בתיאוריה כולנו יודעים מה לעשות במקרה של היסחפות לתוך מערבולת בלב ים. במציאות הרוב לא מצליחים ליישם את זה. לכאורה זה פשוט: במקרה בו אדם מרגיש שהוא נסחף לתוך מערבולת, עליו להרפות, לא להילחם במערבולת אלא להניח לה לסחוף אותו פנימה, עד שהיא תשחרר אותו ותיתן לו לצאת מהצד השני. כל ניסיון להילחם במערבולת - גורמת בדיוק את התוצאה ההפוכה, ובמקום לצאת בקלות מהמערבולת, היא תגרום לטובע להישאר בתוכה עד לסוף המר.
ובחיים כמו בחיים, זה עובד אותו דבר מול מערבולת בים ומול כל מערבולת אחרת. כאשר מדובר על מערבולת שחזקה מאיתנו, אין הגיון להילחם בה, ובמקום כך אנחנו צריכים פשוט להיכנע, להרפות ולזרום לתוכה, לנשום עמוק ולחכות שהמערבולת עצמה תשחרר אותנו. אבל כמו במערבולת בים, קל כמובן לומר אבל קשה לעשות...
כאשר אני נסחף לתוך מערבולת, בין אם מדובר על זרם חזק של תאווה שמכה בי, ובין אם מדובר על תקופה בלתי אפשרית בעבודה, בבית או בכל שטח אחר של החיים, האינסטינקטים שלי פועלים במהירות - אבל למעשה הם פועלים נגדי. גם כאשר בראש אני יודע מה עליי לעשות - אני בדרך כלל עושה את ההיפך. כל מה שמסביבי צועק לי: תילחם! אז למרות שאני יודע שזה לא נכון לעשות את זה, אין לי כמעט ברירה ואני נלחם, נאבק - ובסוף כמובן מפסיד בגדול.
כל התכנית היא בעצם ללמוד כיצד לשחרר. קודם כל מול התאווה, ואחר כך מול כל התמודדות אחרת בחיים. לא מספיק לדעת שהתאווה חזקה ממני, צריך להפנים את זה עד לרמה שבה למרות שכל החושים שלי צועקים לי להילחם - אני נכנע ומשחרר. בתכנית מלמדים אותי לא להילחם עם התאווה, לא לנסות לשכנע את עצמי למה תאווה היא לא כיף, לא להיכנס לוויכוחים עם עצמי בתוך הראש, אלא בדיוק ההיפך: להבין שהרצון שלי בתאווה הוא פנימי ועמוק, להפנים שזה חלק ממני שאני לא יכול להתכחש אליו, ולדעת טוב טוב שכל מה שלא אעשה - זה עדיין יהיה חזק ממני.
אבל התכנית לא עובדת בחלל ריק. אין אפשרות להיכנע רק מול התאווה, אבל לנסות להמשיך לשלוט בכל שאר חלקי החיים. זה פשוט לא עובד כיון שכניעה חייבת להיות על כל החיים. אז לא משנה אם מדובר בקושי כלכלי, בעיות בזוגיות או כל בעיה אחרת שאנחנו מרגישים אבודים בתוכה, הרעיון הוא שכאשר מגיעה נקודה בה החושים שלנו זועקים לנו שכאן אנחנו חייבים להילחם - זה המקום להיכנע ולשחרר.
איך עושים את זה? בדיוק כמו בתפילת השלווה. מבקשים מאלוקים שיתן לנו שלווה לקבל את מה שאנחנו לא יכולים לשנות, אומץ לשנות את מה שביכולתנו לשנות, ותבונה להבחין בין השניים.
