בס"ד                                                     
על הניסים הגלויים, ועל הישועות הנפלאות, ועל הנחמות הגדולות והעצומות, שעשית למכורים בזמן הזה. בימי המצאת האינטרנט ודומיו, כשממלכת התאווה השתלטה על חיי ילדיך. השכיחה מהם רצונך והרחיקה אותם משאר בריותיך. מנעה את התפתחותם. נטלה את בחירתם. ביטלה את התמודדותם. הקטינה את אישיותם. החריבה את עולמם. עד שרק למות, היה רצונם.

ואתה ברחמיך הרבים אחזת בידם בעת צרתם. פרקת השעבוד מעל צאוורם. נתת להם אמונה שלא אבד מהעולם זכרם, ובחמלה רבה הזכרת רצונך מאיתם. הבאת החלמה לחולים. נתת תקווה למיואשים. כניעה לנלחמים. ענווה לגאוותנים. אמונה וביטחון למפוחדים. שמחה לעצובים. נכונות לעקשנים. עקביות לעצלנים. פתיחות לסגורים. כנות לשקרנים. שלווה לזועמים. פירגון לקנאים.

פכחתָּ שיכורים. העסקתָּ בטלנים. חיברת בודדים. חיזקת חלשים. שיחררת אשמים. שייכתָּ מנותקים. הפכת כופרים למאמינים. מבוהלים לשלווים. כעסנים לסבלניים. לחוצים לרגועים. מזוייפים לאמיתיים. תלותיים לעצמאיים. תחמנים לישרים. הוללים להגונים. קמצנים לנדיבים. לוקחים לנותנים. נקמנים לסלחניים. אנוכיים למתחשבים. כפויי טובה לאסירי תודה.

שחים באוזני כול על ניסיך, מקרבים אליך עוד מילדיך. ואחר כך באו הנקיים הראשונים, הקימו קבוצות והדליקו עוד נשמות של מיוחדים, ולימדום הדרך לחיות את החיים - בכל יום להודות ולהלל מעשיך הגדולים.

תודה,
אין מילים,
מאוד התרגשתי.

יפה מאוד
תודה

שנה חלפה. שהחיינו. וקיימנו. והגיענו. לזמן הזה. תודה אבאל'ה על הכל.

מחמם את הלב
תודה לך

נראה לי שקראתי את זה עכשיו בפעם הראשונה. מרגש. תודה

מיוחד,
תודה לך.

איזה יופי.
מאוד נהנתי מהכישרון שמבוטא כאן.

תודה אנשים. והניסים ממשיכים, אל תחשבו לרגע שהיושב במרומים שוקט על שמריו, הוא לא. היה לי סוף שבוע ארוך עם המשפחה המורחבת שלי. בנס הייתי איתם. בנס לא העלבתי אף אחד מהם במודע. בנס איפשרתי להם להדליק נרות במקומות הזויים (לא שלטא ביה עיניה - הבית לא נשרף). בנס... בנס.. לא הכל אפשר לכתוב כאן.

אבל, מודה אני לפניך מלך חי וקיים על כל הטוב שהענקת לי בטובך בשבת הזו ובכלל.

גם היום, הערב, דקות אחרי השקיעה, המשיכו הניסים. בביתנו ההדלקה נתארכה לכמעט חצי שעה. הגשם והרוח כיבו את הנרות כל פעם שהתקרבנו איתם לחלון... הילדים רצו שהנרות יאירו כלפי רשות הרבים ואני הייתי איתם. ביקשתי וקיבלתי סבלנות. לא מובן מאליו. להודות ולהלל.

הוי, על הניסים... בזמן הזה.
רגע לפני שהם הגיעו, הזמנתי גם את אלוקים אליי לבית. תפילה, הודאה והודעה, וכמו תמיד זה עבד. האורחים שבאו אלינו היום מחו"ל היו מוקסמים. מהנרות, מהשירים. מהריקודים. גם כשיצאנו למסעדה - המשפחה הגרעינית והמורחבת - לא נסה ליחה של ההתפעלות.

"איזו משפחה יש לכם".. הגדיל לעשות אחד מהם, ד"ר למשהו שקשור בטיפול באנשים, רחוק כמטחווי קשת מכל סממן של יידישקייט כפי שגודלתי עליו - "אני מרצה באוניברסיטה (בחו"ל) על תקשורת בינאישית בתוך המשפחה.. אני רואה דברים.. ומה שאני רואה על המשפחה שלכם לא פחות ממרשים (!). הילדים מחונכים. ההורים מחנכים. אשריכם".

ואני חייכתי, הרמתי עיניים, ואז גם ידיים לשמיים, וקישקשתי לו באנגלית: "דיס', איז הים".. "אווריס'ינג פרום הים".. "ווידז'אאוט הים, ווי הב נו צ'אנס".. (מה שניסיתי לומר לו: כל זה בא ממנו - אצבע על כל אחד מהתכשיטים ואז היא מופנית למעלה. ה-כל, זה הוא. בלעדיו, אין לנו סיכוי..).

העיניים שלו התרחבו לגודלה של צלחת (חד פעמית) ממוצעת, והוא הנהן בפליאה, כאילו הוא מצא הרגע פח שמן. והאמת, שאין לו מושג מאיזה פח יצאתי. "איש המשפחה". המחנך. המרשים. כמה נסים התרחשו לנגד עיניו בלי שהוא יודע.. לך תסביר לו מה עושים הצעדים... מה קורה כשצועדים. אסירותודה

אותי בכל אופן ריגשת.
על הניסים... בימים ההם בזמן הזה...

אותי בכל אופן ריגשת.
על הניסים... בימים ההם בזמן הזה...