אחד המושגים המוכרים בקבוצות של ההחלמה הוא "קבוצת מסר", במהלכה מספר אחד החברים את הסיפור שלו. הרעיון התחיל ממש בתחילת דרכן של הקבוצות, כאשר בסוף הספר הגדול (ספר הבסיס לתכנית ההחלמה בשיטת 12 ה צעדים) נדפסו סיפורים של החברים המחלימים הראשונים. בספר עצמו יש גם התייחסות למבנה הכללי של הסיפור כשנכתב על כך שהסיפורים מגלים באורח כללי מה היינו בעבר, מה עשינו והיכן אנחנו כיום.

כל סיפור של מחלים, בין אם זה בקבוצה, בפורום או בספר, מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון מספר את סיפורה של ההתמכרות, ובדרך כלל הוא מתחיל עוד קודם לכן, באירועים מכוננים בילדות או בגיל ההתבגרות, אירועים שבמבט לאחור נראה שהובילו להתמכרות פעילה. החלק הזה הוא החלק הכואב, החלק בו מתואר הסבל וחוסר האונים. לאחר מכן ישנו החלק המתאר את התהליך, ההגעה לקבוצות, עשיית הצעדים, קשיים ספיצפיים, דגשים מיוחדים וכן הלאה. לאחר מכן מופיע החלק האחרון שהוא תיאור של "היכן אנחנו כיום", והוא החלק הנותן תקווה למצטרף החדש לכך שלא רק שיש סיכוי אלא שהתהליך הקשה אכן שווה את ההשקעה.

בקבוצוות של SA (מכורים למין אנונימיים) לקחו את הענין הזה של הסיפור צעד אחד קדימה וכל חבר משתדל לכתוב את הסיפור האישי שלו כבר בתחילת הדרך, כחלק מהצעד הראשון ("הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו"). דוקא מכיון שהתאווה היא "ערמומית, מבלבלת ורבת עוצמה", יש צורך בתזכורת כתובה, שחור על גבי לבן, לכך שאנו אכן חסרי אונים ושהתוואה אכן הרסה לנו את החיים. הכתיבה של הדברים בסדר כרונולוגי עוזרת לנו לצאת מההכחשה ולהודות בכך שאנו אכן בבעיה.

אבל גם כתיבת הסיפור האישי שלנו איננה סוף הסיפור, כיון שהראש שלנו יכול לספר לנו הרבה סיפורים יפים ולשכנע אותנו שלמרות כל מה שכתבנו בעצמנו, הפעם זה שונה, הפעם זה אחרת, והפעם זה יהיה טוב. לכן, אנחנו לא שומרים את הסיפור לעצמנו אלא מספרים אותו לאנשים אחרים. כמובן שאנו עושים זאת בזהירות ומשתפים רק חברים בקבוצה, וגם זה רק לאחר התייעצות עם ספונסר בעל נסיון שיעבור על הסיפור ויוודא שאכן הוא ראוי לשיתוף עם חברים אחרים. כשאנו חושפים את הסיפור שלנו בפני אנשים אחרים, הדבר מקשה עלינו לשקר את עצמנו, בעיקר אחרי שאנחנו מקבלים פידבק מהחברים האחרים שמאשרים אכן עד כמה אנחנו חולים...

בעולם הפסיכולוגיה כיום ישנה הבנה בחשיבות של יצירת "סיפור אישי" לאדם המתמודד עם התמכרות. כאשר אנו כותבים את הסיפור שלנו ומספרים אותו, אנו למעשה מקבלים הזדמנות לראות את עצמנו במבט מבחוץ ולהבין מה המצב האמיתי שלנו. פתאום כל הנקודות שלא היו מחוברת נראות כפאזל אחד, ופתאום יש משמעות להרבה פרטים שהיו נראים תלושים.

לדוגמא כאשר כתבתי את הסיפור האישי שלי, זאת היתה הפעם הראשונה בה יכולתי לראות את ההחמרה במצב במשך השנים. כמובן שתוך כדי החיים, לא היה לי זמן וכח לעצור ולעשות חשבון נפש עם עצמי על השימוש בתאווה, ולא ראיתי איך זה כל הזמן הולך ומחמיר וחוצה גבולות נוספים. רק כאשר התיישבתי לכתוב את הדברים בצורה מסודרת, הדברים נהיו ברורים.

ויש עוד רווח מכתיבת הסיפור האישי. מדובר ברווח שחברים אחרים יכולים לקבל, כאשר הם רואים שאחרים שהיו במצב שלהם או גרוע מהם הצליחו לצאת ממעגל ההתמכרות.

אז מה הסיפור שלך?