שלום חברים!!
אני שמח שיש לי איפה לפרוק...
14 יום הצלחתי להישאר נקי. זה לא הרבה אבל אני לא זוכר שבשנים האחרונות הצלחתי להגיע להישג כזה.
אפילו בחודש אלול השנה כשמאוד רציתי להפסיק, לא הצלחתי...
בכל אופן, נפלתי שוב. אבל שמתי לב למשהו מעניין (אם אפשר לקרוא לזה כך...),
זאת הפעם הראשונה שאני נופל אחרי מאמץ רב כל כך בשבילי אבל ההרגשה שלי אחרי הנפילה
הייתה כאילו הייתי מאוד צריך את זה.
אני לא בטוח אם אתם מבינים למה אני מתכוון, אני הרגשתי כאילו זה מנה של סמים שאני לוקח כדי לשכוח מהעולם לכמה זמן.
הייתי אמנם מדוכא אחר כך, אבל לא יכולתי להתנער מההרגשה המוזרה שכאילו זה ממש היה חסר לי.
מישהו פה מבין למה אני מתכוון?
יש לי הרבה קשיים עם עצמי ועם החיים שלי. אני מתמודד והתמודדתי עם לא מעט דברים שלא הרבה אנשים התנסו בהם בגילי (הורים גרושים, חוסר ביטחון ועוד...)
ואני באמת יכול להבין את הרצון שלי לברוח מידי פעם.
נראה לי שבהתמודדות שלי עם התאווה יש יותר מאשר להתגבר על רצונות שלי, אני צריך למצוא תחליף למה שאני מוצא בתאווה. 

אני כותב את זה ולא יודע אם אני מקשקש או שזה נכון. :-\...

אשמח לשמוע דעה נוספת.

שלום חבר יקר,
שמח מאוד על השיתוף הכנה שלך,
והעיקר שכתבת מה שאתה חושב וכמו שכתבת "לפרוק"
מזדהה מאוד עם הרגשה של אחרי הנפילה,
"תחושת השחרור" בכאילו,
אבל הסבל שנגרם לי אחרי כמה ימים שהמחלה מספרת לי סיפורים,
והריכוז עצמי שאני נכנס וכל העולם מסתובב סביבי כמעגל, לא שווה לי הכמה דק' שחרור,

בכל מקרה, יש תקווה,
ולא להפוך את הנפילה למפולת,
לחזק את הפעולות החלמה, ולוותר עוד יום על התאווה,
ולהתמקד בעז"ה ליום נקי.

שלום חבר יקר. התיאור שלך נכון לגמרי. זה מסביר מדוע השימוש בתאוה אינו סתם למטרת הנאה בלבד, אלא יש בו צורך פנימי עמוק המושפע מתהליכים רגשיים המתרחשים בתוכנו. זו הסיבה שבתכנית הצעדים אנחנו לומדים לזהות את הדברים שגורמים לנו לעומס רגשי ולטפל בהם בצורה אחרת מכפי שהורגלנו עד היום. העובדה שאתה מצליח להרגיש שהתאוה איננה סתם משהו אלא צורך בהתפרקות מראה על תהליך של שינוי תודעתי שיעזור לך להבין את התהליכים ולהגיב נכון בלי הצורך להגיע לנפילות. בהצלחה.