאבד מהם, או אף לא היה מעולם. הצמא הגדול ניכר בעיניהם. אך אם נשים לב לבגדיהם נבחין כי חלקיק מן האנשים בולטים בסגנון לבושם. נראה כי אנשים אלו הלבושים טלאי על גבי טלאי עברו מקצה העולם ועד קצהו כדי להשיג את אשר ירווה את הצמא. הולכים הם ובידיהם בקבוקים מהם הם לוגמים, אך הבקבוקים מלאים אויר נפוח אשר אין הוא מרווה כי אם מצמיא ומצמית את הנשמה. תואר הבקבוקים אף הוא שונה מאחד לרעהו: זה הולך עם בקבוק גדול ועליו ציור של מחשב, וזה הולך עם בקבוק רגיל אך עליו ציור של קהל נשים. אחר הולך עם הרבה בקבוקים קטנים, בשלל גוונים וצורות, וכריבוי הבקבוקים כן ריבוי ההדפסים עליהם. מנסים הם לעזוב את הבקבוקים המאיימים לבולעם, אך הצמא הגדול אינו מניח להם. כך הולך וסובב העולם על הבמה, והזרקורים רצים מפינה אחת לשניה.
לפתע, התמקד אור הזרקורים באחת הפינות. ארון קטן, ולידו קומץ אנשים מתקהלים. המבט בעיניהם, אחר הוא. תקווה, אושר ושמחה עולים גם הם בין שאר הרשגות הניכרים גם על פרצופי האחרים. לידם ערמת בקבוקים מושלכים, ובידיהם בקבוקים חדשים, מלאים במשקה אמיתי, כזה המסוגל להרוות את הצמא האנוש. וראה זה פלא, מדי פעם אחד הסהרוריים מתקרב לאותו ארון ומנסה לתהות על קנקנו ועל תוכן הבקבוקים אשר בקרבו. עדת המתקהלים מנגד אשר כל אחד ובקבוקו בידו מסתכלים בחרדה – היסכים זה להחליף בקבוקו המוכר באחד צופן סוד? מנסים הם לשדל במילים יפות, להציע יד מושטת כלפי החדש, ועל פניהם עוברים מבטי חרדה, ציפייה ותפילה.
והחדש? פעמים נשאר, ופעמים שההרגל גבר. ישנם גם חדשים שטועמים ומתחבאים, באים ושבים חליפות לקבוצת האנשים. העין החדה ודאי תבחין כי יש אשר בקבוקים בשתי ידיהם: באחת הבקבוק המרווה ובאחת הבקבוק מההווה. והם לוגמים חליפות משניהם.
כאשר הבנתי את המתרחש לפני, כאב גדול פילח את ליבי. מדוע עוזבים האנשים החדשים? האין הם רואים את ההתרחשות כמוני? ועם כל אחד שבא וניצב לפני קבוצת האנשים הבל רוטט ונרעד בתפילה – אנא, הישאר. מצא את אשר איוותה נפשך זמן כה רב. קבע איתנו את מושבך, ותמורה – קבל חזרה את אבידתך, אם רק יש את נפשך.
ולפעמים ניסים קורים, ותפילות מתקבלות.
