שלום חברים,
רוצה להשתחרר, לחשוף כאן בתקווה שזה יעבור שאני עובר ימים נורא קשים. זה בלתי נתפס מה שאני סובל ואני אפי לא יודע מאיפה יוצא לי כוח לחלוק פה.
זה יכול להראות קצת מוזר לכמה ממכם, אבל אני מרגיש צורך גופני לאונן, להוציא. זה אפילו לא פנטזיות, אפי לא בראש, זה פשוט הגוף שלי שמבקש את התרופה שלו, כאילו אני חייבבבבב (רוצה שתבינו עד כמה אני חייב) לעשות את זה, ואני עדיין מסתפק אם אני ימות או לא אם לא יעשה את זה.
מתחנן מכל הלב שה' יקח ממני את זה, כי אני לא יוכל לחיות הרבה זמן ככה.
אסירותודה על 4 ימים נקיים

מוזר? הצחקת אותי. מוכר לגמרי.
למעשה, במשך שנים הייתי בטוח שאין לי שום ברירה כי הגוף דורש את שלו. אסירותודה על תכנית שגורמת שיקרו לי דברים שאין לי שום סיכוי להשיג לבד

זה באמת צורך גופני. זו הכמיהה הפיזית '"לעוד". מנגנון ההתמכרות הזה הוא מה שמבדיל את המכור ממי שאינו. הבשורה הטובה היא שכשלא מזינים את הכמיהה, היא נרגעת. הדחף חולף. חיבוק.